אסלאם

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
(הופנה מהדף איסלאם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אִסְלַאם (בערבית: ‏إِسْلاَم) היא דת שקר שנוסדה בשנת ד'שצ"א לבריאה, בתקופת הגאונים.

דת זו היא מונותאיסטית, כיון שהיא כוללת את האמונה בא-ל אחד, ובשונה מהנצרות שכל הזרמים שלה נחשבים על פי הלכה לעבודה זרה, ההגדרה של היחס ההלכתי לאסלאם נקבעת לפי מצב אמונת המוסלמים[1].

התפשטות האסלאם ויסודותיו[עריכה | עריכת קוד מקור]

הספר העיקרי עליו מתבססת אמונת האסלאם הוא הקוראן, ועל פי האמונה הכוזבת של המוסלמים, מקור האמונה שלהם מתחילה בנביא מוחמד שזכה כביכול לנבואה, והוא עמד בראש צבא שהנהיג כיבוש וכפה התאסלמות על ידי אוכלוסיות שלמות בשטחים נרחבים.

האימפריה המוסלמית שקמה, הצליחה להפיל את שתי האימפריות החזקות ששלטו עד אז, האימפריה הרומית והאימפריה הפרסית, ובתוך 80 שנה השתלטו המוסלמים על כמחצית משטח כדור הארץ, מחצי האי ערב ועד מערב אפריקה, הודו, ספרד, צרפת וממלכת כוזר.

באמונת האסלאם, קרוי המנהיג של הקהילה דהתית בשם 'אימאם' 'מופתי' או 'קאדי', ופסקי הדין שהם מפרסמים מכונים 'שריעה', והם מייסדים את דבריהם על הסונה, הקוראן והתפסיר וספרים אחרים.

כיום, מפוצלת האסלאם לשלוש זרמים עיקריים: הסונים (כ-80%), השיעים (כ-15%), והאיבאדים. רוב המוסלמים הם סונים, ומיעוטם שיעים, איבאדים ואחרים. לאורך ההיסטוריה, הסונים והשיעים התפצלו כל אחד למספר זרמים, כאשר השיעים שהיו תמיד מיעוט נרדף אימצו אופי לוחמי ואכזרי, ובמציאות הנוכחית הם מדינות ערב הקיצוניות הקוראות בגלוי להשמדת ישראל והמערב, דוגמת איראן, המורדים החותים בתימן, ובני בריתם.

נכון לשנת תשפ"ה, מספרם הכולל של המוסלמים ברחבי העולם הוא כ-1.9 מיליארד, כרבע מאוכלוסיית העולם. מרבית המוסלמים חיים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה. לדעת החוקרים, במידה והמגמה הנוכחית תימשך, בעוד כ-40 שנה יהפכו המוסלמים לדת הגדולה והמשפיעה ביותר בעולם.

המרחב המדיני בשליטת המוסלמים משתרע על פני שטח גדול, רציף כמעט בשטחו החל מגבול סין במזרח ועד חופי אפריקה באוקיינוס האטלנטי, ומגבולות רוסיה בצפון ועד מרכז אפריקה בדרום, ונכון להיום, בחלקים נרחבים של השטח מעל ל-90% הם מוסלמים, בעקבות שנים ארוכות של כיבוש ומלחמות דת, כפייה של המרת דת, רדיפות, ורצח-עם.

נכון לשנת תשפ"ה, 18% מאחוז האוכלוסיה של מדינת ישראל משתייכים לדת המוסלמית.

יחס היהדות לאיסלאם[עריכה | עריכת קוד מקור]

דת זו היא מונותאיסטית, כיון שהיא כוללת את האמונה בא-ל אחד, ובשונה מהנצרות שכל הזרמים שלה נחשבים על פי הלכה לעבודה זרה, ההגדרה של היחס ההלכתי לאסלאם נקבעת לפי מצב אמונת המוסלמים[1].

הרבי עומד בכמה מקומות על כך שבשונה מהדתות האחרות, ובהם האסלאם, שמושתתות על חוויה אנושית של אדם אחד שכביכול חווה התגלות רוחנית, כאשר אין כל הכרח שהיה דבור אמת ולמעשה הוא בדה זאת מליבו ושכנע אחרים להאמין בו, היהדות מושתתת על חוויה אנושית של מליוני אנשים שזכו לחוות באופן בלתי אמצעי את ההתגלות האלוקית, אם זה במעמד הר סיני, בניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ובמשכן ובית המקדש[2].

באמצע המאה השתים עשרה לספירת הנוצרים, בתקופת הרמב"ם, קבוצה איסלאמית שכונתה בשם "האלמווחידון" פעלה בצורה קיצונית-רדיקלית חסרת פשרות להשלטת האיסלאם בארצות ספרד וביצעו מסעות רצח והרג אכזרי, וגדעה את הקהילות היהודיות המפוארות שנפוצו לכל עבר, ורבים מהם שנתפסו על ידם מסרו את הנפש על קידוש השם שלא להתאסלם[3].

בעת החדשה, עם התפתחות הקהילות היהודיות בארצות האיסלאם, עלה הצורך בהקמת אירגון רבנים בינלאומי על מנת לסייע לקהילות היהודיות המקומיות. צורך זה התגבר עם החתימה על הסכמי אברהם ועם פתיחת מדינות איסלאמיות כמו איחוד האמירויות לתיירות ואנשי עסקים ישראלים.

בשנת תשע"ט הוקם על ידי הרב מנחם מענדל חיטריק הארגון איחוד הרבנים במדינות האיסלאם הפועל לסייע לקהילות יהודיות הפועלות במדינות בעלות רוב מוסלמי.

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 מכתב מט' תמוז תש"מ, הודפס (בתרגום מאנגלית) בשבועון כפר חב"ד גליון 2066 עמ' 15.
  2. ראו לדוגמה מורה לדור נבוך חלק ג' עמוד 79, ועוד.
  3. הרמב"ם והקיצונים המוסלמים.