ט

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האות ט
ט.jpg
אותיות האל"ף בי"ת
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ  
נקודות
אָ אַ אֵ אֶ אְ
  וׂ אֻ וּ אִ
נוטריקון - חילופי אותיות
אתב"ש · אלב"מ · אכב"י ·
רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה
סוגי אותיות
אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים
המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה
רשימו · אש שחורה · אש לבנה

האות ט היא האות התשיעית מאותיות לשון הקודש מספרה 9.

ענינה

הט רומזת למידה הנקראת "חי העולמים", המידה הנותנת חיות לעולמות, שהיא מידת היסוד, כי זו תשיעית לאותיות וזו תשיעית לאצילות מלמעלה למטה, ועל האות הזה נאמר "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם" וגו' וביאור זה כי אות ט"ת עולה כמנין "א"ח(ד)", הרומז לחיבור ספירת המלכות (הנרמזת באות ד') עם היסוד (הנרמז באותיות אח שבגימטריא ט'), ובשעה שהיסוד מתחבר עם המלכות אזי מידה זו עולה בגימטריא המילה אחד י"ה, כי בנתינת ה למידת המלכות הנקראת "צדק" עשה אותה "צדקה" - הרומז על מידת המלכות כשהיא מליאה בשפע.

והטעם שמידת היסוד נקרא טוב, כי סוד היסוד הוא טוב ועולה טו"ב כמו יסו"ד במספר קטן, כל אחד מהם י"ז, ובזמן שהוא יורד להשפיע, יורד בתוספת כבוד וברכה ושפע לצורך העולמים, ואז נקרא "חי העולמים", שהרי אח"ד עם ה עולה חי[1].

הערות שוליים

  1. מגן דוד אות ט'