תימן
תימן היא מדינה בחצי האי ערב. במדינה חיה אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בהיסטוריה היהודית.
היסטוריה
הקהילה היהודית בתימן מתקיימת, על פי המסורת, מאז חורבן בית ראשון, ובני הקהילה מיוחסים לשבטי יהודה ולוי.
לאחר שהרמב"ם עזר לביטול גזירות שהוטלו עליהם, נקשרו יהודי תימן לרמב"ם, התכתבו עמו, ואף קיבלוהו עליהם כמעין "מרא דאתרא". זרמים רבים ביהדות תימן הושפעו מתורת הקבלה, ונהגו על פיה, אך זרם קטן אחר, המכונה 'הדרדעים', הסתייג לחלוטין ממנה.
מנהגי ונוסחי תימן מתחלקים לשני זרמים מרכזיים: השאמי, אשר מבוסס על מנהגי ארץ ישראל, והבלדי, אשר נערך על ידי רבי יחיא צאלח, מחכמי תימן. נוסח הוא הנוסח המופיע בספר משנה תורה לרמב"ם.
עליית יהודי תימן לארץ ישראל
בשנת תרמ"ב עלתה קבוצה גדולה של יהודים מתימן לארץ ישראל, העליה נקראה 'אעלה בתמ"ר', על שם הפסוק משיר השירים (בתמ"ר, בהיפוך אותיות = תרמ"ב).
עד לשנת תש"ח, עלו כ-35,000 יהודים לארץ ישראל, שהיוו כ-40 % מיהודי תימן.
לאחר הקמת מדינת ישראל החלו פרעות ביהודי תימן, ובעקבות כך עלו לארץ למעלה מ-50,000 יהודים נוספים.
פעילות חב"דית בקרב העולים
לאחר העליה לארץ ישראל, היו שניסו להעביר על דתם רבים מילדי עולי תימן, ולהעבירם לקיבוצים שאינם שומרי תורה ומצוות.
במכתב להנהלת ישיבת חב"ד בלוד, הורה הרבי כיצד לפעול בקרב העולים, כדי לחזק בתורה ומצוות:
ואם ישנם מקומות אשר על ידי גזירות בגלוי או בתחבולות מרמה רוצים ‘לאחוז בתי כנסיות ובתי מדרשות’ ל’השכיח חס ושלום את תורת הוי’ ומצוותיו ולהדיחם חס ושלום מאלוקות’ הנה צריך לדעת אשר בזמן הגזירה דוקא, כאשר רבו ההעלמות וההסתרים, עד אשר שמים אור לחושך […] אז דווקא נותנים כח מלמעלה להפוך את החושך לאור כי טוב”. וכאשר נשמור - עד למסירת נפש - על הקטנים והקטנות, הרי על פי לשון המדרש, כשיש קטנים, יש גדולים, יש חכמים, יש זקנים, יש תורה, יש בתי כנסיות ובתי מדרשות
— אגרות קודש ח”ד אגרת תתקמט
כחלק מהחברה זו, נקלטו בישיבה בלוד שמונים תלמידים יוצאי תימן. הישיבה אף נקראה באופן רשמי 'ישיבה לעולי רוסיה ותימן'.
ארגון 'חבר הפעילים', שהורכב ברובו מחסידי חב"ד, פעל רבות למען העולים, ודאג להביא תלמידים נוספים לישיבה בלוד. בשלב מסוים סירבה הנהלת הישיבה בלוד להמשיך לקבל את ילדי העולים, מצד מחסור בתקציב, אך הרבי הורה לקבלם למרות זאת.
הרבי עכב מקרוב אחר חינוכם של העולים. במכתב להנהלת הישיבה כתב הרבי כי "תשומת לב מיוחדה בכל הנזכר לעיל דורשים אחינו בני תימן . . אשר מצד אחד אין להם לעת עתה שום ידיעה מתנועת החסידות, תורתה ודרכיה, ומצד שני מוכשרים הם ביותר, מצד היראת–שמים שבהם והתקשרותם בתורת הקבלה ואמונת צדיקים, לקבל כל דבר אמת שיורו אותם בתורת דא”ח שנחלו לנו כבוד כ”ק נשיאינו רבותינו הקדושים זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע”.
פרשת ילדי תימן
בשנים שלאחר עליית יהודי תימן לארץ ישראל, נחטפו לפחות 350 (מספר שננקב ע״י הרבי) מילדי עולי תימן. ברוב המקרים הילדים אושפזו במחנות עולים או בבתי חולים, ולהוריהם נאמר כי הם נפטרו ונקברו.
במהלך השנים הוקמו מספר וועדות חקירה לבדיקת הפרשה, אך כולן לא הצליחו לרדת לחקר האמת.
הרבי התייחס לפרשה זו במספר הזדמנויות. בכ' חשון תשמ"ז אמר הרבי :
ידוע ומפורסם לכל מה שאירע לפני שלושים־ארבעים שנה בעליית ילדי תימן וילדי טהרן לארץ הקודש: ילדים קטנים שעלו עם הוריהם לארץ הקודש - העלימו אותם מהוריהם, תוך כדי תירוצים שונים ומשונים חסרי שחר, שהילדים זקוקים לטיפול רפואי ומצבם קשה וכו’, עד שהודיעו להם שהילדים נפטרו… וכל זה למה - מכיוון שלא רצו שיתחנכו אצל הוריהם שהיו שומרי תורה ומצוות, כי אם, שיוכלו לחנכם כרצונם, תוך כדי ניתוק מוחלט ממורשת היהדות! . . חוב קדוש על כל מי שיש ביכולתו לעשות כל התלוי בו, למנוע ולעצור את גזלת הילדים המתרחשת בהווה, ונוסף לזה, להשתדל לתקן גם מה שנעשה בעבר. אלו שאין ביכולתם לפעול בעניין זה - יגבירו את הפעילות בעניין החינוך, כאמור, להשתדל שילדי ישראל יקבלו חינוך יהודי ברוח התורה, ולא לחסוך כל מאמץ והשתדלות כו’ (כפי שניתן ללמוד מהצד שכנגד…), שהרי מדובר אודות פיקוח נפשות!
— שיחת כ' מר-חשון תשמ"ז
ביחידות לעיתונאי שמואל אבידור הכהן, אמר לו הרבי:
הנה התעוררה השאלה של ילדי עולי תימן שנעלמו. הרי דבר כזה חייב היה להרעיד את המדינה ולא לתת לה מרגוע עד שיוברר הדבר, עד שיתברר מה עלה בגורלם של ילדים אלה. אבל באיזה שוויון–נפש מתייחסים לפרשה נוראה זו? על עניין הילד יוסל’ה שוכמאכר הרעישו את העולם כולו. ומה בעצם קרה שם? סבא רצה שנכדו יתחנך לתורה. הכל ידעו שהילד חי וקיים, שהוא בריא ונמצא בידיים טובות. זוכר אתה מה נעשה אז בארץ ישראל? איך דיברו על כך בעיתונים? איך סערו הרוחות? והנה מתגלה שנעלמו שלוש מאות וחמישים ‘יוסל’אך’ ואיש אינו מזדעזע ואינו נזעק, ובעיתונות כמעט ואין כותבים על כך
— ספר ’הרבי’ כרך א’ עמ’ 94
בין המשפחות שילדיהן נחטפו נמצאות גם משפחות חב"דיות.
