יהודה לייב לוין (מוסקבה)

ערך זה עוסק ברבה של מוסקבה. אם התכוונתם לחסיד חב"ד מסמרקנד וירושלים, ראו יהודה לייב לוין (ירושלים).

יהודה לייב לוין (תרנ"ד 1894, ניקופול - תשל"ב 1971, מוסקבה), היה רבה של מוסקבה וראש ישיבת "קול יעקב".

תולדות חיים

נולד בשנת תרנ"ד לאביו, הרב אליהו שמואל לוין שכיהן כרבה הראשי של ניקופול. בשנת תרנ"ט התקבל אביו לרבנות יקטרינוסלב ומשפחתו עברה לגור שם במשך תשע שנים שימש אביו ברבנות יחד עם הרבנים דוב זאב קוזבניקוב והרב ברוך זסלבסקי.

בצעירותו למד בישיבה המקומית. לאחר פטירת אביו בתרס"ט למד בישיבות ניז'ין וסלובודקה. בשנת תרע"ו הוסמך לרבנות.

לאחר חתונתו בתרפ"א מונה (בשנת תרפ"ג) לרבנות עיר קרסנו-ארמייסקויה בה כיהן עד פלישת הנאצים לשם בתשרי תש"א. בשנים שלאחר המלחמה כיהן כרב בעיר דנייפרופטרובסק, עד שנאלץ לברוח משם בגין מלשינות.

בשנת תשי"ז הזמינו הרב שלמה שליפר שכיהן אז כרבה הראשי של מוסקבה לכהן בראשות ישיבת קול יעקב שהוקם אז, באותה ישיבה הוסמכו בחורים כשוחטים וכמוהלים. באותה שנה, לאחר פטירתו של הרב שלמה שליפר, נעשה לרבה הראשי של מוסקבה. סגנו היה ר' זלמן נתן קיסלגוף מחסידי חב"ד^[1]. בשנת תשח"י הוציא לאור סידור בהגהתו "סידור השלום, תפילות לכל השנה" ובשנת תשכ"ח ביקר אצל הרבי ודיבר על מצבם של היהודים בברית המועצות^[2]. חשוב לציין שהגיע עם מלווה (סוכן ק.ג.ב.) מטעם מדינת ברית המועצות.

לאחר ביקורו דיבר הרבי בכאב אודות אותם רבנים אשר ציערו אותו בשאלותיהם המתריסות על מצב היהדות בברית המועצות בידעם שאין הוא יכול לענות בחופשיות. הרבי ציין שכאשר הוא רוצה להתגאות במצב היהדות אין הוא מראה תמונות של תיאטרון וכדומה אלא תמונות של דלת של בית כנסת ודלת של מקווה, ומה טעם יש לצער אותו בשאלה מה מתרחש מעבר לדלת בשעה שאין הוא יכול לענות.

לפי עדות נכדתו^[3] הצליח לחמוק ממלוויו ולהיכנס פעם נוספת לרבי ליחידות ללא מלווים, ביחידות זו הועלו - בין השאר - זכרונות מיקטרינוסלב. בספר 'להישאר יהודי'^[4] של ר' יצחק זילבר (קזנר) מעיד: "באחת השנים נשלח על ידי השלטונות לארצות הברית, וידוע לי בבירור כי הלך שם לשאול בעצת גדולי הדור ההוא, האם כדאי לו להישאר ולכהן ברבה של מוסקבה או לנצל את ההזדמנות ולעזוב. ענו לו "אם אתה לא תהיה הרב, יהיה המצב גרוע יותר" וציוו עליו להישאר".

נפטר בשנת תשל"ב ברוסיה.