סעודת משיח
סעודת משיח (ביידיש: משיח'ס סעודה) היא סעודה המתקיימת לקראת צאת החג של יום האחרון של חג הפסח (בארץ ישראל בשביעי של פסח, כ"א בניסן, ובחו"ל באחרון של פסח, כ"ב בניסן, שם מוסיפים יום טוב שני של גלויות)[1].
מקור הסעודה
המנהג לאכול סעודה שלישית ביום טוב אחרון של פסח מיוחס לבעל שם טוב{{הערה|1=אדמו"ר הריי"צ מביא זאת בשם קודמיו אדמור"י חב"ד, בשם הבעל שם טוב. יהושע מונדשיין סעודת משיח, אוצר מנהגי חב"ד, ס' כב. מספר השיחות של הריי"צ מתרצ"ז
גבריאל ציננער, נטעי גבריאל, חלק ג', עמוד קכז.
המנהג מופיע גם בספר "מעשה רב" שנדפס בתקצ"ב כמנהג של הגאון מוילנא[2]
שם הסעודה
הבעל שם טוב קרא לסעודה "סעודת משיח" בגלל שביום זה מאיר גילוי הארת המשיח [3] וזה שמה הנפוץ. הסיבה לשם זה, היא "כי באחרון של פסח מאיר גילוי הארת המשיח". פסח הוא חג האמונה בגאולת העבר, ותקווה לגאולת העתיד.
מנהגי הסעודה
למנהג חב"ד שותים בסעודה זו ארבע כוסות של יין, כמו בליל הסדר[4]. ע"פ תקנת האדמו"ר הרש"ב משנת תרס"ו. באותה שנה אכלו תלמידי תומכי תמימים בחג הפסח בהיכל הלימוד בבית המדרש, באחרון של פסח אכל עימם כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, וציוה לתת לכל תלמיד ארבע כוסות יין, ואמר אז: "זוהי סעודת משיח".
הרבי הורה כי בשתיית ארבע הכוסות בסעודת משיח יש לכוון ששתיית היין קשורה לגאולה האמיתית והשלימה ומזרזת ופועלת את ביאתה, ובאם לא כיוון בעת שתית הכוס - עליו לשתות שוב ולכוון את הכוונה המיוחדת.
בסיום סעודת משיח נוהגים לרקוד ריקוד שמח, וריקוד זה נקרא "משיח טאנץ" (ריקוד משיח). אדמו"ר שליט"א מסביר כי לביטוי זה משמעות כפולה: הוא ריקוד לקראת ביאת משיח, והוא ריקוד יחד עם משיח בכבודו ובעצמו. במיוחד נהוג אצל הרבי לשיר את הניגון הופ קוזק.
בחסידויות שונות
כיום, נערכת "סעודת משיח" בבתי כנסת רבים בארץ ובעולם, בעקבות ההתעוררות הגדולה עליה הורה הרבי לחסידי חב"ד ולשלוחים בעולם כולו, לדאוג שבכמה שיותר בתי כנסת יקיימו סעודה זו לזירוז הגאולה.
בשאר החסידויות נוהגים להמשיך את סעודת הבוקר עד מוצאי החג (או לחילופין מי שכבר בירך ברכת המזון נוטל שוב ידיו) כנהוג בקרב החסידים בכל החגים, ולאחר תפילת מנחה מתקיים טיש נעילת החג (או לווית החג). אם כי בשביעי של פסח מהדרים בזה יותר עקב חביבות מצוות מצה. בחסידות ללוב נוהג האדמו"ר להאריך בסעודה עד שעה מאוחרת ביותר, ובסיומה מחלק "מצה לשמירה" לכל החסידים.
בחסידות ברסלב כינו סעודה זו בשם סעודת הבעל שם טוב זכר לנס שאירע לבעל שם טוב באותו זמן. כמו כן נוהגים בחסידות זו לספר בסעודה את סיפור הצלתו של הבעל שם טוב ביום זה מטביעה בים בשעה שהיה בדרכו לארץ ישראל.[5]. יש נוהגים לזמר בסעודה שירים מההגדה ומנהג סטוטשין לשיר את הפיוט "כי לו נאה כתר מלוכה" [6].
קישורים חיצוניים
- כך החלה "סעודת משיח" - סקירה היסטורית -
- סעודת משיח על תקנת הבעל שם טוב לערוך ביום האחרון של פסח "סעודת משיח" - תבנית:חב
לקריאה נוספת
- מנהג ישראל תורה, עמ' שלד
- נטעי גבריאל - פסח, חלק ג, עמ' עט
הערות שוליים
הערות שוליים
- ↑ למרות שבכל יום טוב שלא חל בשבת די לפי ההלכה בשתי סעודות ואין חיוב לאכול סעודה שלישית. נוהגים לערוך סעודה נוספת זו, שלישית במספר, בחג זה
- ↑ "וביום טוב אחרון היה אוכל סעודה שלישית אע"פ שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר יו"ט מפני חביבת מצוות אכילת מצה שזמנה הולך לו" יששכר בער ב"ר תנחום, מעשה רב, זולקווא, תקס"ח, סימן קפג, באתר HebrewBooks, וכן בספר יששכר בער ב"ר תנחום, מעשה רב, ווילנא, תרמ"ט, דף כ', סעיף קפה, באתר HebrewBooks
- ↑ גבריאל ציננער, נטעי גבריאל, חלק ג', עמוד קכז
- ↑ יהושע מונדשיין, סעודת משיח, ס' כו אוצר מנהגי חב"ד
- ↑ נסיעת הבעש"ט, אתר "שער ברסלב". ראו גם: שלמה יוסף זוין, סיפורי חסידים - למועדים, פסח.
- ↑ גבריאל ציננער, נטעי גבריאל, חלק ג', עמוד קכט