פרסה
פרסה[1] היא קצה רגל הבהמה. בדיני כשרות בעלי חיים, צורתה הינה אחד הסימנים המבדילים בין המינים הטהורים למינים הטמאים, ובחסידות היא רומזת לאופנים השונים בירידת האלוקות לעולמות.
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
כפי שבגשמיות הפרסה היא צורת החלק התחתון של רגלי הבהמה, כך גם בחסידות היא מסמלת את ה'רגליים' של ספירת המלכות בעולם האצילות, ש'יורדות' ונמשכות לעולמות התחתונים[2].
אף שספירת המלכות עצמה לא יורדת ונמשכת בעולמות התחתונים, החלקים התחתונים שבה אכן נמשכים ומאירים בעולמות בי"ע, אלא שבזה ישנם שני אופנים:
- פרסה סדוקה - שצורתה היא באופן של שני חציים המאפשרים 'מעבר' וזרימה של אור ואוויר ביניהם, רומזת לקליפת נוגה, שהאור האלוקי יכול לחדור בה ולבררה. זוהי הדרגה של הנפש הבהמית[3] וענייני הרשות שהנפש האלוקית יכולה להתלבש בהם ולהעלותם לקדושה[דרוש מקור].
- ביאור נוסף (בדרגה נעלית יותר) הוא, שפרסה סדוקה הן המידות שהשכל יכול להשפיע עליהן ולהבדיל בין הטמא לטהור, להיות שמאל דוחה מה שצריך לדחות וימין מקרבת[דרוש מקור].
פרסה קלוטה - שצורתה של הפרסה שלמה ואינה מאפשרת מעבר של אור ואוויר מבחוץ, רומזת לשלושת קליפות הטמאות, שהאור נקלט בהן, קשור ואסור בתוכן[4], שכל מה שנותנים לה מכניסה ואינה מוציאה[5].
הערות שוליים
- ↑ בכל זה ראה אוה"ת ויקרא א שמיני מ"ה, בהנסמן בספר הליקוטים ועוד.
- ↑ כפי לשון הפסוק במשלי ה, ה: "רגליה יורדות מוות".
- ↑ ששורשה מעולם התוהו, ולכן יש בה שני קוין בלבד (ולא שלוש כבעולם התיקון), ולכן פרסותיה סדוקות.
- ↑ ראה תניא סוף פרק ט'
- ↑ כפי שאמר עשיו "הלעיטני נא", וכמו הכלב שנביחתו 'הב הב' וכל כוונתו ורצונו הוא רק לעצמו, 'לגרמיה' - היפך הקדושה שעניינה הוא השפעה.