יהודה החסיד

		דף זה מועמד למחיקה. הסיבה: הקשר לחב"ד
		תבנית זו נועדה לבקש מחיקה של דפים המתאימים למחיקה לפי מדיניות המחיקה.	מחיקה

רבי יהודה החסיד, היה אחד מגדולי הראשונים, בנו של רבי שמואל החסיד, נולד בסביבות שנת תתת"ק ונפטר בתתקע"ז.

הקים ישיבה גדולה, בה למדו כמה מבעלי התוספות, כמו רבי פתחיה מרשנבורג ועוד.

מקובל כי הוא חיבר את הספר חסידים. וכן ידוע על שם צוואתו המפורסמת.

בדרגת נבואה

איתא בירושלמי על הפסוק "כעת יאמר ליעקב וגו'", שבלעם אמרו בחצי ימיו של עולם.

הרמב"ם כותב בא' מאגרותיו – אגרת תימן – שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח, וזהו אמרו "כעת", שלאחרי משך זמן כזה, לאחרי שיעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד' אלפים תתקע"ו – תחזור הנבואה בישראל.

הרבי הסביר, כי בסביבות זמן הנ"ל היוצא בשנת ד' אלפים תתקע"ו, היה - בין השאר - רבי יהודה החסיד, עליו נאמר שאילו הי' בימי האמוראים הי' אמורא, אילו הי' בימי התנאים הי' תנא, ואילו הי' בימי הנביאים הי' נביא.

צוואת רבי יהודה החסיד

רבי יהודה החסיד השאיר אחריו צוואה ובה הוראות רבות שטעמיהם לא נתגלו מעולם.

הרבי הסביר כי בבחינה זו, הרי הוא כאבות הקדושים, שיש לנו את פעולתם, אך אין לנו שייכות והשגה במדריגתם. כך גם הוראותיו של רבי יהודה החסיד סתומים ואין לנו הבנה בתורתו.

הרבי רמז כי הוראותיו אלו הם מבחינת נבואה, "טעמי ההוראות, ובחינת הנבואה שלו, נשארו בהעלם."

להוציא מעות במוצאי שבת

בצוואת רבי יהודה החסיד כתוב לא להוציא מעות במוצאי שבת.

אדמו"ר הרש"ב היה אומר לרבנית בערב שבת, שאם זקוקה היא למעות, שתבקש עתה, כי במוצאי שבת לא יתן לה.

הרבי אמר כי יש קצת פלא בהנהגתו זו, כי על אף שיש להתחשב בצוואתו של רבי יהודה החסיד, מובא שאין לדבר מזה בפירוש.

במגבית צדקה שהתקיימה במוצאי שבת אמר הרבי, כי וודאי יהיו כאלו שירצו להתחשב בצוואת רבי יהודה החסיד, שלא לתת במוצאי שבת, ולכן סיפר מעשה:

באחד ממוצאי השבתות בעת שהותו של הרבי בוינה, ניגש הרבי לקופת צדקה ושלשל לתוכה מעות. ניגש אליו אברך חשוב, והוכיחו שמובא בכתבי האריז"ל שנתינת צדקה היא ביום דווקא ולא בלילה. כאשר הגיע אל חמיו אדמו"ר הריי"צ וסיפר לו על ה'פסק' שקיבל, אמר לו אדמו"ר הריי"צ: אותו אברך, מסתמא גם ביום אינו נותן צדקה.

סיים הרבי: ישנם כאלו שנאחזים בענינים כגון אלו... הלוואי ויהיה זה הדבר היחיד שבו הוא עובר על כתבי האריז"ל וצוואת רבי יהודה החסיד.