צבי הירש גנזבורג
הרב צבי הירש (היישקע[1]) גנזבורג (תרפ"ח – כ"ג חשוון תשס"ז) היה חסיד חב"ד תושב קראון הייטס, חבר צעירי אגודת חב"ד ניו יורק, ממנהלי דפוס עזרא ומקים דפוס 'אמפייר פרס' וממונה על התחלת הניגונים בהתוועדויות שנערכו במחיצת הרבי.
תולדות חיים
נולד במוסקבה בכ"ח אלול תרפ"ח לאביו הרב משה דובער גנזבורג, ונקרא על שם הסבא רבה שלו שזכה לאריכות ימים.
בכ' כסלו תרצ"ח עלתה משפחתו לארץ הקודש והתיישבה בתל אביב, ובצעירותו למד בישיבה אצל המשפיע הרב חיים שאול ברוק.
בכ"ב אב תש"ז הגיע לניו יורק ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית בחצרו של אדמו"ר הריי"צ. עם פרוץ מלחמת השחרור שאל את אדמו"ר הריי"צ האם הוא צריך לחזור לארץ כדי לעזור במאמץ המלחמתי, והרבי שלל זאת ואמר לו שעריק הוא זה שעוזב את העמדה שלו, והעמדה שלו היא לשבת וללמוד תורה.
עוד בעודו בחור סייע בעריכה לשונית של מספר ספרים וחוברות בהוצאת קה"ת, ובכ"ט אדר תשי"ב נישא עם רעייתו מרת ראשע בת החסיד ר' ישעיהו דנבורג ממונטריאול, וקבע את מגוריו בעיר מגורי אם הכלה.
כעבור מספר שנים חזר להתגורר בניו יורק ונכנס לעבוד בבית דפוס האחים שולזינגר ובדפוס "בלשן", ובהמשך ייסד את דפוס "עמפייער פרעס" יחד עם ר' מרדכי חן.
פעילות ציבורית
נמנה על חברי ההנהלה של צעירי אגודת חב"ד המרכזית החל מראשית הקמתו, והיה פעיל בולט במבצעי המצוות של הרבי.
נמנה על המגיהים הלשוניים של הלקוטי שיחות יחד עם הרב יהושע דוברבסקי[2], וכן של ספרים רבים נוספים בהוצאת קה"ת שהודפסו בבית הדפוס שבבעלותו. בשל כך זכה בשל כך להיכנס פעמים רבות אל הרבי לקבל ולמסור את עלי הדפוס מהספרים לפני ירידתם למכבש הדפוס.
לאחר פטירת אשתו בשנת תש"ל[3], נישא בל"ג בעומר תשל"ה בזיווג שני עם מרת הענשא בת הפילנתרופ היהודי מר יצחק סטאון, ואף זכה שהרבי ישלח שליח מיוחד לברר את סדרי החתונה, ולפי זה ייקבע את זמן ההתוועדות, וגם יזכיר זאת ברבים[4].
שימש כחבר ועדת הניגונים ליובאוויטש.
בשנות היו"ד העיר הרבי על כך שאין סדר בשירת הניגונים בהתוועדויות, ואז מונה ועד מנגנים בראשות הרב גנזבורג והרב יואל כהן. הסדר היה שהוא זה שהתחיל בדרך כלל את הניגונים, בעוד הרב יואל כהן עסוק בשינון השיחות, אבל הניגונים שהרבי הורה לנגן הותחלו על ידי ר' יואל. פעם אחת יוצאת דופן הייתה, כאשר ר' יואל התחיל בטעות ניגון שהרבי לא הורה לנגנו אך הרב גנזבורג התחיל את הניגון הנכון, אישר הרבי את הניגון של הרב גנזבורג[דרוש מקור]. פעם נוספת יוצאת דופן: בסיום אחת השיחות שבהן לימד הרבי זכות על המרגלים התחיל את הניגון וכל קרני רשעים אגדע, ואז הרבי סימן בידו ואמר: "רק כעת דיברנו בשבחם של ישראל, ולנגן כזה ניגון"? מיד התחילו ניגון שונה[דרוש מקור]. כחלק מתפקיד זה השתדל הרב גנזבורג בשנים האחרונות לנגן בעיקר ניגונים שמחים בלבד.[5].
בשנותיו האחרונות התגורר בבוקה-רטון שבפלורידה, ולאחר מחלה נפטר בליל כ"ג חשוון תשס"ז בגיל 78 ונטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין מונטיפיורי, ברובע קווינס שבניו יורק.
ספרו
- Portrait of a chassid (דיוקנו של חסיד) - תולדות חייו, יומניו, ומכתביו - בעריכת חתנו הרב סימון ג'ייקובסון[6].
לקריאה נוספת
- צבי הירש גאנזבורג, זכרונות מתל אביב של מעלה, שבועון בית משיח, גיליון 636 עמוד 30-37 (תשס"ח)
משפחתו
- אחיו, הרב יצחק גנזבורג
- אחיו, הרב שלום יהודה לייב גנזבורג
- בנו, ר' ישעיה גנזבורג - שליח הרבי בשכונת הארלם
- בנו, ר' דובער (בער'ל) גנזבורג
- חתנו, הרב חיים מאיר ליברמן
- חתנו, הרב סימון ג'ייקובסון
- חתנו, הרב אהרן מאיר מרגולין - שליח הרבי בוירג'ניה
הערות שוליים
- ↑ בהגיה חב"דית גם "הייסקע".
- ↑ דידן נצח - 30 שנה עמוד צה.
- ↑ אשתו נפטרה בתחילת חג הסוכות, ובהתוועדות שמחת תורה תש"ל, פחות משבוע לאחר מכן, החל בהתוועדות של הרבי בשמחה גדולה את הניגון ניגון אִי ווָאדיֶע, דבר שהפך לסמל לשמחה חסידית.
- ↑ קובץ ל"ג בעומר בהוצאת ועד תלמידי התמימים העולמי, עמוד 54.
- ↑ על פי השמועה היה זה על פי בקשתה של הרבנית. באחת ההזדמנויות בהן נעדר מההתוועדות של הרבי ומישהו אחר החל במקומו את הניגונים, התחיל הלה ניגון געגועים, והרבי פרץ בבכי ממושך.
- ↑ רוב הזכרונות פורסמו בשבועון בית משיח בשנת תשס"ח, בהתאם לתאריכים השונים.