אב הרחמים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־21:01, 11 בדצמבר 2024 מאת שיע בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה ")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תפילת אב הרחמים היא קטע תפילה שנתקן לאומרו קודם תפלת מוסף של שבת קודש, לזכר ההרוגים בפרעות מסעי הצלב בשנת ד'תתנ"ו.

(ערך זה לא עוסק בקטע 'אב הרחמים' שאומרים בעת הוצאת והכנסת ספר תורה).

היסטוריה

בימי הביניים, עם עליית כוחם של הנוצרים באירופה, קרא האפיפיור לשחרורה של ירושלים מידי המוסלמים, וכוחות חמושים שהצטרפו למסע הצלב הראשון הצליחו בכיבוש ירושלים.

בדרכם, עברו לגיונות הלוחמים בקהילות היהודיות שעמדו על תוואי הדרך, ובאופן שיטתי העמידו בפני היהודים את הברירה בין טבילה לבין מוות, כשרבים מהיהודים בחרו למות על קידוש השם. במקרים רבים הקדימו היהודים והרגו זה את זה כדי שלא להגיע למצב בו יכריחו אותם להמיר את דתם.

בזמן גזירות ד'תתנ"ו, נרצחו עשרות אלפי יהודים וחרבו קהילות מרכזיות באירופה, ובראשם קהילות שו"ם - שפירא, ורמייזא ומגנצא, ויהודים רבים עונו או נהרגו במיתות שונות ואכזריות.

לזכר המאורעות הנוראים, חוברו קינות שונות שנכללו במסורת אשכנז בקינות לתשעה באב, וכן נתקנה תפילת אב הרחמים לאמרה בשבת, בתוכה מזכירים את הקהילות שחרבו: "קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לא נִפְרָדוּ", כשאנו מתפללים שהשם ינקום נקמת דם עבדיו השפוך.

בקהילות אשכנז עצמם ישנם מנהגים חלוקים, כשיש האומרים אותה רק פעמיים בשנה בשבת שקודם חג השבועות ובשבת שלפני תשעה באב, ויש הנוהגים - וכן מנהג חב"ד - בכל שבתות השנה למעט בימים שאין אומרים תחנון, ובשבת מברכים.

הלכות ומנהגים

למנהג חב"ד אומרים 'אב הרחמים' בכל השבתות החלות בימים שאין אומרים בהם תחנון, וכן בשבת מברכים - מדלגים על אמירת אב הרחמים שיש בו משום צער.

בנוגע לשבתות של ארבע הפרשיות, מנהגנו שכן אומרים תפילה זו[1]. ואף שנהגו בקהילות רבות שלא לאומרה[2], קבע הרבי בלוח היום יום[3] שיש לומר 'אב הרחמים' גם בשבתות של ארבעת הפרשיות[4].

עם זאת, יש שבת אחת יוצאת דופן שאומרים בה תפילה זו אף שהיא שבת מברכים, בשבת מברכים החודש סיון, היות שבחודש זה אירעו עיקר הפרעות[5].

בתורת החסידות

הביטוי 'אב הרחמים' מופיע במספר מקומות בתפילה, כגון בשעת הוצאת ספר תורה, בתפילת 'אב הרחמים' שקודם תפילת מוסף, ובהוספות שנוהגים להוסיף בימים הנוראים.

בחסידות מבואר על שינוי הלשונות בימים הנוראים עצמם בין הביטוי 'אב הרחמן' שנהוגים לומר בכל הימים הנוראים והביטוי 'אב הרחמים' שנוהגים לומר בתוך ימים אלו במוסף ובנעילה, כיון שברחמים העליונים יש ב' סוגי רחמים. 'אב הרחמן' רומז למידת הרחמים על האדם במה שהשכל מחייב לרחם עליו, כמו למשל אדם שחברו פגע בו ופייס אותו - שהשכל מחייב למחול לו ולרחם עליו, אך רק עד גבול מסויים ולא אם יחזור ויפגע בו שוב ושוב, וכך גם כלפי מעלה, מידת רחמים זו היא מידת הרחמים הבאה בהגבלה.

לעומת זאת 'אב הרחמים' רומז למידת הרחמים גדולים בלי שיעור, גם במקום שהשכל אינו מחייב למחול ולרחם, והוא מקור הרחמים, המגיעים מבחינת הכתר שלמעלה מסדר השתלשלות[6], וההגעה לבחינת אב הרחמים הוא על ידי הקדמת בחינת אב הרחמן[7].

על פי זה מבואר בחסידות לשון המזמור אותו נוהגים לומר בימי חודש אלול, שבחינת 'אב הרחמן' מקבילה לפסוק "כי אבי ואמי עזבוני", ורק מבחינת 'אב הרחמים' מגיעים הרחמים הגדולים יותר, שלמרות זאת "וה' יאספני".

חודש מנחם אב

באחדים ממכתביו מוסיף הרבי בציון התאריך בחודש מנחם אב את הביטוי '... לחודש אב הרחמים'[8], כשהרבי עצמו התייחס לכך שהמאורעות העצובים שפקדו את עם ישראל התרחשו דווקא בחודש זה ששמו מורה על רחמים, שהוא על דרך אבא האוהב את בנו ומייסר אותו, שאף שבחיצוניות נראה הדבר כגבורות ודינים קשים, אך בפנימיות הכוונה והמטרה היא אהבה ורחמים גדולים[9].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בקביעות רגילה. זאת בשונה מהקביעות שראש חודש ניסן חל בשבת ושבת החודש נקראת בראש חודש עצמו, שאין אומרים אב הרחמים בשבת פרה בשל היותה שבת מברכים.
  2. ראו משנה ברורה סימן תרפה, יח: "לענין אב הרחמים בא"ר בשם הגמ"נ די"ל בהם אב הרחמים ובד"מ בשם מהרי"ל משמע דאין אומרים בהם אה"ר וכן העתיק בדה"ח"), וכך ציין גם הרבי בלוח כיס יומי לתלמיד (בתאריך כ' אדר שני תש"ג).
  3. שנדפס לאחר מכן והוא 'משנה אחרונה' ונכתב עבור חסידי חב"ד, בשונה מהלוח שנדפס עבור הציבור הכללי.
  4. פתגם לתאריך י"ג אדר שני.
  5. פסקי הסידור. במקור המנהג היו שנהגו לומר אב הרחמים גם בשבת מברכים החודש אייר, אך לפועל מנהג חב"ד שלא לומר זאת בשבת מברכים אייר, היות שהיא חלה בימי חודש ניסן שבכל ימי החודש אין אומרים תחנון (ראו בהרחבה - אוצר מנהגי חב"ד (מונדשיין), בין פסח לעצרת).
  6. ליקוטי תורה דרושים לראש השנה סב, ד. נשא כג, א. המשך וככה תרל"ז פרק נב, ע' עז. ביאורי התניא אסתרמן, פרק מה. ועוד. וראה בשער הכוונות הטעם שבנוסח ההוספה בימים נוראים יש דווקא 8 תיבות, והטעם שקבעו את ההוספה דווקא בברכת גבורות כדי למתק אותם.
  7. תורת שמואל תר"ם חלק ב' עמוד תרעא.
  8. ראו לדוגמה אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תתקנח.
  9. שיחת מברכים החודש מנחם אב, פרשת פנחס תש"י.