חיים משה שייקביץ
ר' חיים משה שייקביץ היה מחסידי חב"ד בנעוועל, ובפרברי מוסקבה, שנפטר מרעב ומחלות בטשקנט בתקופת מלחמת העולם השניה.
תולדות חיים
נולד לאביו ר' אליעזר שייקביץ מינוביץ', שהיה גביר חסידי שרכש מגרשי אדמה בעיירה והקים עליהם בתים בהם שיכן אברכים חסידיים בני עניים, וכן היה מאכיל באכסניה שהקים על אם הדרך את החסידים שעברו בעיירה בדרך לליובאוויטש ובחזרתם.
אחרי חתונתו עם רעייתו מרת דאבה רבקה בת החסיד ר' צבי יוסף קונסון, עבר לגור בסמיכות למגורי משפחת הכלה בנעוול, שם נולדו לו ולרעייתו חמשה ילדים.
בשנות הצ', כאשר גברו הרדיפות, נאלצו לעזוב את נעוועל ועברו להתגורר באיגורבסק (לוגאבסק) שבפרברי מוסקבה, ובתקופה זו שימש אותם לתפילה ספר תורה שנכתב בידי ר' ראובן הסופר שהתגורר בינוביץ', מקום מגורי אביו של ר' חיים משה.
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה נמלטו כמו חסידים רבים מחזית הקרב אל עומק רוסיה, וקבעו את מגוריהם בטשקנט.
במהלך המלחמה היו נתונים החסידים במצוקה גדולה של עוני ומחסור, וכן התפשטו מחלות שונות מסוכנות, ואף ר' חיים משה היה בין הנספים שנפטרו במהלך המלחמה.
רעייתו מרת דאבא רבקה נמנתה על העסקניות החסידיות ובין השאר נמנה על הקבוצה שסייעה במבצע ההצלה הגדול יציאת רוסיה תש"ו, כאשר היא מנצלת את עובדת היותה אשה מבוגרת וערירית, שאין מה לחשוד בה.
בתקופת הבריחה מרוסיה, סירבה לעזוב את גבולות רוסיה כדי להישאר לסייע לאמה המבוגרת שעדיין היתה בין החיים, והיא שכנעה את אחותה מרת שיינא רטובסקי שעדיין היו לה ילדים קטנים שתצא עם ילדיה, ואילו היא תישאר בגפה ברוסיה לסייע לאמה.
רק בשנת תשכ"א קיבלה היתה יציאה, וזכתה להיות השליחה שגאלה באומץ ובתושיה את התניא ועוד שתי ספרים עם הערות אביו של הרבי[1], הגאון רבי לוי יצחק שניאור סון.
רעייתו התגוררה באחרית ימיה בכפר חב"ד שם חלתה במחלה ממנה נפטרה בל' אב תשל"ג ונטמנה בחלקת חב"ד בבית העלמין הר הזיתים.
משפחתו
- בן דוד אשתו (וקרוב מאוד להמשפחה) הרב ישראל נעוולער.
- גיסו הרב ישראל קונסון.
- בנו, ר' אליעזר שייקביץ - נפטר בצעירותו בטשקנט
- בתו, מרת חיה דבורה דישא רעיית ר׳ יענקל בערגשטיין.
בנם הרב חיים משה בערגשטיין שליח ורב באוק פארק מישיגן
- בנו, ר' שרגא פייטל שייקביץ (באחרית ימיו התגורר בארץ הקודש)
- בתו, מרת איטא העניה, רעיית ר' יחזקאל שפרינגר
- בנו, ר' דובער שייקביץ - כפר חב"ד
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ הספרים נגאלו כבר תקופה קודם לכן, אך בכל פעם ששאלו את הרבי האם לשלוח עם חסיד שהצליח לצאת את גבולות רוסיה, שלל הרבי, ורק כאשר היא יצאה, אישר הרבי לשלוח זאת עמה (ייתכן והסיבה לכך היתה בשל היותה אשה מבוגרת, שאנשי השלטון פחות יחשדו בה).