שמחה
שמחה בחסידות מובאת כצורך לעבוד את אלוקים מתוך שמחה. בספר התהלים נאמר: "עבדו את ה' בשמחה", פסוק זה הפך לאחד המשפטים העיקריים של החסידות כולה. עבודת השם צריכה להעשות מתוך שמחה, וכאשר העשייה היא מתוך עצב ודכדוך, היא עלולה להביא לתוצאות לא חיוביות.
שמחה של מצווה
| " | השמחה הכי גדולה שיכולה להיות אצל יהודי היא, כאשר הוא יודע שבכל מצב בו הוא נמצא.. הוא קשור לקב"ה . . וכאשר יהודי מתבונן בכך הרי זה מביא אותו לשמחה גדולה ביותר, ושמחה כזו שמשנה גם את חייו הגשמיים . . כשאדם שמח - הוא עצמו חי חיים שמחים, שמחה כזו שמשפיעה על כל מעשיו ועל כל דבר שהווא בא אתו במגע, והוא משמח גם אחרים בסביבתו. ושמחה זו מכניסה הצלחה יתרה בכל פעולותיו וכל חייו - כנראה במוחש. כלומר, שנוסף לכך שע"י שמחה נעשים "בן עולם הבא" - הוא נעשה גם "בן עולם הזה" אמיתי, שחייו בעולם הזה הם חיים אמיתיים, שמחים ומוצלחים . . ההכנה והכלי לזה על ידי השמחה בזמן הזה מעין ד"ימלא שחוק פינו", ובפרט בדורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר ששמו "יוסף יצחק" מרמז על הוספה בצחוק ושחוק ושמחה. | " |
– שיחת ש"פ תרומה, תשנ"ב | ||
בתהילים כתוב[1] "עבדו את ה' בשמחה" מכאן שצריכים לקיים את המצוות בשמחה, ובפרט שמובא בתורה שכל ענין התוכחה הוא "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל" ומבאר אדמו"ר הזקן[2] שבאמת העונש נמשך מחמת החטא אלא שאף על פי כן אילו היה עובד את ה' בשמחה של מצווה היה גודל כח שמחה זו, שמעורר השמחה למעלה כביכול, לבטל את הדינים. וכן נפסק ברמב"ם "השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת הא־ל שציוה בהן עבודה גדולה היא".
השמחה האמתית בקיום המצוות, באה מאהבת השם שבאה מדביקות אמיתית, וכמו שמצינו ברב ברונא שלא פסק חוכא מפומא כולא יומא משום שסמך גאולה לתפילה כו', וכמו שמצינו ברבה דהוה קא בדיח טובא ואמר תפילין קא מנחנא כו', וכן רבי זירא בברכות[3]. ענין השחוק הזה, הוא מריבוי התענוג בנפשו במה שסמך גאולה לתפילה או במצות תפילין[4], עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'[5].
במקומות רבים בתורת החסידות מודגש שהכפילות בלשון הפסוק המורה על ההכרח בעבודת השם מתוך שמחה, "בשמחה ובטוב לבב", מורה על כך שלא מספיק להיות בשמחה סתם, והשמחה צריכה להיות בריבוי דווקא[6].
הרבי אומר; שעניין השמחה (בעשיית המצוה) אינו הידור או ענין פרטי בלבד, אלא עניין עקרי שנוגע לכללות העבודה דקיום המצוות, כי, בשעה שאדם שמח בעשיית המצווה, הרי זה מורה שעבודת ה' חביבה עליו, ואם אינו שמח הרי הוא פוגע חס ושלום בכבוד המקום[7].
קבלת היסורים בשמחה
כאשר הגיע פעם חסיד לליובאוויטש וזכה לקירוב גדול מאדמו"ר הצמח צדק למרות שלא היה ידוע לבעל דרגה מיוחדת בעבודת השם, תמה על כך אדמו"ר המהר"ש, ולתשובתו השיב לו הצמח צדק: בעל יסורים כמותו קשה למצוא, והוא מקבל הכל במנוחה ובאמונה על דרך המובא בגמרא[8] "צריך לקבולי בשמחה", שלקבולי בשמחה אין הכוונה לצאת בריקוד, הוא למדן ומבין חסידות וכולם מבטלים אותו, ולא ניכרת עליו שום התפשטות. וה"צמח צדק" סיים: כזה זכאי שהטוב יבוא אליו בנגלה. כעבור שלוש שנים בא החסיד לליובאוויטש, כשהוא עשיר מופלג, עם מנין חסידים שהוביל עמו על חשבונו[9].
התבוננות המביאה לשמחה
מובן שבאם מהשייכים אלי הוא בשמחה - פועל זה גם בי (ומכלל הן - אתה שומע כו')"
החסידות מלמדת, כי בעצם העובדה שניתנה לנו, לאנשים קטנים כמונו, הזכות לעבוד את האלוקים ולגרום לו לנחת רוח - יש מקור לא-אכזב לשמחה עצומה.
חסידות חב"ד מפרטת ומרחיבה נקודות אלה. בהיום יום[10] מובא: אדם יתבונן, כמה גדולים חסדי ברוך-הוא שכזה קטן שבקטנים כמו האדם, יכול הוא לעשות נחת רוח גדול ועצום לגדול הגדולים וכמו שכתוב "ולגדולתו אין חקר", צריך האדם להיות תמיד במצב-רוח מרומם ולעשות את העבודה בלב ונפש חפצה.
בנוסף לכך, הרבי העיר מספר פעמים שרואים במוחש שכאשר אדם עובד את השם בשמחה - הוא מצליח יותר, כמו בכל פעולה הנעשית בשמחה שנעשית בצורה טובה יותר[11].
בקשה על השמחה
אדמו"ר הצמח צדק לומד מהפסוק בתהילים 'שמח נפש עבדך'[12], שעל יהודי לבקש מהקב"ה לזכות למידת השמחה שתיקבע בנפשו[13].
שמחה לזירוז הגאולה
לשמחה כח מיוחד להבאת הגאולה וכך אמר הרבי:
ויש לומר, שהדבר שעדין לא עשו בשביל להביא את המשיח הוא - עבודת השמחה הרצויה בשביל להביא את המשיח.
נוסף לכך ששמחה פורצת כל הגדרים, גם גדרי הגלות, יש בשמחה סגולה מיוחדת להביא את הגאולה... המדובר כאן אודות השמחה להביא את המשיח הוא - על השמחה כשלעצמה, שמחה בטהרתה, עבודה של שמחה לשם מטרה ותכלית של ביאת המשיח... והשמחה תביא את המשיח
— 'ספר השיחות' תשמ"ח עמ' 629 ואילך
רמז לכוחה של השמחה אפשר למצוא גם בכך, שאותיות-היסוד של המילה שמחה - שמח, הן אותיות-היסוד של המילה משיח - משח. כמו כן, 'משיח' מורכב מאותיות - ישמח.
השמחה בגאולה
בזמן הגאולה תהיה השמחה שלמה, ככתוב[14]: "אז יימלא שחוק פינו".
בדורינו הרבי הוסיף, שלא רק שבדורנו מותר לשמוח אלא אף יש חיוב, וכדבריו:
כאשר טוענים, היתכן, הרי אמרו חז"ל אסור לאדם שיצלא את שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר אז (לעתיד לבוא) ימלא שחוק פינו"? - הרי נשיא דורנו, דור השמיני, הוא הוא "אז" (שמספרו שמונה), כפי שהכריז בעצמו ש"לאלתר לגאולה", ואמר וחזר וציוה לפרסם ש"הנה זה בא", עד ש"מראה באצבעו ואומר זה", ולא נשאר אלא להוסיף בהענין של "עמדו הכן", שכן גם הכפתורים מצוחצחים כבר, ובמילא ישנם תיכף ומיד (נוסף על כל הענינים של "יוסף", גם) כל הענינים של "יצחק", שזהו"ע הצחוק והשמחה, באופן ד"ימלא שחוק פינו".
ומה ש"אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז" - במה דברים אמורים, כאשר המדובר אודות רגע קודם גילוי משיח צדקנו; אבל בנדו"ד, הרי מכיון שנשיא דורנו הי' המשיח של דורנו, והוא נתגלה בכל התוקף - הרי לא רק שניתנה רשות, אלא יתירה מזה, שיש חיוב להתנהג באופן ד"ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה".
— שיחת י' אלול תנש"א - בלתי מוגה
ראו גם
לקריאה נוספת
- תחת אשר לא עבדת . . בשמחה!, לקט פתגמי רבותינו נשיאינו בענין השמחה, שבועון בית משיח ט"ו אלול תש"פ עמוד 8
- מתוך שמחה דווקא, לקט מענות קודש במדור מבית המלכות, שבועון כפר חב"ד גליונות 1850, 1851, 1896, 1998
קישורים חיצוניים
- בשמחה תמיד - חוברת לימוד ועבודה לילדים בנושא השמחה בהפקת תלמוד תורה חב"ד בלוד
- השמחה בראי החסידות, יחידת לימוד בנושא השמחה בהוצאת מערכת 'מעיינותיך'
- עבודת השמחה - קובץ בהוצאת מערכת 'יפוצו', אדר תשע"ז
- הרב חיים שלום דייטש, עבדו את השם בשמחה, באתר תורת חב"ד לבני הישיבות
- הרב זלמן נוטיק, אגרת השמחה
הערות שוליים
- ↑ תהילים פרק ק
- ↑ ליקוטי תורה תזריע
- ↑ ריש פ"ה.
- ↑ וברש"י שם פי' באופן אחר.
- ↑ אדמו"ר מוהרש"ב המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.
- ↑ 'שיר המעלות' יום ב' של ראש השנה תשי"ט, אגרות קודש חלק י"ח אגרת ו'תקכז, ו'תקמו, אגרת מתאריך ט' מר חשון תשי"ט (הוספה לקונטרס ועד הנחות בלה"ק משפטים תשפ"א). ועוד.
- ↑ תורת מנחם שמחת בית השואבה תשט"ו עמודים 13 14 בביאור דברי הרמב"ם הלכות לולב פ"ח הלכה י"ד
- ↑ מסכת ברכות ס ע"ב.
- ↑ ספר השיחות ה'תש"ה [לה"ק] עמ' ט-י.
- ↑ ח' כסלו.
- ↑ ראו לדוגמא מענה הרבי בתשורה נוטיק-טל עמוד 74: "בטח עוסקת בכל הנזכר לעיל מתוך שמחה, שאז מצליחים יותר".
- ↑ תהלים פו, ד.
- ↑ אגרות קודש שלו אגרת ד.
- ↑ תהלים קכו, ב