מאיר גורקוב

הרה"ח ר' מאיר גורקוב נולד לערך בשנת תרמ״ה לאביו הרה"ח ר' שמואל דוד גורקוב. בתחילה למד בעיר פאצ'אפ, אך בה׳ ניסן תרס״א נתקבל במחלקת ישיבת 'תומכי תמימים' אשר בעיר ז'עמבין, שם אף קיבל 'סמיכה'.

חייו

בח׳ סיון תרס״ה סיים את לימודיו בישיבה, ונשא לאשה את בת דודו מרת פייגא רבקה. לאחר חתונתו לא רצה להשתמש בתגא של תורה לעשות מזה מקור לפרנסה, ובלילות וזמנים הפנויים היה הוגה בתורה. לערך בשנת תרע״ד התיישב בעיר קרמנצ'וג, עד תרפ״ו. בתחלה היה עוסק במסחר, אמנם עם עליית הקומוניסטים לשלטון בשנת תרע״ח, נפסקו לאט לאט מקורות הפרנסה, והוכרח להפסיק את המסחר.

בקיץ תרפ"ד היה בפטרבורג, ונכנס ליחידות אל אדמו"ר הריי"צ, אשר הציע לו להיות 'שד״ר'. ר' מאיר לא מצא עצמו ראוי לדרגה זו. ושאל אם כדאי להחליף נסיעה זו בנסיעה לטובת הישיבה בקרמנצ'וג. הרבי לא ענה ע״ז תשובה ברורה, אבל כפי הנראה הסכים להצעה זו. יותר משתי שנים ערכה גלות זה, אך הצלחה גדולה לא היתה לו בזה. ואף נשאר באין אונים מנדודים אלו. אז עבר לעיר חרקוב והתחיל להתעסק בעבודה פרטית בביתו.

רדיפות

בתשרי תרצ"ט הגיע לעיר חרקוב, 'מוסר' לבוש בבגדי חסיד. הוא ביקר בבית כמה מהחסידים שלא חשדו בו, ביניהם ר' מאיר, הרב אברהם ברוך פבזנר (מ'חרקוב') והרה"ח ר' נחום יצחק פינסון. במוצאי שושן פורים נעצרו שלושת החסידים, שלושתם נשלחו לגלות. אחד מהם - ר' מאיר - שב מהגלות, והשניים האחרים - ר' אברהם ברוך פבזנר ור' נחום יצחק פינסון, נפטרו בהיותם בגלות.

את ר' מאיר דנו לחמש שנות גלות "חפשית" לעיר סטיעפניאק מחוז קאראגאנדא (לא רחוק מאקמאלינסק) אשר במדינת קאזאקסטאן. בתחלה היתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב. אבל לבסוף הגרה אליו ונשארה שם עד כלות ימי האסורים שניתן לו החופש. במשך זמן זה פרצה המלהמה הגדולה עם הגרמנים ימ"ש. העיר חרקוב נכבשה על ידם, וכל ה'תמימים' שהיו שם עברו לסמרקנד. גם ר' מאיר המשיך לשם את דרכו — לאחר שיצא לחופשי. שם התמסר כולו לחינוך הנוער הרחוק מתורה ויהדות, לקרבם לתורה ומצוותיה.

עוזב את רוסיה

עם תום מלחמת העולם השניה, עזב ר' מאיר את מדינת רוסיה. בתחילה היה זמן קצר במחנה ריכוז, אח״כ שהה זמן מה בפריז, ולאח״ז קבע דירתו בלונדון.

בט״ו בשבט תשט"ו נפטרה עליו אשתו, פייגא רבקה ע"ה, ונשאר לבדו בדירתו אשר בבית משפהת גליק, והם האחרונים היו מספקים לו את כל צרכיו.

על התורה ועל העבודה

מאז עד יומו האחרון (שבת חול-המועד פסח ה׳תשל״ה) ישב על התורה ועל העבודה. לימודו היה על אתר — להבין הסוגיא על מקומה והיה מקיים בנפשו "וקנה לך חבר" (וקנה — העט — לך לחבר). לאחר לימוד כל סוגיא היה מבארה בדיו על הכתב, מפרטה לפרטים ומסבירה, כדבר איש אל רעהו. נכדו הרה"ח שלום דובער לוין העיד שנמצאים אצלו חבילות חבילות של כתביו אלו על רוב מסכתות הש"ס, ועל סימנים רבים בשו״ע — ובפרט בשו׳׳ע ארה״ז. ואף שלא הרבה לחדש ולפלפל בהסוגיות, מ"מ רואים בכתבים אלו את ירידתו לעמקות הסוגיא וביאורו בטוב טעם עד שהיא נעשית סדורה לפניו בשלחן הערוך.

גם היה מרבה ללמוד עם תלמידים ולעסוק בצרכי צבור באמונה ובעיקר היה מתעסק בעזר וסיוע לישיבות 'תומכי תמימים' ו'אחי תמימים' שבארה׳׳ק.

במשך השנים ביקר במה פעמים אצל הרבי. ביקורו האחרון היה ביו"ד שבט ,"הגדול״ תש״ל — עשרים שנה לנשיאות הרבי, מועד סיום כתיבת 'ספר תורה של משיח'. אז גם זכה ונתכבד בגלילת ס״ת של משיח — בעת סיום הכתיבה בערב ש״ק ויו"ד שבט אחר חצות.

פטירתו

בשנותיו האחרונות היה רגיל להתפלל בביהכנ"ס שליד ביתו. בשבת חוהמ״פ ה׳תשל״ה לא בא לביהכנ״ס להתפלל וכשבאו לביתו לבקרו, מצאוהו על מטתו, עם ספר בידיו. בן תשעים שנה (לערך) נתבקש בישיבה של מעלה.