צדקה

הרבי מעניק מטבעות צדקה לילדים

מצוות צדקה היא מצות עשה מן התורה, ומהותה - לתת צדקה לעני (לעני נחשב כל מי שיש לו פחות ממאתיים זוז).

תוכן המצווה

שיעור המצווה, הוא לתת לכל הפחות מעשר מכספו של האדם למטרות צדקה וחסד, והמהדר נותן חומש.

רבינו הזקן כותב שגם שאר היום כולו שעוסק במשא ומתן נהיה מכון לשבתו יתברך בנתינת הצדקה שנותן מיגיעו, מכיון שמצוות צדקה שהיא ממדותיו של הקב"ה מה הוא רחום וכו', וכמו שאיתא בתיקונים חסד דרועא ימינא.

על אף שאינו נותן אלא חומש, מסביר אדמו"ר הזקן כי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה', להיות מכון לשבתו יתברך, וכמאמר רז"ל שמצות צדקה שקולה כנגד כל הקרבנות, ובקרבנות היה כל החי עולה לה' על ידי בהמה אחת, וכל הצומח על ידי עשרון סלת אחד בלול בשמן כו'.

מקרבת את הגאולה

חז"ל אמרו כי "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה". הרבי עורר על כך רבות וביקש שבשעת מתן הצדקה, לחשוב על המאמר חז"ל הנ"ל. המנהג של חלוקת הדולרים על ידי הרבי מדי יום ראשון, נועד, בעצם, עבור נתינת הדולר או תמורתו לצדקה. וזאת כדי שמספר גדול של יהודים יקיים את מצוות הצדקה, מה שיגרום למהר את הגאולה השלימה^{[דרוש מקור]}.

כן התבטא גם הרבי בפירוש. בי' שבט תשמ"ז אמר הרבי: כעת יחלקו דולרים, וכאמור כמה פעמים, שכאן אינו נוגע הכמות אלא לתת זו לצדקה וזה יקרב את הגאולה, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה כפשוטה, גאולה השלימה והאמיתית על ידי משיח צדקנו.

כמו כן הורה הרבי כי על כל אחד הנוסע לדרך, לקחת עמו - מלבד ספר החת"ת גם קופת צדקה, לשמירה בדרך ולתת צדקה במקום היעד ובזכות זה לא ינזכו בדרך, שהרי "שלוחי מצווה אינם ניזוקים".

הרבי הורה לשים קופת צדקה בכל בית, בית מדרש וישיבה. לאדמו"רים ביקש לשים קופת צדקה בבית מדרשם, לראשי ישיבות - בישיבה, ולהבדיל - לחכי"ם הורה לשים בכנסת.

בשנת תשל"ד הוכרז על ידי הרבי על מבצע צדקה. בשנת תש"נ בעקבות רעידות האדמה שהתרחשו אמר הרבי שבקיום מצות הצדקה ויושר בעולם ישקטו רעידות האדמה בעולם.

עשר בשביל שתתעשר

בנוגע לצדקה אומרים חז"ל: "עשר בשביל שתתעשר". הרבי מייעץ לפונים אליו בענין פרנסה שנחלשה וכדו', להרבות בצדקה. לאחד שכתב לרבי בשנת תשי"ז בענין הפרנסה שאינה במיטבה, כותב לו הרבי שירבה בצדקה מתוך בטחון שזה יביא את הברכה. לאחד מהאדמו"רים שפנה אליו בעצה לכלל ישראל לחיזוק מצב הפרנסה שנחלש, מייעץ הרבי להתחזק בלימוד התורה ובצדקה.

בתורת הנגלה

קיימת מחלוקת בין חכמים לרבן גמליאל אודות חסד לאומים חטאת. חכמים סוברים שהגוים נותנים צדקה כדי להתגדל, שזוהי אריכות ימים לפירוש המהרש"א, דבר שאינו פסול כאשר מדובר בגוי שעביד לגרמיה, ואילו רבן גמליאל סובר שהם עושים זאת כדי להתייהר כלפי העני, שזוהי עבירה חמורה. חכמים סוברים שעיקר הצדקה הוא הכמות להחיות נפשות ביתו, ולכן עיקר הפגם הוא אם פוגם בכמות הצדקה, ונותן את הכמות לפי השכר שיקבל. מה שאין כן רבן גמליאל סובר שעיקר ענין הצדקה הוא האיכות, - מה הוא רחום אף אתה רחום, ולכן עיקר החטא הוא כאשר פוגם בכוונת הצדקה, ולמרות שהנותן צדקה שלא לשמה הוא צדיק גמור, אז במקום לפעול בעצמו ענין הזיכוך המידות "מאיר שניהם השם", כאן יש כוונה היכית - שנותן כדי להתייהר.

בירושלמי פ"ו ה"ה ישנה מחלוקת האם הגבאי צריך ללוות מעות לתת לעני, כאשר אין מעות בקופה של צדקה. הרבי אומר בשם הגאון רבי יוסף רוז'ין מרוגוטשוב, כי טעמו של מי שסובר שלא צריך ללוות מעות לצורך כך, הוא מפני שהוא סובר שהדבר אינו הגון, מכיון שבאופן שהמצווה כבר נתקיימה לפני נתינת הצדקה, וכגון באופן זה שבשעת נתינת הצדקה מצד הנותן כבר קיבל העני את מעותיו, באופן כזה אין מתקיימת המצווה, וכהלכה הפסוקה "האומר שיביא קרבן לזמן פלוני אם הביא קודם לא יצא"

בצוואת רבי יהודה החסיד כתוב לא להוציא מעות במוצאי שבת.. במגבית צדקה שהתקיימה במוצאי שבת אמר הרבי, כי וודאי יהיו כאלו שירצו להתחשב בצוואת רבי יהודה החסיד, שלא לתת במוצאי שבת, ולכן סיפר מעשה: באחד ממוצאי השבתות בעת שהותו של הרבי בוינה, ניגש הרבי לקופת צדקה ושלשל לתוכה מעות. ניגש אליו אברך חשוב, והוכיחו שמובא בכתבי האריז"ל שנתינת צדקה היא ביום דווקא ולא בלילה. כאשר הגיע אל חמיו אדמו"ר הריי"צ וסיפר לו על ה'פסק' שקיבל, אמר לו אדמו"ר הריי"צ: אותו אברך, מסתמא גם ביום אינו נותן צדקה. סיים הרבי: ישנם כאלו שנאחזים בענינים כגון אלו... הלוואי ויהיה זה הדבר היחיד שבו הוא עובר על כתבי האריז"ל וצוואת רבי יהודה החסיד.

ראו גם

• מבצע צדקה
• אגרת הקודש - פרק י"ב

קישורים חיצונים

• לקט ביאורים ואמרות מהרבי בנושא צדקה
• לקוטי שיחות חל"ד עמ' 84 (עמ' 96) - סבר פנים יפות, אם הוא חלק ממצוות הצדקה.
• מדור "פנינים מחלוקות הדולרים"
• שיעור מהרב יקותיאל פרקש בנושא מעשר כספים