קונטרס אחרון - פרק ו'
| ספר התניא |
|---|
| דף השער וההקדמה |
| דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט |
| ליקוטי אמרים |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג |
| שער היחוד והאמונה |
| הקדמה - חינוך קטן |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת התשובה |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב |
| אגרת הקודש |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב |
| קונטרס אחרון |
| א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' |
מבוא לפרק
סימן זה מבאר את מעלת התורה.
בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה (על פני מצוות ותפילה) מצד פעולתה בעולם, בסימן זה מוסבר שבנוסף לאמור לעיל יש לתורה גם מעלה עצמית.
טקסט הפרק
| פרק ו |
|---|
| דוד זמירות קרית להו כו'. הנה בזהר שבחא דאורייתא ורננה כו' ולהבין מהו השבח להקב"ה כשזה אסור או מותר הנה הוא ע"ד מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. כי הנה נודע שכל העולמות עליונים ותחתונים תלוים בדקדוק מצוה א' דרך משל אם הקרבן כשר נעשה יחוד עליון ועולים כל העולמות לקבל חיותם ושפעם. ואם שינה שקיבל הדם בשמאלו דרך משל או שלא בכלי שרת כשר או שהיתה חציצה אזי נתבטלה עליות העולמות וחיותם ושפעם מחיי החיים אין סוף ברוך הוא וכן בתפילין כשרות מתגלים מוחין עליונים דזו"נ שהם מקור החיים לכל העולמות ובדקדוק אחד נפסלין ומסתלקין המוחין וכה"ג בדקדוקי מצות ל"ת והלכך המתבונן מה גדלו מעשי ה' שבריבוי העולמות וכל צבאם ואיך כולם בטלים במציאות לגבי דקדוק א' מדקדוקי תורה שהוא עומק מחשבה עליונה וחכמתו יתברך אשר בדקדוק קל עולים כל העולמות ומקבלים חיותם ושפעם או להיפך ח"ו ומזה נתבונן גדולת עומק מחשבתו יתברך שהוא בבחינת בלי גבול ותכלית ומעלתה לאין קץ ותכלית על מעלות חיות כל העולמות שכל חיותם שופע מדקדוק אחד ממנה שהוא נמשך ממקורו הוא עומק מחשבתו יתברך כמו שער האדם הנמשך ממוחו על דרך משל וכנודע מהתיקונים והאד"ר. וזאת היתה שמחת דהע"ה שהיה מזמר ומרנן לשמח לבו בעסק התורה בעת צרתו אך מה שהיה משתבח בתהלת התורה במעלתה זו ואמר זמירות היו לי כו' נענש על זה וא"ל הקב"ה זמירות קרית להו משום שבאמת מעלתה זו שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד ממנה היא מבחינת אחוריים של עומק המחשבה כמ"ש במקום אחר בשם האריז"ל על מארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה. אבל פנימית שבעומק שהוא פנימית התורה היא מיוחדת לגמרי באור אין סוף ברוך הוא המלובש בה בתכלית היחוד ולגבי אין סוף ברוך הוא כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש כי אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו' והלכך גם לפנימיות התורה אין לשבחה כלל בתהלת חיות כל העולמות מאחר דלא ממש חשיבי ובבחינת פנימיותה אינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה כי אלקים הבין דרכה וידע מקומה ומעלתה בידיעת עצמו כביכול אבל נעלמה מעיני כל חי כמ"ש ופני לא יראו דהיינו בחינת פנימיותה כמש"ש בשם האריז"ל. שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון לא נמצא templatedata תקין וזש"ה ואהי' אצלו שעשועים אצלו דוקא. משחקת לפניו לפניו דוקא דהיינו בבחינת פנימיותה ועל זה אמר ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן כו' ועל בחינת אחוריים אמר משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם כי התורה ניתנה בבחינת פנים ואחור כדכתיב במגילה עפה דזכרי' והיא כתובה פנים ואחור ולפי שתפס דוד בבחינת אחוריים לכך נענש בשכחה הבאה מן בחינת אחוריים ונעלם ממנו לפי שעה מ"ש עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו לחבר וליחד את הכתפיים שהן בחינת אחוריים אל עבודת הקדש היא ח"ע בבחינת פנים שמשם נמשכו הלוחות שבארון כמ"ש כתובים משני עבריהם כו' וכמ"ש בירושלמי דשקלים שלא היתה בהן בחינת פנים ואחור ע"ש: |
סיכום הפרק
בסימנים הקודמים הוסבר כיצד תורה תפילה ומצוות מביאים את העולם לתכלית בריאתו.
בין השאר הוסבר שם, שלימוד ההלכות פועל גם מלמטה למעלה וגם מלמעלה למטה (גם מברר ומזכך את העולם ומכין אותו להתגלות האלוקית, וגם ממשיך ומגלה בעולם את האור האלוקי),
בסימן זה מוסבר, שמעלת התורה אינה רק מצד פעולתה בעולם (שהיא חיות כל העולמות), אלא גם מצד עצמה: שהתורה מיוחדת עם אור אין סוף ברוך הוא. (לא רק מאוחדת, אלא מיוחדת - מלשון יחיד, שהיא ואור אין סוף אינם שני דברים אלא דבר אחד ממש).
וכששיבח דוד המלך עליו השלום את התורה בבחינת אחוריים שלה (ב"פעולתה", שהיא חיות העולמות), נענש בשיכחה (כי שיכחה באה מבחינת אחוריים שבנפש, מידה כנגד מידה). והמצווה שנענש בה היא מצוות נשיאת הארון בכתף - כי עניין מצווה זו הוא חיבור בחינת אחורים שבתורה (כתף) עם הפנימיות (הארון עם הלוחות).
צילום הפרק
מושגים יסודיים בפרק
| הקודם: פרק ה' |
פרקי אגרת הקודש | הבא: פרק ז' |