לידה

כאשר אשה יולדת בן או בת, היא זמן בו היולדת נתונה בסכנה, כמאמר המשנה: על שלושה דברים נשים מתות בשעת לידתן וכו'.

בזמנים אלו יש שהיולדת רוצה שבעלה יהיה לידה. דבר זה הוא היפך הצניעות, וגדולי ישראל עוררו נגד דבר זה.

בשעתו התפרסמו דברים שכתב בנושא הרב פסח-צבי שמערלינג, להבהרת שיטתו של הרבי בנושא נוכחות הבעל בחדר הלידה.

בשנת תשמ"ח עורר הרבי לתלות בחדר היולדת ובחדר הוולד, ואפילו בבית הרפואה וכיו"ב - שיר המעלות, וכיוצא בזה.

דעת הרבי בנושא

בהתוועדות מוצאי י"ט כסלו תשמ"ז אמר הרבי שאין להתיר את המנהג השונה ומשונה - כלשונו, של כניסת הבעל או כל איש - פרט לרופא - לחדר-הלידה בזמן הלידה, זהו היפך השולחן-ערוך ולא ייתכן שמעשה המנוגד לשולחן-ערוך יהיה טוב.

בעקבות זה, שאלה הנהלת נשי חב"ד ביום ב' דראש חודש טבת תשמ"ז אודות דברי הרבי לשלול את כניסת הבעל וכו' לחדר הלידה, האם הכוונה בזה גם ל"חדר צירים".

מענה הרבי היה:

1) אין עניינה [של הנהלת נשי חב"ד] להיכנס לפלפולים.
2) בשני הנ"ל היפך הצניעות וכו' ועיין מסכת נדה יז, א ובשו"ע.
3) אם בתמיד צריכות להיות זכיות, על אחת כמה וכמה כשעומדת ללדת (מסכת שבת לא, סע"ב) ופשיטא לא להוסיף ההיפך - ובנקודה זו צריכות להרעיש וכו'.
4) האומנם אין ידוע שיש מכתב פסק דין בזה שנדפס מהרב משה פיינשטיין?!

הכוונה היא שהמציאות בהרבה מקומות היא, שגם בחדר צירים בודקים את האשה (או נשים אחרות), כדי לוודא את התקדמות תהליך הלידה, ומגלים את לבושיה וכו'. והכוונה שרק במצב כזה אסור לבעל לראות כך את אשתו (וכל-שכן אחרות), וכשם שיש לצאת אז מחדר הלידה כך יש לצאת מחדר הצירים, אבל כשאין מצב כזה, מובן וגם פשוט שאין שום איסור על הבעל להיות נוכח שם, ממש כשם שאין עליו שום איסור (הלכתי, או מצד הדאגה לריבוי זכויות וכו') להיות נוכח בחדר הלידה עצמו כל עוד אין שם מצב של היפך הצניעות..

אבל בלא בעיה זו בוודאי שמותר, וכן בספר התולדות - אדמו"ר מהר"ש שבעריכתו (עמ' 5), מסופר אודות לידת אדמו"ר מהר"ש ש"כשהודיעו להצמח-צדק על-דבר זה, מיהר לבוא, ויעמוד בחדר ופניו אל הכותל כל זמן הלידה"?

לאחר שנשי חב"ד פירסמו בעיתונות הדתית בניו-יורק שאסור לבעל להיות נוכח בחדר לידה, התחילו להתווכח עמהן בעיתונות, וכתבו שם גם רבנים שאין בזה איסור, ואילו הן כתבו בשם הרבי שישנו איסור וכו'.

לכן הורה הרבי במענה זה לנשי חב"ד, שאין עניינן להיכנס לפלפולים הלכתיים, אלא עליהן להרעיש בנקודה זו שבזמן לידה צריך להוסיף בזכיות ולא ההיפך מזה.

בחסידות

מבואר בחסידות שכוח ההולדה הוא בכוח אור אין סוף, שהרי זה יש מאין, שמשום דבר כמעט, נעשה ולד חי, עם כל הפרטים שבאדם. הלידה בחסידות היא גם משל לגאולה. הלידה היא יציאה מן ההעלם אל הגילוי, וכמו כן היא הגאולה. כמו שלפני הלידה היה תינוק עם הפרטים, אך זה היה בהעלם, התינוק לא יודע ולא מכיר את העולם שבחוץ, ופתאום הוא מגלה עולם חדש לגמרי, כך גם יהיה איתנו בגאולה (ראה עוד בענין זה ליקו"ת פרשת תזריע ועוד.)