חב"דפדיה:היום יום/אלול
היום יום | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
תשרי | חשוון | כסלו | טבת | שבט | אדר | אדר א' | אדר ב' | ניסן | אייר | סיון | תמוז | מנחם אב | אלול |
אלול | ||
---|---|---|
א' אלול | ראש חודש
כשהיה הצמח צדק בן תשע שנים אמר לו רבינו הזקן: קבלתי ממורי (הרב המגיד) שקיבל ממורו (הבעל שם טוב) בשם מורו הידוע, אשר מיום שני דראש חודש אלול עד יום הכפורים, יאמרו בכל יום ויום במשך היום שלשה קאַפיטלאַך (=פרקי) תהלים, וביום הכיפורים שלשים וששה קאַפיטלאַך: ט' קודם כל נדרי, ט' קודם השינה, ט' אחר מוסף, ט' אחר נעילה. ומי שלא התחיל ביום ב' דראש חודש יתחיל באותו יום שהוא עומד בו, ואת אשר החסיר ישלים. |
עריכה - תבנית - שיחה |
ב' אלול | בני ישראל נקראו ארץ חפץ, שיש בהם כמה חפצים יקרים באהבת ה' יתברך ויראתו ומידות טובות, ואין דבר גילוי המידות הטובות תלוי אלא במעורר. דבר ברור הוא, אשר בכל חלקי האדמה נמצאים מעינות מים חיים, וההבדל הוא רק בקירוב וריחוק, ואם כן הלא הכל תלוי בהחופר וכח סבלנותו ומתינותו.
וכיון שהרצון הוא כח עליון הגוזר ומפקד על כל הכוחות, ומכריחם לעשות ולפעול כפי הפקודות שלו, אם כן איפוא עיקר העבודה הוא לעורר את הרצון לפעול ולעשות הן בעצמו הן בזולתו. |
עריכה - תבנית - שיחה |
ג' אלול | המאמין בהשגחה פרטית יודע כי מה' מצעדי גבר כוננו, אשר נשמה זו צריכה לברר ולתקן איזה בירור ותיקון במקום פלוני. ומאות בשנים או גם משעת בריאת העולם הנה הדבר שצריך להתברר או להתתקן מחכה לאותה הנשמה שתבוא לבררו ולתקנו, וגם נשמה הלזו הנה מאז נאצלה ונבראה היא מחכה לזמן ירידתה לברר ולתקן את אשר הוטל עליה. | עריכה - תבנית - שיחה |
ד' אלול | סדר ברכות התורה: נוגע בטליתו בתחילת הקריאה ובסופה, נושק הטלית במקום שנגע בספר תורה, גולל הספר תורה, מפנה פניו, קצת, לימין ומברך. פותח הספר תורה וקורא.
במעלת מין האנושי, ישנם ארבעה תוארים: אדם – מעלת המוחין והשכל, איש – מעלת הלב והמידות, אנוש – החלישות באחד מהם בשכל או במידות, או בשתיהם, גבר – מתגבר על עצמו להסיר המניעות ועיכובים להשיג אחת המעלות או בשכל או במידות, היינו דגבר עוסק עם האנוש להגביהו למעלת איש או אדם. ומאחר דאפשר לעשות מאנוש איש או אדם, הרי בהכרח דגם באנוש ישנם כל אותם המעלות שישנם באיש וגם באדם. |
עריכה - תבנית - שיחה |
ה' אלול | מנהגינו בלבישת טלית גדול: מניחים הטלית גדול מקופל על כתף ימין ובודקים הציצית. בשעת הבדיקה אומרים "ברכי נפשי גו'". אחר כך לוקחים הטלית מן הכתף, פושטים אותו, מנשקים שפת הטלית, מחזיר אותו מכנגד פניו לאחוריו ומתחיל ברכת "להתעטף בציצית", סיום הברכה סמוך לכריכת ב' כנפות ימין סביב צוארו לאחוריו בצד שמאל. (עיין שארית יהודא אורח חיים סימן א', דברי נחמיה אורח חיים סימן ט'). | עריכה - תבנית - שיחה |
ו' אלול | הצמח צדק סיפר: דער בעל שם טוב האָט זייער האַלט געהאַט ליכטיקייט, ואמר: 'אור' בגימטריא 'רז', דער וואָס ווייס דעם סוד וואָס אין יעדער זאַך, קאָן ליכטיג מאַכן.
תרגום מאידיש: הצמח צדק סיפר: הבעל שם טוב מאד חיבב אור, ואמר: 'אור' בגימטריא 'רז', מי שיודע את הסוד שבכל דבר, מסוגל להאיר. |
עריכה - תבנית - שיחה |
ז' אלול | אדמו"ר הזקן הורה לכתוב "פצוע דכא" באל"ף לבסוף ולא בה"א.
בפראג יש ספר תורה שקבלה בידם שהגיה עזרא הסופר, אין קורין בו אלא בשמחת תורה וגוללין אותו תמיד בפרשת שמע. כשהייתי בפראג בשנת תרס"ח ראיתיו וכתוב בו "דכא" באל"ף. כן כשהייתי בוארמס בשנת תרס"ז ראיתי שם ספר תורה אשר מקובל בידם שכתבו מהר"ם מרוטנבורג וגם בו כתוב "דכא" באל"ף. ועיין בשארית יהודא (יורה דעה סימן ט"ז) ודברי נחמיה (יורה דעה סימן כ"ב). ובספר משנת אברהם (סימן ל"ב) מציין כמה ספרים הדנים בזה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
ח' אלול | הצמח צדק מנה שלשה דברים שבזכותם הצליח בשנת תר"ג בפטרבורג באסיפת הרבנים. ואחד מהם הוא זכות שלשים ושתים אלף השעות, אשר טרח ויגע בדרושי רבינו הזקן במשך שלשים השנים תקס"ד-תקצ"ד (בשנת תקס"ד קבע לו שיעור מיוחד ללמוד דרושי רבינו הזקן, בשנת תקצ"ד התחילו להתעסק בהדפסתם). | עריכה - תבנית - שיחה |
ט' אלול | אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר - ביחס להתבוננות בהעמקת הדעת בענין קשה ההשגה: אם הענין נוגע אזי מבינים ומשיגים בכי טוב, וראיה מן התורה בדיני נשים וכו' וטענותיהן שיכולות לטעון. ומדברים בזה תנאים ואמוראים והגאונים שכולם הם בעלי השכלה מופלגה, והתורה היא תורת אמת, והלא האשה אינה בערך לטעון טענות אלו. אבל האמת הוא, דכאשר הענין נוגע הנה גם חלושי הדעת ממציאים שכליים עמוקים. | עריכה - תבנית - שיחה |
י' אלול | גדולי זקני חסידי רבינו הזקן היו אומרים, אשר "יחידות" פירושו: קלאר, אפגעשטעלט, פאראיינציגט (=בירור, קביעה, איחוד) - מקור ג' פירושים אלו הוא בדרז"ל: שקלים פרק ו' משנה ב', יבמות ס"ב עמוד א', בראשית רבה פרק כ'-.
זאת אומרת כי ענין היחידות הוא לברר את מצבו, ולקבוע אופן עבודתו בסור מרע ולקרב את המדות הטובות, ולהתקשר בהתאחדות גמורה ולמסור עצמו, איבערגעבען זיך מיט אלע רצונות (=למסור עצמו עם כל הרצונות). |
עריכה - תבנית - שיחה |
י"א אלול | שבת פרשת תצא תר"ג בשולחן קדוש היום הואיל הצמח צדק לאמר: עולם הזה הוא עלמא דשיקרא (= עולם השקר), לכן הנה גם בהטוב מעורב פסולת, וצריך בירור בדרך מלמטה למעלה ובדרך מלמעלה למטה. העולם הבא הוא עלמא דקשוט (= עולם האמת) - הנה גם הדברים בדברי תורה המדברים בענינים הנראים לחסרון, הרי כמו שלומדים אותם בגן עדן הם מעלה. - והתחיל לנגן, והראה בידו הקדושה לאות כי ינגנו אתו. בני הצמח צדק התחילו לנגן ואחריהם ענו כל החסידים בקול שיר שהלהיב הלבבות. - כשגמר לנגן אמר הצמח צדק: בעלמא דין איז דער טייטש פון דעם מאמר (סנהדרין צט. ב) "הלומד תורה לפרקים" אז ער לערענט תורה צייטענווייז. אין גן עדן טייטשט מען דעם מאמר אז ער לערענט תורה און די תורה נעהמט איהם פאנאדער, די דברי תורה דערנעמען איהם (= בעולם הזה מתרגמים את המאמר (סנהדרין דף צ"ט עמוד ב') "הלומד תורה לפרקים" שהוא לומד בהפסקים. בגן עדן מתרגמים מאמר זה שהוא לומד תורה והתורה "מפרקת" אותו לפרקים, דברי התורה "לוקחים" אותו). | עריכה - תבנית - שיחה |
י"ב אלול | המשך הגדול הידוע בשם "בשעה שהקדימו, תער"ב" התחיל אבי אדמו"ר לאמרו יום א' דחג השבועות תער"ב בליובאוויטש, וסיימו שבת פרשת וירא תרע"ו ברוסטוב, במאמר המתחיל "וה' אמר המכסה אני מאברהם". ובו קמ"ד מאמרים. ויש בכתובים חלק שני שלא אמרו, ולא נחלק למאמרים. | עריכה - תבנית - שיחה |
י"ג אלול | החסיד ר' הענדיל סיפר: ידוע היה לכל החסידים, אשר ביחידות הראשונה היתה העברת הערלה, וואס ניט וואס, פון ערלת הלב איז מען גלייך פטור געווארען (= מה שלא יהיה, מערלת הלב התפטרו מיד). | עריכה - תבנית - שיחה |
י"ד אלול | מהוראות אבי אדמו"ר: להנזר ממלחמת תנופה עד קצה האחרון, לא מפני שאין לנו במה לנצח או מפני מורך לב, אלא מפני שאת כל כוחותינו עלינו להקדיש אך ורק לחיזוק בנינינו, בנין התורה והמצות בקדושה ובטהרה. ועל זה עלינו למסור את נפשותינו במסירת נפש בפועל ולא רק בכח. | עריכה - תבנית - שיחה |
ט"ו אלול | התיסדות ישיבת "תומכי תמימים": יום א' ט"ו אלול תרנ"ז.
התחלת הלימוד בנגלה ודא"ח: יום ד' ח"י אלול תרנ"ז. בליל שמחת תורה תרנ"ט אחרי ההקפות הכריז אבי אדמו"ר: הישיבה שמה "תומכי תמימים", ותלמידים הלומדים ומתנהגים ברוחה שמם "תמימים". |
עריכה - תבנית - שיחה |
ט"ז אלול | רבינו הזקן פירש המאמר "כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא", אויף א אידען דארף מען קוקען ווי ער שטייט אין מחשבה הקדומה דאדם קדמון, און דארטען שטייט יעדער נשמה מיט אלע דורות וואס קומען ארויס פון איהר ביז ביאת המשיח גואל צדק, און אז מען טוט א אידען א טובה, טוט מען א טובה אט די אלע נשמות עד סוף כל הדורות.
תרגום מאידיש: רבינו הזקן פירש המאמר "כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא", על יהודי צריכים להביט כפי שהוא במחשבה הקדומה דאדם קדמון, ושם נמצאת כל נשמה עם כל הדורות שיוצאים ממנה עד ביאת המשיח גואל צדק, וכשעושים ליהודי טובה, עושים טובה לכל אותן נשמות עד סוף כל הדורות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
י"ז אלול | רבינו הזקן היה בעצמו הקורא בתורה. פעם אחת לא היה בליאזנא שבת פרשת תבא, ושמע אדמו"ר האמצעי - והוא עודנו נער קודם הבר מצוה - הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביום הכיפורים נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות. כששאלו את אדמו"ר האמצעי הרי בכל שנה קורים פרשה זו, ענה: כשאבא קורא "הערט זיך ניט קיין קללות" (= לא נשמעים קללות). | עריכה - תבנית - שיחה |
י"ח אלול | לששי עולה הבעל קורא, ומעצמו.
יום הולדת את הבעל שם טוב בשנת תנ"ח. יום שנתגלה אליו מורו ורבו הקדוש - תפ"ד. יום שנתגלה הבעל שם טוב - תצ"ד. יום הולדת את רבינו הזקן - תק"ה. תוכן תורת הבעל שם טוב בשבת פרשת תבוא ח"י אלול תרנ"ב אחר קבלת שבת: "והיה כי תבוא אל הארץ" וגו'. ארץ לשון 'מרוצה' ולשון 'רצון' כדאיתא במדרש. אז דו וועסט צוקומען צום רצון וואס איז א מתנה מלמעלה און בירושה בכל אחד מישראל, איז די עבודה דארף זיין "וישבת", אראפטראגען אין התישבות, "ולקחת גו' ושמת בטנא", ממשיך זיין אורות בכלים, "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך", א איד דארף וויסען אז ער גייט פון איין ארט אין דעם אנדערען, איז ניט ער גייט אליין נאר מ'פירט איהם מלמעלה, און די כוונה איז "לשכן שמו שם", אויף מפרסם זיין אלקות אין דעם ארט וואו ער איז. אחר תפילת ערבית חזר עוד הפעם תורה הקודמת והוסיף: "והיה כי תבוא" גו' בכדי דו זאלסט צוקומען צום רצון כו', איז דאס דורך דעם אז "והלכת אל המקום גו' לשכן שמו שם", זאלסט זיך מוסר נפש זיין אויף מפרסם זיין דארטען אלקות, מיט וואס איז מען מפרסם אלקות, מיט א ברכה און א פסוק תהלים. תרגום מאידיש: תוכן תורת הבעל שם טוב בשבת פרשת תבוא ח"י אלול תרנ"ב אחר קבלת שבת: "והיה כי תבוא אל הארץ" וגו'. ארץ לשון 'מרוצה' ולשון 'רצון' כדאיתא במדרש. כשאתה תבוא לרצון שהוא מתנה מלמעלה ובירושה בכל אחד מישראל, אזי העבודה צריכה להיות "וישבת", להורידה בהתישבות, "ולקחת גו' ושמת בטנא", להמשיך אורות בכלים, "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך", יהודי צריך לדעת כשהוא הולך ממקום אחד לשני, הוא אינו הולך לבד אלא מוליכים אותו מלמעלה, והכוונה היא "לשכן שמו שם", שיפרסם אלקות במקום בו הוא נמצא. אחר תפילת ערבית חזר עוד הפעם תורה הקודמת והוסיף: "והיה כי תבוא" גו', בכדי שתבוא לרצון כו', זהו על ידי "והלכת אל המקום גו' לשכן שמו שם", שתמסור את נפשך לפרסם שם אלקות, במה מפרסמים אלקות, עם ברכה ופסוק תהלים. |
עריכה - תבנית - שיחה |
י"ט אלול | רבינו הזקן זייענדיג נאך אין וויטעבסק, האט ער אמאל געזאגט א תורה אויפ'ן פסוק "אתם נצבים" גו', און האט געטייטשט "מחוטב עצך" לשון 'עצה', מ'דארף אויסהאקען די "רבות מחשבות בלב איש", "שואב מימיך" אויסשעפען די מים וואס "מצמיחים כל מיני תענוג".
תרגום מאידיש: רבינו הזקן בהיותו עדיין בוויטבסק, אמר פעם תורה על הפסוק "אתם נצבים" גו', ותירגם "מחוטב עצך" לשון 'עצה', צריכים לעקור את ה"רבות מחשבות בלב איש", "שואב מימיך" לשאוב את המים ש"מצמיחים כל מיני תענוג". |
עריכה - תבנית - שיחה |
כ' אלול | דער וואס איז נידעריג און גראב הערט ניט אן די אייגענע גראבקייט און נידעריקייט.
תרגום מאידיש: מי שהוא נחות וגס אינו מרגיש את גסותו ונחיתותו. |
עריכה - תבנית - שיחה |
כ"א אלול | אבינו הראשון אברהם בגלל עבודתו במסירת נפש לפרסם אלקותו יתברך - אל אחד - לכל בני העולם, זכה להנחיל לזרעו עד סוף כל הדורות את האמונה הטהורה בה' ובתורתו, וכל איש ואשה בישראל יש להם הכח והעוז למסור נפשם על התורה הקדושה. | עריכה - תבנית - שיחה |
כ"ב אלול | תורת החסידות דורשת, כי תחלה להוכחה צריכים להסיר את הצפרנים, ניט שטעכען זיך, כי בטופרהא אחידן, יעדער שטאך איז קליפה וסטרא אחרא, ואחר נטילת הצפרנים צריך להיות נטילת ידים כמבואר ענינה בדברי אלוקים חיים, המשכת המוחין למדות.
תרגום מאידיש: תורת החסידות דורשת, כי תחלה להוכחה צריכים להסיר את הצפרנים, לא להידקר, כי "בצפרנים הן - (הסטרא אחרא) - נאחזות", כל דקירה היא קליפה וסטרא אחרא, ואחר נטילת הצפרנים צריך להיות נטילת ידים, כמבואר ענינה בדברי אלוקים חיים, המשכת המוחין למדות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
כ"ג אלול | ר' משה בנו של רבינו הזקן בלמדו - והוא אז כבן ח'-י"א שנה - הסוגיא בשבחן של חכמים בגטין (ס"ז א) נסתפק במאמר רשב"י שם שנו מדותי, שיש בזה שני פירושים: למדו תורתי (רש"י) או מידותי כפשוטו. בתוך כך נכנס רבינו הזקן ואמר - בניגון, כדרכו בקדש: תורה שניתנה לנו כולה מדות טובות, אפילו העונשין שבה הם באמת חסד וטוב, ושני הפירושים אחד הם והא בהא תליא: אי אפשר להיות מדות טובות בלי תורה, ואי אפשר לתורה בלי מדות טובות. ככל הנ"ל קרה גם להצמח צדק בהיותו בגיל ח'-י"א שנה. | עריכה - תבנית - שיחה |
כ"ד אלול | אמאל איז יעדער ווארט וואס מ'האט געהערט געווען א תורה, און יעדער זאך וואס מ'האט געזעהן - א הוראה אין עבודה און הדרכה.
תרגום מאידיש: פעם כל אימרה ששמעו היה תורה, וכל דבר שראו היה הוראה בעבודה והדרכה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
כ"ה אלול | אמירת כל התהלים בהשכמה.
יום התוועדות. סליחות - אחר חצות לילה ובסמוך לה. אבל בשאר הימים - באשמורת הבוקר. כאשר נצבים וילך נפרדות מתחילין למפטיר וכן לשביעי - שבת פרשת נצבים - "ראה נתתי לפניך" גו'. אדמו"ר הזקן סיפר: בהיותי במעזריטש שמעתי ממורי ורבי הרב המגיד ממזריטש בשם מורו רבו הבעל שם טוב נשמתו עדן: החדש השביעי שהוא החדש הראשון לחדשי השנה, הקדוש ברוך הוא בעצמו מברכו בשבת מברכים שהוא השבת האחרון דחודש אלול, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה, כתיב "אתם נצבים היום", דהיום קאי על ראש השנה שהוא יום הדין, וכמו שכתוב "ויהי היום" גו' ותרגם "והוה יום דינא רבא", ואתם נצבים קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין, ובשבת שלפני ראש השנה שהוא שבת האחרון דחדש אלול קוראין אז פרשת אתם נצבים, דזהו ברכתו של הקב"ה, בשבת מברכים חדש השביעי שהוא המשובע והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה. |
עריכה - תבנית - שיחה |
כ"ו אלול | סדר הכשר בשר לאכילה להוציא ממנו דם האסור הוא: שריה, מליחה, הדחה. ענינם בעבודה: שריה - ווייקען זיך אין דברי הרב (=להשרות עצמו בדברי הרב), מליחה - יחידות, הדחה - ניגון. | עריכה - תבנית - שיחה |
כ"ז אלול | מדברי קודש רבינו הזקן: "ישראל גוי אחד בארץ", דער עם ישראל אויך אין דער ערדישער וועלט איז פארבונדען מיט ה' אחד, השי"ת מאכט פון רוחניות גשמיות, און דער עם ישראל מאכט פון גשמיות רוחניות.
תרגום מאידיש: מדברי קודש רבינו הזקן: "ישראל גוי אחד בארץ" - עם ישראל גם בעולם הארצי הוא קשור עם ה' אחד. השם יתברך עושה מהרוחניות גשמיות ועם ישראל עושה מהגשמיות רוחניות. |
עריכה - תבנית - שיחה |
כ"ח אלול | "ברכת ה' היא תעשיר" בכלל, ובפרט להנותן מעתו ומזמנו לעסוק בצרכי ציבור בעניני צדקה וחיזוק היהדות, וכמאמר: דער אויבערשטער ברוך הוא בלייבט ניט קיין בעל חוב, פאר יעדער גוטער זאך וואס א איד טוט, צאלט ער במיטב מיט בני חיי ומזוני רויחי (= אין הקדוש ברוך הוא נשאר בעל-חוב, תמורת כל פעולה טובה שיהודי עושה, משלם הוא ב'מיטב', בבני חיי ומזוני רויחי). | עריכה - תבנית - שיחה |
כ"ט אלול | ערב ראש השנה. סליחות באשמורת הבוקר ואין נפילת אפיים. התרת נדרים ובעשרה. עירוב תבשילין.
יום הולדת את הצמח צדק - שנת תקמ"ט. מפתגמי רבינו הזקן: מען האט גאר קיין השגה ניט, ווי עס איז טייער בא השי"ת דער גוף פון א אידען (= אין שום השגה, עד כמה יקר אצל השם יתברך גופו של היהודי). |
עריכה - תבנית - שיחה |
היום יום | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
תשרי | חשוון | כסלו | טבת | שבט | אדר | אדר א' | אדר ב' | ניסן | אייר | סיון | תמוז | מנחם אב | אלול |