בנות צלפחד

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

בְּנוֹת צְלָפְחָד הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות בתנ"ך, לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה.

רקע

צלפחד, שהיה דור שביעי ליעקב אבינו והוא בחטאו מת במדבר, זכה להותיר 5 בנות, אך בנים לא היו לו.

יש אומרים שצלפחד מן המעפילים היה, ויש אומרים שמקושש עצים בשבת היה. במסירות נפש הפקיר עצמו למיתה, כדי שעם ישראל יראה שהמחלל שבת במזיד דינו מיתה.

בנות צלפחד הצדיקות שחיבבו את הארץ חכמניות היו, והנה ראו שהארץ עומדת להיחלק לשבטים, ואביהן אינו מהפקודים ובן אין לו, ומכיוון שבנות אינן נוחלות, חששו שמא ייגרע שם אביהם מתוך משפחתו.

לכבוד אביהן הן ניגשות למשה ודורשות: למה ייגרע שם אבינו?… הן דרשו שתינתן להן אחוזה בתוך אחי אביהן בעבר הירדן המערבי.

משה שמע דבריהן ונתעלמה ממנו ההלכה, ולאחר ששאל בה', ענהו ה': כן בנות צלפחד דוברות – יפה הן תובעות, שכן כך כתובה לפני פרשה זו במרום.

אשריהן בנות צלפחד, אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו! ראו עיניהן מה שלא ראה משה, שהן כתובות בפרשת הפקודים בשבט מנשה.

בנות צלפחד מקבלות נחלה במצוות ה', ובעקבות זאת, נבע ונקבע חוק הירושה לדורות – מי שהותיר אחריו רק בנות, הבנות יורשות כמו הבנים. שמלכתחילה הסדר הוא שהבן יורש את אביו, אם אין לו בן הבת יורשת, ואם אין לו ילדים כלל, אחי המוריש יורשים אותו, ואם אין לו אחים, הירושה עוברת לקרוב ביותר ממשפחתו.

לאור כך ששמעו בנות צלפחד כי הארץ מתחלקת לשבטים, לזכרים, באו משה רבינו, וחמשתן אמרו כחמישה דברים:

הבת הראשונה אמרה, אשר אביהם מת במדבר, והשנייה אמרה כי לא היה בעדת קרח, והשלישית אמרה כי בחטאו מת.

בהלכה

אדמו"ר הזקן פוסק כי נשים חייבות בברכת המזון, וספק הוא אם חייבות מן התורה מפני שהוא מצות עשה שאין הזמן גרמא או אינן חייבות אלא מדברי סופרים מפני שנאמרג על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק אלא לזכרים ובנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצרים.

בתורת החסידות

הרבי מבאר, שכאשר בנות צלפחד באו לפני משה ושאלו "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה" – אזי "ויקרב משה את משפטן לפני ה'", כיון ש"נתעלמה הלכה ממנו, כאן נפרע ("שקלי' למטרפסי' כו'") על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי", ועוד זאת, ש"זכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן" – ואז נאמרה פרשת נחלות וירושה: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו'".

הרבי מעיר, שכללות הענין של מתן תורה על ידי משה רבינו, לא היה יכול להסתיים לשני הדעות במסכת גיטין אם "תורה חתומה ניתנה" או "מגילה מגילה ניתנה" – עד שבאו הנשים הצדקניות שבאותו הדור - בנות צלפחד, וזכו שעל ידן ניתנה ונשלמה פרשה זו בתורה.