אסדר לסעודתא

אסדר לסעודתא הוא פיוט שחיבר האריז"ל לסעודת יום השבת.

מילות הפיוט

האריז"ל, רבי יצחק לוריא, חתם את שמו בראשי פסקאות הפיוט:

אֲסַדֵּר לִסְעוּדָתָא. בְּצַפְרָא דְשַׁבַּתָּא. וְאַזְמִין בָּהּ הַשְׁתָּא. עַתִּיקָא קַדִּישָׁא:

נְהוֹרֵיהּ יִשְׁרֵי בָהּ. בְּקִידוּשָׁא רַבָּא. וּבְחַמְרָא טָבָא. דְּבֵהּ תֶּחֱדֵי נַפְשָׁא:

יְשַׁדֵּר לָן שׁוּפְרֵהּ. וְנֶחֱזֵי בִיקָרֵהּ. וְיַחֲזֵי לָן סִתְרֵהּ. דְּאִתְאַמַּר בִּלְחִישָׁא:

יְגַלֵּי לָן טַעֲמֵי. דְּבִתְרֵיסַר נַהֲמֵי. דְּאִינוּן אָת בִּשְׁמֵהּ. כְּפִילָא וּקְלִישָׁא:

צְרוֹרָא דִלְעֵילָא. דְּבֵהּ חַיֵּי כֹלָּא. וְיִתְרַבֵּי חֵילָא. וְתִיסַק עַד רֵישָׁא:

חֲדוּ חַצְדֵּי חַקְלָא. בְּדִבּוּר וּבְקָלָא. וּמַלְלוּ מִלָּה. מְתִיקָא כְּדוּבְשָׁא:

קֳדָם רִבּוֹן עָלְמִין. בְּמִלִּין סְתִימִין. תְּגַלּוּן פִּתְגָמִין. וְתֵימְרוּן חִדּוּשָׁא:

לְעַטֵּר פְּתוֹרָא. בְּרָזָא יַקִּירָא. עֲמִיקָא וּטְמִירָא. וְלָאו מִילְּתָא אַוְשָׁא:

וְאִלֵּין מִלַּיָּא. יְהוֹן לִרְקִיעַיָּא. וְתַמָּן מָאן שַׁרְיָא. הֲלָא הַהוּא שִׁמְשָׁא:

רְבוּ יַתִּיר יַסְגֵּי. לְעֵילָא מִן דַּרְגֵּהּ. וְיִסַּב בַּת זוּגֵהּ. דַּהֲוַת פְּרִישָׁא:

תרגום

אערוך הסעודה בבוקר השבת, ואזמין בה עכשיו את העתיק הקדוש.

אורו ישרה בה, בקידוש הגדול, ומהיין הטוב שבו תשמח הנפש.

ישלח לנו יופיו, ונראה ביקרו, ויראה לנו סודו, הנאמר בלחישה.

יגלה לנו הטעמים, שבשתים עשרה חלות, שהינם אות בשמו, כפולה וקלושה.

צרור של מעלה, שבו חיי הכל, ויתרבה הכוח, ותעלה עד הראש.

שמחו קוצרי שדה, בדיבור ובקול, והגידו מלה מתוקה כדבש.

לפני רבון עולמים, במילים סתומות, תגלו דברים, ותאמרו חידושים.

לעטר השולחן בסוד יקר, עמוק וטמון, ולא דבר מפורסם.

ואלה הדברים יהיו לרקיעים, ושם מי שורה? הלא השמש ההוא.

ירבה עוד ויוסיף למעלה מדרגתו, ויקח בת זוגו, שהיתה פרושה.

סביב הניגון

אף שאצל חסידי חב"ד לא נהוג לזמר זמירות שבת ופיוטים, ניגון זה מקובל בפי חסידי חב"ד, בשל העובדה שהוא אחד מהפיוטים היחידים שאדמו"ר הזקן הכניס בסידור.

יחד עם זאת, היו מחסידי חב"ד שנמנעו מלנגן אותו בשל כך שהפסקאות הראשונות של הפיוט יוצרות את המילה 'אני', דבר העומד בסתירה לעקרון הביטול המהוה יסוד עיקרי במשנת החסידות.

אצל חסידים מקובל שהטעם לכך שהאקרוסטיכון של התיבות 'שלמה בן לוריא' נקטע באמצעו, הוא מכיון שכאשר האריז"ל כתב את הפיוט והגיע לתיבות 'דהוות פרישא' העוסק בניתוק של האלוקות מהעולם - פעל עליו הדבר לכאב לב עד שלא הצליח להמשיך בכתיבתו.

בפועל, בסידורים שאינם בנוסח חב"ד מופיעים עוד שני קטעים המשלימים את שתי האותיות החסרות י' וא'

"יָדַי אַסְחֵי אֲנָא. לְגַבֵּי חַד מָנָא. לְסִטְרָא חוֹרִינָא. דְּלֵית בָּהּ מַמָּשָׁא: אֲזַמֵּן בִּתְלָתָא. בְּכַסָּא דְבִרְכָתָא. לְעִלַּת עִלָּתָא. עַתִּיקָא קַדִּישָׁא:"

כשלימד הרבי את הניגון ביקש קודם שינגנו אסדר לסעודתא, והתחילו את הניגון הישן, מיד אמר הרבי "ניין ניין אסדר לסעודתא (בניגון החדש), ומאז נשאר שכשמנגנים את הניגון יש מין קידומת של "אי אי אסדר לסעודתא" מהפעם המיוחדת הזו.

ניגונים

לניגון זה ישנה מנגינה שהיתה מקובלת בין חסידי חב"ד בעבר, ניגון זה הוא ניגון מ"ט בספר הניגונים.

בהתוועדות י"ד תמוז בשנת תשט"ז לימד הרבי ניגון על פיוט זה. ניגון זה הוא ניגון קפ"ט בספר הניגונים.

קישורים חיצונים

הניגון הישן

• לשמיעת ניגון זה מפי ר' דוד הורביץ
• לשמיעת ניגון זה בעיבודו של ר' אלאור ולנר

הניגון של הרבי

• לשמיעת הניגון