עברית

עברית היא שפה שנוצרה על ידי חוגים ציוניים על בסיס לשון הקודש וכתחליף לה, ומשמשת כשפת הדיבור הרשמית במדינת ישראל. בציבור שומר המצוות התעוררה התנגדות לשפה, בין השאר בגלל השימוש בשפת הקודש לצרכי חול, התנגדות שלה הצטרפו גם רבותינו נשיאנו. עם זאת, לא הורו רבותינו נשיאנו להימנע משימוש בה, והרבי משתמש בשפה זו ואף הורה כמה פעמים להשתמש בה.

מקורה

שם השפה "עברית", הוא במקורו כינוי ללשון הקודש.

עם הקמת הרעיון הציוני שבו עיקרו של עם הוא הלאומיות שבו, וממילא בכדי שעם ישראל יתחיל להיות עם "נורמלי" הוא צריך מדינה ושפה, החלו גורמים ציוניים "להחיות" את לשון הקודש, ולהתאימה לכללים שהם עצמם קבעו. אז החלו לדבר בלשון הקודש ביניהם ואף יצאו עיתונים חילוניים בלשון הקודש.

כחלק מהחדשנות שבה, נקבעה הגיית השפה בהברה המשלבת את חסרונות ההברות האשכנזית והספרדית: מצד אחד, משמיעים את ה"קמץ" כ"פתח" ואת ה"צירה" כ"סגול", וכן אין הבדלה בין האות תי"ו הדגושה לרפה - כמו בהברה הספרדית; ומצד שני - האותיות "עי"ן" ו"חי"ת" אינן נשמעות מהגרון - כמו בהברה האשכנזית.

כן החלו להכניס מילים "מודרניות" אל תוך השפה.

יחס רבותינו נשיאינו לשפה

שימוש בשפה

"	חלק מסוים מרשעי ישראל שהתאספו בארץ ישראל מחפשים לטמא את הנשמות היהודיות לטמא את קדושת הארץ, לטמא את לשון הקודש. והתגברות הקליפה היא גדולה כל כך שהם מחפשים לינוק מן הקדושה באמצעות שמות של לשון הקודש, שהם קוראים למוסדות הרשע שלהם בהם הם משמדים ילדי ישראל, הם רוצים היו לא תהיה להכחיד את הניצוץ היהודי בילדי ישראל. בלשון הקודש שבה ברא הקב"ה את עולמו ונתן לנו את התורה, הם מדברים דברי חול ואיסור, מעלה אחת בכך שהוסיפו הרבה מילים חדשות עד שאין זה לשון הקודש, והלואי שהיו מוסיפים עוד יותר מילים, עד שלא ישאר בשפתם שום מילים של לשון הקודש, אז לא תהיה לקליפה יניקה מהקדושה	"
– אדמו"ר הריי"צ

אדמו"ר הצמח צדק התבטא פעם: מאז חורבן בית המקדש - אין לשון הקודש המצויה נכונה.

עם הקמתה, יצאו בציבורים החרדיים נגד השימוש הגורף בלשון הקודש עבור צרכי חולין ואף למטה מזה. גם רבותינו נשיאנו מחו נגד השימוש בשפת קודש לעניני חול, והתירו להשתמש בלשון זו רק לצרכי קודש. בנוסף לכך התריע אדמו"ר הרש"ב כי לימוד העברית לילדים גורם לקרירות ביחס ללימודי הקודש שלהם ופוגע ביראת הכבוד כלפי הספרים הכתובים בלשון הקודש, שנעשית שפה ככל השפות, ובשנת תרע"ח שיגר מאמר לרב אליעזר משה מדייבסקי המסביר את חומר הענין של הפיכת לשון הקודש לשפה המדוברת בעם.

אמנם, הרבי הריי"צ כתב שמכיון שהכניסו מילים זרות לשפה העברית, נמצא כי אינה לשון הקודש, ואין חל עליה האיסור לדבר בלשון הקודש דברי חול. במקום אחר התבטא על השפה: "אינני קוראו לשון הקודש כי חולי חולין נעשה, על ידי הדיבור בו גם בעניני מיאוס שיקוץ ותיעוב". בהזדמנות מסויימת ציטט זאת הרבי, אך הוסיף ש"אף על פי כן ישנם כמה וכמה תיבות ששרשם מלשון הקודש", ולכן ניתן להתייחס אליה כ"לשון השייך וקרוב ללשון הקודש".

כן היו שיצאו נגד שימוש במילים קדושות, או בעלות משמעות הלכתית, עבור דברי חולין - כמו המילה "חשמל", שלאחת הדעות היא כינוי לאחד ממלאכי מעלה, שהפכה להיות כינוי לכוח האלקטרוני. ישנם שטענו שיש להימנע מסיבה זו מלהשתמש במילה "חשמל" במשמעות זו, אולם הרבי אינו נמנע מכך.

פעם כאשר כתבו את הליקוט השבועי בעברית מודרנית, כתב הרבי כי זה "לה"ק מוזר".

בשיחת קודש בי"ט כסלו תשל"ד דיבר הרבי על כך שאנשי הצבא (היה זה בתקופת מלחמת יום הכיפורים) דורשים שייתנו להם רוחניות, אלא שקוראים לזה בשם "מורל". הרבי אמר: ""אינני יודע כיצד פרצה "מגיפה" זו. בדרך כלל מדקדקים שָם [=בארץ ישראל] להשתמש בשמות שהם דווקא לשון קודש. אבל לאחרונה פרצה "מגיפה", שבנוגע לכמה "מונחים" - כפי שנקראים שָם - יש לבחור דווקא שֵם מלשונות הגויים , ולכן קוראים זאת בשם "מורל". מהו הצורך בשם שהוא מלשון הגויים?! - אפשר לומר "מצב רוח", "תוקף רוח", "אמונה בה'", "ביטחון"; אבל נתנו לזה שֵם, "מורל". וכיוון ש"עמא דבר" אומרים "מורל", לכן גם אני אומר "מורל"".

כשנכנס ר' ישראל הבר עם בנו לרבי על יחידות ואמר משהו באנגלית, הרבי תמה על זה שילד הגדל בארץ הקודש מדבר לא בעברית.

במוסדות חינוך

במכתבו ממרחשוון תרצ"ז, לר' יהודה שמוטקין מפתח תקווה (ששאל כנראה האם מותר להשתמש בשפה העברית. במכתב זה הרבי הריי"צ גם כותב לו על "חובת נשי ובנות החסידים יחיו לעמוד בשורה ראשונה בכל מפעל של חזוק הדת והיהדות בכלל") כותב הרבי הריי"צ: "השפה אשר בראו ויצרו המתחדשים היא כמו כל הלשונות ושריקות המצפצפים והסכמותיהם כי תנועת מבטא זו מורה על דבר זה ותנועת מבטא זו מורה על ענין אחר, שאין בזה לא איסור ולא היתר ואינו אלא דבר הרשות, ועיקר האיסור הוא לדבר עניני חול - כי דברי איסור אסור לדבר בכל לשון - אבל עניני חול מאוס הוא לדבר באותו השפה אשר בה נתן לנו השם יתברך את תורתו הקדושה ובה מדבר הקב"ה עם עבדיו הנביאים, ובואו ונחזיק טובה לבורא ויוצר השפה המדוברת באה"ק ת"ו אשר הכניסו כמה מילות בדויים, רק מוסכמים לשפה כמו כל השפות. ומ"ש כי המדברים בשפה זו אומרים: שפתנו איתנו, מי אדון לנו. הנה לאו דווקא בשפה זו אומרים כן, הלא גם בשפות אשכנז צרפת ואנגליא אומרים גם כן מי אדון לנו ואין להאשים את השפה המדוברת הלזו כמו שאין לְאַשֵׁם את שאר השפות". .

הרבי התייחס לשאלה זו בכמה הזדמנויות שונות. בשנת תשי"ד כתב להנהלת התלמוד תורה בכפר חב"ד, ששקלו לשנות את שפת הלימוד במוסד מאידיש לעברית - שיש להקפיד על הלימוד באידיש, ובפרט כאשר רואים כיצד הלעומת זה נלחם על שינויים בחינוך, מוכרחים לשמור על כל קוץ ותג בחינוך ולא לשנות.

אמנם בשנת תשכ"ח (כשהיו חילוקי דיעות בין ההורים בכפר חב"ד אם שפת הלימוד בתלמוד תורה תהיה באידיש או בעברית) כתב הרבי בנוגע לשימוש ולימוד בשפת האידיש בתלמוד תורה בכפר חב"ד, שהיות ועיקר מטרתו של המוסד הוא חינוך ליראת ואהבת השם וללימוד התורה וקיום המצוות, הרי העיקר אינו באיזו שפה ילמדו (אלא שבמקום שלשפה יש השפעה על ענייני יראת שמיים אז גם לשפה יש חשיבות בהתאם לכך) והדבר נתון להחלטת ודעת רוב ההורים, וצריך עיון האם רכישת המעלות המיוחדות שבשפת האידיש היא מתפקיד התלמוד תורה או מחובתם של ההורים והאווירה בבית. .

כמה פעמים התנגד הרבי בתקיפות לשיטת לימוד השפה "עברית בעברית", שהונהגה על ידי המשכילים ורבותינו נשיאנו נלחמו בה.

לגבי הקדשת זמן מתוך מערכת השעות ללימוד עברית, כתב הרבי ש"העושים זאת - גוזלים מאת התלמידים כמה וכמה שעות מלימודי קודש שלהם. ועל ידי זה מחסר גם את ידיעותיהם בקיום המצות בפועל וביראת שמים, ומכשילים אותם על ידי זה בענינים דרבנן וגם דאורייתא. ור"ל".

המאמץ להשלטת העברית בישראל

בשנים הראשונות למדינת ישראל, כחלק ממדיניות "כור ההיתוך", במטרה למזג את היהודים העולים מהארצות השונות לעם "ישראלי" בעל תרבות ישראלית, נלחמה הנהגת המדינה למען השלטת השפה העברית. רבים שינו את שמותיהם ושמות המשפחה שלהם משפות אחרות לעברית, מרצון או בכפייה, וכן התנהלה מלחמה נגד השימוש בשפה האידיש שנחשבה בעיני הציונים "גלותית".

מסיבה זו נלחמו כמה גופים, כמו "האיגוד למען השלטת העברית בארץ ישראל" ועיריית תל אביב בתלמוד תורה תורת אמת בתל אביב, שנוסד בשנת תרפ"ד, ובישיבת אחי תמימים בתל אביב, שנוסדה בשנת תרח"צ בהם למדו באידיש. אך במשך השנים ובעקבות התרחבות קהל הילדים עברו בהדרגה מוסדות אלו, וכן שאר מוסדות חינוך חב"ד שהוקמו בארץ ישראל, ללימוד בעברית.

הרבי תקף את הגישה בחריפות, וטען שתביא לעם מאוחד בחיצוניותו אך קרוע מתוכו:

החילוק דעבודת ליובאוויטש, אף שיש בין תלמידינו אלו הלומדים באידית ואלו הלומדים בלשון הקדש, שכל השתדלותנו ועבודתנו הוא לאחדם מבפנים ובפנימיותם . . שאז אין חילוק כלל וכלל באיזה שפה שידברו, כיון שתוכן דיבורם אחד יהי'; בה בשעה שלדאבוננו הרי כמה ממגיני השפה משתדלים לכפות איחוד הלשון שבפה ולהגביר את הפירוד שבלבבות שבין האבות והבנים, שבין הדור הצעיר להדור שחנכו וגדלו עד עתה, ומה יועיל לכבודו אם ירביצו ח"ו מכות (בגשמיות או ברוחניות) איש באחיו ובן באביו מתוך קריאות של "הכה תכה" דוקא בלשון התנ"ך ולא ב
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין לשון אשכנז?

— אגרות קודש חלק י, אגרת ב'תתקפח

קישורים חיצוניים

• מכתבי אדמו"ר הרש"ב נגד השפה העברית: אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק ב, ע' תפב * שם, ע' תתטז
• הלימוד בעברית ובהברה ספרדית, במדור 'ניצוצי רבי', שבועון התקשרות פרשת כי תשא תשפ"ב עמוד 12

שפות
יידיש • אנגלית • ארמית • רוסית • לשון הקודש • עברית • צרפתית • (תרגום)