שמואל שניאורסון (דוד אדמו"ר שליט"א)

ר' שמואל שניאורסון (תרמ"ח – י' כסלו תש"ד) הוא אחיו וגיסו של ר' לוי יצחק, אביו של הרבי. הוא כיהן כרב הרשמי של ניקולייב במשך שנים לצד חותנו ולאחר פטירת חותנו כרב היחיד. בשנת תש"א נעצר על ידי השלטונות ונגזרו עליו שלוש שנות גלות במחנה עבודה בעיר טומסק שבסיביר.

תולדות חיים

ר' שמואל כפי שצולם על ידי היבסקציה בעת מאסרו. נחשף על ידי יוסף יצחק קמינצקי.

ר' שמואל נולד בשנת תרמ"ח ביישוב פודובריינקה שבאיזור העיר הומיל לאביו ר' ברוך שניאור שניאורסון. בשנת תרס"ט עבר להתגורר אצל אחיו הרה"ק רבי לוי יצחק בעיר יקטרינוסלב. הוא עסק שם "כמורה ללשון הקודש".

בשנת תר"ע עבר לעיר ניקולייב. ביום א' אלול תרע"א^[1], נשא לאישה את הרבנית מרים גיטל שניאורסון, בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי, אחותה של הרבנית חנה, אמו של הרבי.

במכתב משנת תש"ט, מספר הרבי שעל פי ציווי אדמו"ר הרש"ב, כיון שר' לוי יצחק ור' שמואל נשאו שתי אחיות, הם לא דרו בעיר אחת^[2].

ביום כ"ח באלול תרע"ו נולד בנם יחידם, מנחם מענדל.

בשנת תרע"ז נתמנה לרב הרשמי של ניקולייב, ושימש בתפקידו עד שנת תר"פ. במסגרת תפקידו סייע לחותנו, הרב היהודי של העיר ר' מאיר שלמה ינובסקי ברבנות והיה אחראי על כל הנסמכים הרשמיים. בשנת תרפ"ד נתמנה שוב לרבה של ניקולייב ושימש בתפקידו עד שנת ת"ש.

לאחר פטירת חותנו בשנת תקצ"ג נשא לבדו בכל עול הרבנות.

בשנת תרפ"ו העניק סמיכה "יורה יורה ידין ידין", לרבי^[3].

במשך רבנותו נלחם כארי נגד היבסקציה על ענייני יהדות, ובמיוחד על עניין אפיית מצות^[4]. במקומות שונים נדפסה חליפת מכתבים בינו לבין אחיו, בו הם מתארים אחד לשני את מלחמותיהם ומבקשים עצות זה מזה^[5].

ביום י"ט כסלו שנת תש"א נפטרה אשתו, הרבנית מרים גיטל בניקולייב, לאחר מחלה קשה, כשהיא בשנות החמישים המוקדמות לחייה. לאחר מות אשתו בגיל צעיר, היה ר' שמואל שבור ורצוץ.

שלושה שבועות לאחר מכן, בי"ג בטבת נישא בנו, מנחם מענדל למרת גניה לבית געלער. החתונה התקיימה בעיר אודסה, ור' שמואל היה מסדר הקידושין.

מסופר שבכל התוועדות היה מגיע ומוסר פילפול בנגלה ואחר כך מסבירו על פי הקבלה והחסידות. באחת ההתוועדויות אמרו לו הבחורים: מה החכמה ודאי אתה מכין זאת קודם, ואמר להם ר' שמואל בחרו מקום כלשהו בש"ס. הבחורים בחרו משנה ביבמות והוא הסביר אותה על פי נגלה, קבלה וחסידות וכולם השתוממו.

מאסרו ופטירתו

ר' שמואל שניאורסאהן נעצר על ידי השלטונות ונדון ביום ד' בתמוז תש"א לשלוש שנות גלות בעיר טומסק שבסיביר. לאחר כשנה וחצי, בחודש אדר א' שנת תש"ג שוחרר ממקום גלותו בגלל תשישות ואי-ספיקת הלב. לאחר שחרורו הגיע ר' שמואל לבית בנו, מנחם מענדל, שהתגורר באותם ימים בעיר טשרדזאו שבמדינת טורקמניסטן. (כשהגרמנים עמדו לכבוש את אוקראינה ברחו מנחם מענדל עם משפחתו לטורקמניסטן).

לאחר מאסרו של אחיו, רבי לוי יצחק ושילוחו למקום גלותו בקזחסטן, היה ר' שמואל שולח אליו חבילות מזון.

הוא נפטר בטורקמניסטן בי' כסלו תש"ד. ונטמן בבית העלמין היהודי בטשרדזאו.

ביום היארצייט, י' כסלו מדי שנה בשנה, הרבי היה אומר קדיש עבורו. את התאריך ציין הרבי מספר פעמים, ביניהם בלוח שנה הפרטי של הרבי משנת תש"ז, בו ציין על תאריך י' כסלו: "שמואל".