נצרות

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נצרות הינה דת שקר שנוסדה בארץ ישראל בסוף ימי בית המקדש השני[1], הנוגדת את התורה ומסיתה נגדה, ומבוססת על דמותו של ישו הנוצרי. על פי הרמב"ם האמונה הנוצרית מוגדרת כעבודה זרה[2], והתוספות ביארו שהיא עבודה זרה בשיתוף[3]. מאז שצברה כח משמעותי, רדפה הנצרות את היהדות והיהודים פעמים אין ספור, ומיליוני יהודים במשך הדורות היו קורבנות לאנטישמיות הנוצרית.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הנוצרים הראשונים היו יהודים שומרי מצוות, שהחלו לעבוד עבודה זרה במידה מסויימת, בהשפעתו של ישו הנוצרי, ולעגו לדברי חז"ל. עם הזמן הלכו והתבדלו מעם ישראל והפכו לדת חדשה[4].

רדיפת היהדות על ידי הנוצרים

מאז היווסדה, ראו הנוצרים אוייב בדת האמת - היהדות, ועשו כל שביכלתם להפריע ליהודים לעבודת השם ולהעביר אותם על דתם לנצרות. על רקע זה התחוללו רדיפות רבות במקומות בהן הייתה יד הנצרות חזקה, כמו מסעי הצלב, גירוש ספרד וגזירות שונות שניסו להביא להמרת דת. כמו כן נכפו על רבים מגדולי ישראל לקיים ויכוחים עם הנוצרים. בין המפורסמים שנאלצו לנהל ויכוחים היו רבי יחיאל מפריס והרמב"ן. עלילת הדם, לפיה יהודים שוחטים נוצרים ואוכלים את דמם במצות לחג הפסח, הייתה עלילה אנטישמית נפוצה שבאמצעותה רדפו נוצרים את היהודים במשך למעלה משבע מאות שנה בארצות רבות.

גם רבותינו נשאינו נאלצו להתמודד עם רדיפות מצד הנצרות ברוסיה הצארית. רבי משה, בן אדמו"ר הזקן, נאסר על ידי כמרים נוצריים שהכריחוהו להמיר כביכול את דתו. גזירת הקנטוניסטים שגזר הצאר ניקולאי הראשון, נגזרה במטרה להעביר ילדים יהודיים רבים לנצרות. הצאר ניקולאי, שהיה אדוק מאוד ושאף להמרת דת המונית של יהודי רוסיה, קירב את היהודים המשכילים, בהם ראה כלי שרת למזימותיו לשנות את החינוך היהודי השורשי. מאוחר יותר התמודדו רבותינו נשיאנו הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ עם עלילת הדם של משפט בייליס.

התייחסויות לנצרות

בני נח אסורים לחדש מצוות וליסד דת[5]. הרמב"ם[6] מתייחס לדת זו, (תוכן) "מקשרת שתי תורות ההופכיות אחת מהשניה, כביכול שניהם מאלו-ה אחד. וממציא דעה זו ישו הנוצרי, שהיה מישראל, אשר ראה עצמו כשליח הא-ל לבאר הספקות, ושהוא, המשיח היעוד לנו על ידי הנביאים. ופרש התורה - פירוש המביא לביטול כל התורה וכל מצוותיה, והרגישו בו חכמים קודם שיתפרסם ועשו לו הראוי לו. וכבר התנבא עליו דניאל: "ובני פריצי עמך יתנשאו להעמיד חזון ונכשלו". ובתקופה מאוחרת יותר, עמדה דת מאומת בני עשיו שיוחסה אליו, שלא הייתה כוונתו אליה, ולא עלתה כמו כן במחשבתו. ולא הזיק שום דבר לישראל, ולא נולד בהם ספק לא לכלל ולא ליחידים, לפי שהתבאר להם חסרונו, ושנכרת ואבד בידינו עד שנעשה בו בו מה שנעשה".

בספרו משנה תורה כותב הרמב"ם[7] שהקמת דת זו הייתה כדי "ליישר דרך למלך המשיח". מכיון שעל ידי דת זו עוסקים רבים בנושא הגאולה והמשיח, ועיסוק זה עצמו סולל דרך למשיח האמיתי להופיע, ולהוכיח לגויים שטעו בעקבות הנצרות. אמנם, הרבי כתב שאין מקום לגישה סלחנית כלפי הנצרות בעקבות דברי הרמב"ם הללו, ובלשונו[8]: "ועד כמה נפלאים דברי המורה הגדול, הוא הרמב"ם, בסוף ספרו משנה תורה (הלכות מלכים סוף פ' י"א), בנוגע לישו ומוחמד ש"אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד", וביחד עם זה הרי שלש פעמים ביום מזכירים אותם בתפילת עלינו בכנויים הידועים, ודברי הרמב"ם האמורים הרי כמעט שנשכחו (מפני הצנזורה - ? - וכיוצא בזה) וכלל גדול בדיני ישראל, אשר אין ללמד זכות בענינים כהאמורים, והמתבונן בדברי ימי ישראל במשך זמן נדודיו, הרי דוקא קנאות זו היא שעמדה לנו להיות נצבים היום כלכם לפני הוי' אלקיכם, כלשון הכתוב.".

זהירות מתמיכה בנצרות

כאשר ביקר האפיפיור הנוצרי בארץ ישראל וזכה לכבוד מלכים מהנהגת מדינת ישראל, תקף הרבי את הביזיון שבדבר, כאשר יהודים מתרפסים בפני עבודה זרה או "אביזרייהו דעבודה זרה", דבר שאפילו בני הדתות האחרות לא נהגו כך[9].

כשהציע הרבי את רעיון לעשות רגע של שתיקה בו בכל בתי הספר הממשלתיים בארה"ב, יחשבו הילדים במשך זמן מוגדר על בורא עולם. היו שחששו שאותם גוים יחשבו באותם רגעים, מלבד על בורא עולם, גם על יסודות דתם, ויוצא שאנו מכשילים אותם בכך. הרבי השיב מספר תשובות על כך, אחת מהן הייתה שאין הגוים מצווים להאמין שיש רק אלוקים יחיד, ולכן אין זה הכשלה מצדינו, מלבד זאת שהמורים כיום אינם מאמינים באמת ביסודות דת זו, וכפי שאומרת הגמרא[10], שעובדי עבודה זרה בדורנו מעשי אבותיהם בידיהם, ואינם מאמינים בכך באמת[דרוש מקור].

לרב שעמד לנאום בפני נוצרים, העיר הרבי על הצורך להמנע מהביטוי "אבינו שבשמים", "מפני עניין השילוש שאצלם" וכן להימנע מהביטוי "אזרחים בני כל הדתות" שכן אין לכלול אמונתנו עם אמונתם מבלי "להבדיל"[11].

ויכוחים עם נוצרים

בהזדמנויות רבות שלל הרבי ויכוחים חסרי תועלת בנושא הנצרות[12], ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בגישה מתרפסת[13]. הרבי הזהיר שמויכוחים אלו עלולים להגיע לעבירה על איסורי התורה של "ולא תתורו אחרי לבבכם", ו"אל תפנו אל האלילים"[14].

עם זאת, כאשר יהודי כתב לרבי אודות שאלות שנשאל במהלך ויכוח עם יהודים שהושפעו מהנוצרים - בנוסף למענה שאין להכנס עימם בויכוח ללא תועלת, הצביע הרבי על כמה נקודות מופרכות בגישה הנוצרית, שמהן מובן מדוע הנטייה לגישה זו אינה הגיונית[15].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אברבנאל "מעיני הישועה" מעין י"א תמר י'.
  2. הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה ד. הלכות מאכלות אסורות פרק יא הלכה ז. הובא גם בזמננו על ידי הרבי, מכתב כ"ו אייר תשכ"ו.
  3. סנהדרין סג, ב ד"ה אסור.
  4. ראה אגרות קודש חלק ב', אגרת רסז.
  5. רמב"ם הלכות מלכים פ"י ה"ט.
  6. איגרת תימן בתחילתה.
  7. הלכות מלכים פרק י"א הלכה ד (נשמט ברוב הדפוסים על ידי הצנזורה).
  8. אגרות קודש חלק י"ח, אגרת ו'תתטז.
  9. שיחת ו' תשרי תשמ"ח.
  10. מסכת עבודה זרה [דרוש מקור]
  11. בתשורה מחתונת סימפסון-זאינץ בקראון הייטס
  12. ראה למשל אגרות קודש חלק ו', אגרת א'תרנג. מכתב י"ד אלול תשל"ב. לקוטי שיחות חלק ל"ט, ע' 293. ועוד.
  13. ראה למשל שיחת פורים תשכ"ז.
  14. לקוטי שיחות חלק ל"ט שם.
  15. להתרחק מוויכוחים בענייני דת, בתוך שבועון בית משיח גליון 1108.
משובים קודמים
משוב על הערך