מ
| האות מ | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | |||||||||||||||||||||||||||||
| אותיות האל"ף בי"ת | |||||||||||||||||||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ||||||||||||||||||||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | ||||||||||||||||||||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | ||||||||||||||||||||||||
| ק | ר | ש | ת | ||||||||||||||||||||||||||
| אותיות סופיות | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
| נוטריקון - חילופי אותיות | |
|---|---|
| אתב"ש · אלב"מ · אכב"י · רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה | |
| סוגי אותיות | |
| אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה רשימו · אש שחורה · אש לבנה | |
האות מ (מ"ם) היא האות ה13 מאותיות לשון הקודש שמספרה 40.
צורתה
כתב אדמו"ר הזקן[1]: מ פתוחה ומ"ם סתומה צריך שיהיו שוין לכתחלה בכל היכולת, שהרי שתיהן נקראות ממי"ן אלא שזו מ"ם פתוחה וזו מ"ם סתומה, ולכן אין לעשות מ"ם פתוחה עגולה למעלה ולמטה בצד ימין, שאם יעשה בסתומה שמא יתדמה לס' לתינוק שאינו חכם ולא טפש, (ועוד כי האותיות צריכים להיות נכרות מיד כשרואין אותן בראיה קלה ולא עד שיסתכל בהן קצת), אלא תהיה להן זויות למטה בצד ימין לכתחילה.
אבל למעלה יש שעושין שם עגולות לכתחלה כדי שתהיה תמונת המ"ם פתוחה ככ"ף כפופה ווי"ו, ומטעם זה אין עושין גג עגול, אלא מאריכים אותה בשוה עד כנגד קצה מושב התחתון שעי"כ דומה גופה לכ"ף כפופה ויש שעושין אותה שם מרובעת, ונמצא תמונת המ"ם פתוחה היא ב' ווי"ן, והעיקר כסברא הראשונה והחרטום צריך שיגיע עד כנגד מושב התחתון כדי שיהא ראוי לסתום ותמונתו לכתחלה היא כמו וי"ו עומדת מוטה קצת ולא הרבה ולכן לא יהיה הפגם שבין הגג ובין ראש החרטום גדול כ"כ שיצטרך למשוך ממנה בעקמומיות ולא יהיה וי"ו עומדת.
עניינה
אות זו מורה על ספירת הבינה בשעה שאינה ביחוד עם אבא אלא משפיעה לבניה (כלומר לזעיר אנפין) ולכן יש בה נקב השפעה מתחתיה[2].
אות זו היא אחת מהאותית מנצפ"ך (שבניגוד למקובל, הם דווקא האותיות הפתוחות שבאמצע תיבה ולא הסופיות).