ועידת פטרבורג תר"ח
אסיפת הרבנים תר"ח הינה אסיפה שנועדה לקבוע אודות מספר חוקים בנוגע למנהגי ישראל, אדמו"ר הצמח צדק ניסה בכל כוחו שיד החסידים תהיה על העליונה, סופה של האסיפה הסתיים בניצחון מוחץ של אדמו"ר הצמח צדק ומפלה למשכילים.
רקע
| ערך מורחב – אסיפת הרבנים תר"ג |
בשנת תר"ג נערכה בפטרבורג אסיפת רבנים מטעם ממשלת רוסיה בהשתתפות אדמו"ר ה'צמח צדק', במהלכה ניסו המשכילים בשיתוף פעולה עם הממשלה הרוסית להכריח את הרבנים לחתום על מסמך המאשר הכנסת תיקונים בחוקי ומצוות התורה, ולהכריח להכניס לימודי מקצועות חול במוסדות הלימוד היהודיים.
תוצאות הועידה היו שמלבד סיכול מזימותיהם של המשכילים בהנכסת תיקונים בעניני היהדות, העסקנות הרבה סביב הועידה גרמה לקירוב הדעת בין הפלגים החסידים והליטאיים, והביאה לרגיעה במחלוקת שהחלה בדור הראשון של החסידות.
עם סיום הועידה, ביקשו השלטונות להשאיר את אדמו"ר הצמח צדק לצמיתות להתגורר בפטרבורג, על מנת להרחיק אותו מהקהילות היהודיות (שלא יכלו להתגורר בסמיכות לערים המרכזיות כגון פטרבורג, בגלל גזירת תחום המושב), ובכך להפחית את השפעתו על היהודים.
הבחירות לצירים
קונטרס מענה של אדמו"ר הצמח צדק על שאלות המשכילים
|
|---|
|
במענה על מכ' בשאלה אשר שאלו מאתי לחוות דעתי על אדות הספרים אשר הציעו להכין בשביל בתי הספר ללמוד עם ילדי ישראל: א) נוסח סדור תפלה, ב) לקוטי תנ"ך, ג) לקוטי משניות, ד) לקוטי רמב"ם, ה) כל הספרים האמורים מתורגמים אשכנזית, הנה בעיקר הדבר אינו מובן איזה צורך הוא בהספרים הנזכרים — והעיקר בהלקוטים — ובתרגום אשכנזי, מאחר אשר בועידה שנקראה מאת הממשלה בשנת 1843, אחרי שקלא וטריא וחקירות רבות בטבעי הילדים ותום לבבם סדרנו סידור הלימוד בחדרים ובבתי הספר עם ילדי עמנו בני ישראל, והסדר שסדרנו אז נתאשר ונתקיים מאת שרי הממשלה והוגש להקיר"ה והוטב במאד וצוה לקיימו בכל תוקף, ואין לגרוע ולשנות את הסדר אשר סדרנו אז, כי הסדר ההוא אשר סדרנו הוא אשר מצאנו הכרחי ללימוד הילדים ומחוייב ע"פ דת התורה והתלמוד, אשר ממנו א"א ואין רשאים לגרוע דבר ח"ו. קונטרס המענה על ההצעה בחמשה דברים: א) סדור תפלה בנוסח אחד, ב) לקוטי תנ"ך, ג) לקוטי משניות, ד) לקוטי רמב"ם, ה) העתקה אשכנזית. א. הצעה. סידור תפלה בנוסח קבוע ומסודר אשר יתפללו בו כל היהודים והסדור הזה יתורגם לאשכנזית. מענה. אנו אין לנו בסדור התפלה רק כפי הנוסחאות הנהוגות בעמנו בנ"י החוסים בצל אדונינו הקיר"ה בכל מדינות רוסיא. היינו ב' סדורים אחד מכונה נוסח אשכנז, אבל אינו שוה לגמרי לנוסח מדינת אשכנז, והב' נקרא נוסח ספרד. הסדורים בפי כל עמנו דמדינת רוסיא זה זמן רב, ושניהם נדפסו ברשיון הצענזור משנים רבות בלי שום הערות מצדו, ושני הנוסחאות הנה הן ענין אחד ממש רק שיש הפרש קצת בקדימה ואיחור, ויש הרבה מאד הרגילים בנוסח הראשון, כמו"ב הרבה מאד רגילים בנוסח הב', ע"כ א"א לשנות ולבלבל הנוסח המורגל בפי כל אחד, ועל אדות העתקת הסדור לאשכנזית אינו נצרך כלל כמו שיתבאר בסוף ס"ה. ב. הצעה. לקוטים מתנ"ך יכילו הפרשיות הנאות לדרוש וללמד בם לילדים צעירי הימים ובזולת הפרשיות שאינם כ"כ הכרחי' או שאינם כ"כ הגונות להדרש לפני נערים וקטנים, כמו מעשה ראובן ובלהה, יהודה ותמר אשר על תרגומם היו שאלות גם בימי חכמי התלמוד. מענה. איך יעלה בלבנו לדלג פרשיות בתורת משה עבד ה' ולומר בשכל אנושי שאינם כ"כ הכרחי' או שאינם כ"כ הגונות להדרש וללמוד עם נערים, כי מאחר שכל הפרשיות והפסוקים והתיבות נאמרו מפי הקב"ה למשה ומשה אומר וכותב כדאי' בפ"ק דב"ב (דט"ו ע"א). והאומר שאף פסוק א' או תיבה א' לא מפי הקב"ה יצא כ"א מפי משה רבינו בעצמו נדון כאומר אין תורה מן השמים, וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות במס' סנהדרין פ' חלק בי"ג עקרים ביסוד השמיני היות התורה מן השמים והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י מרע"ה שהיא כולה מפי הגבורה כלומר שהגיעה אליו כולה מאת השי"ת כו' וכי הוא הי' כמו סופר שקורין לו והוא כותב כו', ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים (בראשית י' פ"ו) ושם אשתו מהיטבאל (שם ל"ו פ' ל"ט) ותמנע היתה פלגש (שם ל"ו פ' יב) ובין אנכי הוי' אלקיך (שמות כ' פ"ב) ושמע ישראל (דברים ו' פ"ד) כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה וטהורה וקדושה. וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והספורים משה ספרם מדעתו הנה הוא אצל חכמינו ונביאנו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים לפי שחשב שיש התורה לב וקליפה ושאלה דברי הימים והספורים אין תועלת בהם ושהם מאת מרע"ה וזהו"ע אין תורה מן השמים אמרו חז"ל הוא המאמין שכל התורה היא מפי הקב"ה חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, וזהו כי דבר ה' בזה (במדבר טו פ' לא) אלא כל דבור ודבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם עכ"ל והאריך בזה. א"כ מאחר שביאר הרמב"ם שאין הפרש בין פסוק ובני חם ובין פסוק אנכי ה' אלקיך הכל תורת ה' תמימה מפי הקב"ה א"כ איך אפ"ל לדלג ח"ו פסוק מן התורה שלא ללמדו לילדים וכש"כ לעשות ליקוט ולשנות הסדר שכתב מרע"ה מפי השי"ת וכמו"כ בכל הנביאים וכתובים שהם דברי השי"ת ע"י עבדיו הנביאים ג"כ חלילה מלדלג. וכן מוכח בגמ' בתענית (פ"א ד"ט ע"א) גבי ינוקא דר"ל שלמדו עמו התנ"ך כסדר מדאמר אי חות מטי להאי פסוקא כו'. ואין לך פסוק או תיבה א' או אפי' אות א' בתורה שאינו רומז לחכמות ופלאים מה שלא נתגלה לנו ואפי' לשום חכם בעולם וכמ"ש לא ידע אנוש ערכה (איוב כ"ח ג') ולכן ארז"ל בפרקי אבות הלומד מחבירו פרק א' או אפילו אות א' צריך לנהוג בו כבוד, וכמבואר בחכמי התלמוד או חכמי המדרש שלמדו מפסוק א' או מתיבה א' דברים גדולים בין בדיני התורה בין בעניני מוסר ודרך ארץ, וגם החכמים האחרונים חברו ע"ז חבורים מחוכמים. והרלב"ג בספרו לימד דעת את העם התועליות אשר הוציא אף מספורי מעשיות שבתורה כאמרו בספרו ברוב המקומות התועלת הא' הוא במדות כו' התועלת הב' כו' התועלת הג' כו', וכ"ה ברוב הפרשיות רובן ככולן ממש והם עניני הטבת המדות ומוסרים, וארז"ל בויקרא רבה (פי"ט) בפי' מ"ש שחורות כעורב דקאי על פרשיותי' של תורה אע"פ שנראים שחורות וכעורות לאומרן ברבים כגון הלכות זיבה ונגעים ויולדות אמר הקב"ה הן עריבות עלי שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וגו' (במלאכי ג). ואין לדמות זה למה שהזכירו בגמרא (מגילה דכ"א ע"א) לענין שאין מתרגמין איזה פסוקים שבתורה כמעשה ראובן ובלהה (בפ' וישלח ל"ב כ"ב) שבאמת אין זה דמיון כלל לדבר הלימוד בבתי הספר, כי שם אמר על התרגום בעת קריאת התורה בצבור בבית הכנסת ששומעים ע"ה שלא למדו תורה וישמעו הדברים רק דרך שמיעה בעלמא וספור וחשו חכמים לכבוד האבות הקדושים כדפרש"י במגילה (שם דכ"ה ע"א) אבל ללמדן דרך לימוד הלא המלמד יסביר ויפרש הדברים כדפרש"י (הנבחר אז בקאמיסי' ללמדו עם הילדים) שפירש דרך נאות וכבוד כפי דרשות חכמים (בשבת דנ"ה ע"א). וראי' ברורה שהרי אונקלוס בתרגומו הנאמן ושארי המתרגמין תרגמו כל אלו אף שעיקר התרגום הוא להבין לאנשים הפשוטים, ובע"כ צריך להודות שדרך לימוד כסדרן אין בו שום ספק דאין לדלג אף פסוק א' בשום מקום בתורה ח"ו. ואם ידלג הנער מללמוד מעשה ראובן ובלהה הנה בבואן אח"כ ללמוד בתוכחות יעקב לראובן בפ' ויחי כי עלית משכבי אביך וגו' לא יבין הדברים כלל, וביותר לדלג באמצע פרשה הלא ידוע שהתורה כולה נדרשת בסמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר וכל אלו חובה והכרח להקבע בלב ושכל הילדים עת לימודן בתחלה בבתי הספר, וביו"ד פי' רמ"ה סעי' ו' שחייב האדם ללמוד לבנו תושב"כ כולה בלא שיור כו'. גם בפאלאזשעניע שיצא מחדש על לימוד בבתי הספר לעברים אשר להממשלה בפאראגראף כתוב לומר שהנערים המתקבלים בריאזראד הא' ילמדו כל ספרים הראשונים מתורת משה, ומהמשניות מסכת שבת, ובמדריגה הב' ילמדו תשלום חמשה חומשי תורה וס' יהושע שופטים שמואל ומלכים, ומנביאים אחרונים ס' ישעי' וירמי', ומכתובים ס' תלים משלי ומגלת אסתר, ומהמשניות מס' ברכות סדר מועד ס' נזיקין ס' קדשים, ומהגמרא מסכת ביצה סוכה ופסחים ושבת, ועוד הרבה סימנים מהשו"ע או"ח (והוא כפי הנסדר אז בקאמיסי') הרי חייבו ידיעת כל הספרים מתנ"ך וממשנה וגמרא בלי שום הזכרה מדילוג איזו דברים בהן ח"ו. ג. הצעה. לקוטים מהמשניות יכילו בקרבם כל המשניות ממסכת ברכות וסדרי מועד ונזיקין וקדשים ובזולת המשניות המדברים בדינים הנוהגים רק בארץ ובטומאה וטהרה הנוהגת רק בזמן שבהמ"ק קיים אשר בימינו אלה אינם כ"כ הכרחיים ללמדם לילדים רכים וצעירים בבתי הספר אשר לעם. מענה. הנה המשנה היא שרשי הדברים ומקורן והכללים שמהם מתפשטים הענפים, ורוב הדינים שבמשנה הוא הלל"מ כמו ששנו (פ"ב דפאה) אמר נחום הלבלר מקובל אני מר' מיאשא שקבל מאבא שקבל מזוגות שקבלו מהנביאים הללמ"מ בזורע כו' ע"ש ועי' במ"ש הרמב"ם בהקדמה לפי' המשניות, א"כ כל הדינים הנזכרים במשנה נחלקים לב' חלקים אלו, מהן פירושים מקובלים מפי משה ויש להם רמז בכתוב כו' ומהם הללמ"מ. והכוזרי* מאמר ד' פס"ה מבאר גודל מעלת חכמי המשנה, ובפס"ד כתב וז"ל אבל קיצור דבריה ויופי חיבורה ונוי ערכה וכילול אופני הענינים עם הפסק בלי ספק בענין שיראה המעיין בעין האמת כי בו"ד יקצר מחבר כמותה אלא בעזר אלקי עכ"ל וע"ש פס"ט. ולזאת מה שקבעו אז בקאמיסי' הלימוד בראזראד הב' במסכתא ברכות וסדרי מועד נזיקין וקדשים הוא הכרחי ואין לגרוע דבר, וכן כזה שקבעו בראזראד הא'. וק"ו שא"א לדלג באמצע המסכת איזה ענינים שע"י דילוג זה המועט יתבלבל הסדר המפואר ולא יבין דבר לאשורו, וגם כי המשנה מתפרשת ג"כ בדבר הלמד מענינו דומיא דרישא ודומיא דסיפא וגם אשר ידמה בראשית העיון שאינה נצרכת כ"כ הנה משכיל על דבר ימצא ללמוד ממנח ראי' או טעם לדברים אחרים שהם רגילים והכרחי' כידוע ללומדי התלמוד, ולכן ארז"ל בויקרא רבה (פכ"א) לעולם ישקיע אדם א"ע במשניות שאם ירתק (ר"ל אם יסתם ויסגר לפניו דבר א' אזי המשניות) יפתחו לו (ר"ל שירויחו לו שיוכל להתיר הספק שנסתפק לו) ובאם ידלג ממנה ענינים ח"ו הרי יקלקל לימוד המשנה ולא יפתחו לו ולא ירויחו לו. וארז"ל (עירובין פ"ו דס"ד ע"א) ע"פ ורועה זונות יאבד הון (במשלי כ"ט ג) כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורת, ופרש"י רועה זונות נוטריקון זו נאה ואעסוק בה כדי שתתקיים בידי מאבד כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו, ומהרש"א שם כתב בשם רש"י (בס' משלי) דסיוע לדרש זה שאין זונות במקרא מלא אלא זה בלבד והיינו דזונות בלשון רבים לא מצינו מלא בוא"ו הראשונה אלא זה בלבד עכ"ד. ולדעתינו הענין משום שהתורה נמשלה לאשה כמשארז"ל ע"פ ראה חיים עם האשה (בפ"ק דקדושין דכ"ט) ולכן כשאינו לומד התורה כהוגן המשילו כרועה זונות, וכה"ג דרשו בסנהדרין (פ' חלק דצ"ט ע"ב) מלבד שאף בדיני קרבנות שאין נהוגים עתה ארז"ל במנחות (דק"י ע"ב) מ"ד זאת תורת החטאת והאשם כל העוסק בתורת הטאת כאלו הקריב חטאת והעוסק בתורת אשם כאלו הקריב אשם. וע"כ מכל הנז' לא נוכל להסכים בשום אופן לעשות לקוטים מהמשנה חלילה וחלילה מלשנות הסדר שסידר רבינו הקדוש ע"ה בקיבוץ הרבה חכמי המשנה המקובלים וסמוכים איש מפי איש עד מרע"ה, ואיך אנחנו נמלא לבנו לשנות סדרו הלא אף האמוראים אמרו נגד רבינו הקדוש וסייעתו אם הראשונים כמלאכים אנו כבנ"א ואם הראשונים כו' אנו כחמורים, וכ"ש אנו בדורותינו אלה שאין לנו ערך אף לגבי המחברים הפוסקים איך אפשר לנו לנגוע ולהרים יד ולעשות שינוי ח"ו בסדר המשנה. ובדבר הגמ' א"צ לדבר כי היא מקור ההוראה ובלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו מלידע דיני התורה על מכונם, וע' בגמרא ספ"ב דב"מ (דל"ג ע"א וע"ב) ובפ"ק דע"ז (די"ט ע"א), וכבר נעשה פאראגראף ע"ז בקאמיסי' אז וגם יצא בדפוס מהממשלה מיניסטארסטווע כמבואר לעיל סס"י ב. ד. הצעה. לקוטים מהרמב"ם ז"ל יכילו ההלכות היותר נאות להדרש בבתי ספר למשכילים והיותר נאות להתקים בידי העברי הפשוט בכל דיני ארץ בין בהנהגת עבודת ה' ובין בהנהגת איש לאחיו ובין בהנהגת איש למלכו ולארצו. מענה. הנה לענין הבנת הדינים מדברי הרמב"ם לבד בלי הגמרא א"א להבין כמ"ש הרא"ש בתשובה (כלל לא סי' ט) וכל הקורא בו סבור שמבין ואינו מבין כי איננו מבין בהם כלום עכ"ל, ואם כן הוא לאנשים גדולים בחכמה ק"ו לילדים, וכ"כ מהרש"ל בהקדמה לספר יש"ש על מסכת חולין שעם היות שחיבור הרמב"ם נאה מכל אשר הי' לפניו מ"מ אינו מקובל בשכל הנקנה מאחר שאין ידוע ממנו מקור הדין והאריך בזה איך שהלימוד צריך להתחיל ממקור הדין מהגמ' ואח"כ יבין מתוך קצורי דינים ושכ"כ הסמ"ג בהקדמה וכ"כ הב"י בהקדמה לטוא"ח, ואם יאמר האדם לבחור בספרי הקיצורים כסמ"ק והאגור והכלבו באמת שזו דרך קצרה וארוכה כמשל הנזכר בגמ' פ"ה דעירובין (דנ"ג סע"ב) יעו"'ש. והמעדני יו"ט בהקדמה כ' שגם הרמב"ם לא נתכוון אלא שילמדו תחלה מקור הדין היטב ואח"כ הפסק יבינו מתוך חבורו. ע"כ מאחר שהגמ' צריך ומחויב ללמוד להילדים וכפי הפאראגראף שנעשה בקאמיסי' ובלעדי זה לא יבינו הילדים כלום שאפי' על המשנה שהיא שרשי הדינים וכללותן כמשנת"ל עכ"ז בלעדי הגמרא א"א בשום פנים לבא לידי ידיעת התורה וע' במס' סוטה (דכ"ב ע"א) שאין מורין הלכה מתוך משנה. גם דבר ידוע שמי שלא הורגל מנעוריו בלימוד הגמרא אף אם כבר הורגל בלימוד המשנה והרמב"ם לא יהי' מבין אח"כ ללמוד בתלמוד, וא"כ אם במדריגות הראשונות לא ילמדו הנערים היטב ללמוד התלמוד לא יהי' כח בידם אח"כ לעלות במדרי' השני' בבתי ספר הרבנים. לזאת אין צורך עוד להעמיס עליהם לימוד הרמב"ם שלא הורגלו בו הילדים בכל תפוצות ישראל כ"א לפסוק ע"פ השו"ע ולא ע"פ הרמב"ם שנחלקו עליו בהרבה מקומות רש"י ובעלי התוס' ר"ת ור"י כמ"ש הסמ"ג בהקדמה וכמ"ש בעלי השו"ע. ואם בשביל דברי מוסר וד"א שבהרמב"ם הלא בסדר שסדרנו בקאמיסי' קבענו לימוד ספרי מוסר וד"א הכוללים עוד דברי מוסר ויושר המדות יותר ממה שמבואר ברמב"ם, ואחד מהם ס' מנורת המאור שיכולים ללמדו גם לילדים ובו מבואר מדברי המדות, כמו בנר הא' על הקנאה התאוה והכבוד, בנר הב' ע"ד הליצנות השקר והחנופה ולה"ר, בנר הג' לקיים המצות והתפלה וכבוד אב והכנסת אורחים. בנר הד' ע"ד הת"ת, בנר הה' בדרכי התשובה, בנר הו' בדרכי שלום ואהבה, בנר הז' על ענין הענוה, וא"כ אין צורך עוד בליקוטים מהרמב"ם דבזה גם כ' זה הספר נתקבל מכבר בכל תפוצות ישראל וילקוט חדש לא יהי' מקובל כלל. ה. הצעה. להעתיק כל השלשה לקוטי לימודים: א) תנ"ך, ב) משנה, ג) רמב"ם, לתרגום אשכנזי נקי בדקדוק כפי חקי השפות. מענה. ע"ד התרגום אשכנזי לסדור התפלה וספרי תנ"ך משניות ורמב"ם, עם היות כי לא שאל מאתנו חות דעת בענין טיב העתקת התרגום עצמו, בכל זאת ראינו כי ראוי וצריך לחוות דעת שעיקר ענין התרגום אשכנזי על כל הנ"ל לא די שלא תועיל להמלמד ולא להתלמידים אדרבה יזיק לענין הלמוד ויבלבל את המלמד ותלמידיו, כי במדינתו אשר הילדים שמתחילים בלימוד בבתי הספר אין ידועים שפת אשכזנית נקי' רק שפה המדוברת בבית אביהם וחדר הורתם, ובקריאתם בתרגם בלשון אשכנזית הנקי' לא יבינו דבר בו וגם הגדולים אין מבינים בו. וזאת לא יאומן להרגיל העם כקטן כגדול לדבר צחות לשון אשכנזית ולבטל לשון המהלכת ומורגלת בפי כל אדם מכמה מאות שנה וזכר לדבר ממ"ש בס' אוצר נחמד המפרש לס' הכוזרי (מ"א ס"ג) וז"ל האם גוי כולו ישנו טעמם ויסירו שפת לשונם בלי צורך כי מלבד פעולה בטלה בהבל כו' וכמ"ש הרב בעל קול יהודה ראי' זאת בשם הרלב"ג עכ"ל. והוא בהרלב"ג בספרו מלחמות ה' (מאמר ו' פט"ו) וז"ל הנה לא יתכן שיסכימו אומה מהאומות יחד לשנות לשונם אחר שלא יתכן שיהי' שום סבה המביאם אל זה והוא מגונה מאד שיסכימו אומה מהאומות יחד בדבר לבטלה עכ"ל, מלבד שזהו עמל גדול מאד ויגיעה רבה שא"א לשאת (ומכש"כ באם יודפס התרגום בכתב ואותיות אשכנזית תהי' הכבדה יתרה לקריאת הילדים) ויקח מהם מועד רב כי הקריאה בכתב אשכנזי וההבנה בלשונה יהי' לצור מכשול ואבן נגף אל הלומדים בהם ועוד לא למדו לשון וכתב אשכנזי היטב, ולא ביד הכל עולה כ"כ במהרה לימוד הלשונות אחרים, ובל"ב לא ידעו ולא יבינו על בוריו פי' התורה והמשנה שילמדו אותם ע"פ התרגום האשכנזי הזה. וגם אם יבאו לומר שהתרגום הזה תועלתו אל המלמדים שיפרשו להילדים בלשון הנהוג אצלינו ע"פ התרגום אשכנזי אין הדבר נכון כי אחרי שהוסכם ע"פ הקאימיסי' הנ"ל שלא ילמדו פי' התורה עם הילדים כ"א ע"פ פרש"י המוסכם ומקובל לכל ישראל מזמן שבע מאות שנה שכל גדולי החכמים הבאים אחריו הסכימו עליו דוקא וסוגיא דעלמא אזלא כוותי' א"כ מעתה בלתי אפשר שיתנהגו המלמדים ע"פ התרגום אשכנזי שבהרבה מקומות נוטה מפרש"י, אם לא שיאמרו שיסדרו תרגום אחד אשכנזי ע"פ פרש"י וזה דבר שלא כ"כ בקל ומהרה יכול להעשות תרגום חדש שיקובל ויוסכם מפי רוב חכמי הדור. ואם כוונת התרגום הוא בכדי שיבינו הצליענים מבתי הספר שאינם מישראל, א"כ, יותר טוב הי' שיהי' התרגום בלשון אדונינו הקיר"ה שהוא לשון רוסיא השולטת בארץ אשר אנחנו חוסים בה ונצרכת לכל דבר עסק. ובדבר תרגום אשכנזי על המשנה והמיימוני לבד כל הטעמים הנ"ל הוא ביותר קשה לעשות תרגום נאמן ומכוון עם פי' התלמוד, ורוב המתרגמים בזה* החכם הגדול ראש המעתיקים ר' יהודה אבן תבון ז"ל בהעתקת ס' חובות הלבבות וז"ל וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי מקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים אשר בלשון ערבי אל לשון הקדש ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים שצריך האדם להזהר מהם בענין הזה, ואני אספר מקצתם ואומר כי כל אשר ראיתי מן הספרים אשר העתיקו מן לשון הערבי אל לשון העברים לא נמלט מהם א' שלא השחיתו המעתיקים הודו ושינו את ענינו והפסידו את טעמו, וההפסד הזה יבא מג' פנים, הא' מפני שיש בהם שאינם בקיאים וצחים בלשון הערבי אשר העתיקו ממנה, והב' שאם היו בקיאים וצחים בלשון הערבי שמא לא היו בקיאים בלשון העברי אשר הם מעתיקים אלי' והג' שאם היו בקיאים בב' הלשונות שמא לא יבינו דעת המחבר כאשר הי' עם לבבו והם מעתיקים כפי הבנתם ודעתם על דרך אחרת ושלא כדעת המחבר, ואפשר שיעתיק מי שנתקבצו כל המדות האלו בו וידוע לכל מנין כי כל א' מאלה הפנים משנה הענינים והופך אותם לענינים אחרים וכו', וחיזק דבריו בנו החכם הגדול ר' שמואל אבן תבון בהקדמתו לספר המורה. ובהיותנו* בהקאמיסי' בשנת 1843 נשאלנו ע"ד התרגום אשכנזי והיתה תשובתנו שאין דעתינו מסכמת עליו כלל ומטעם שהוא נוטה מפרש"י, ואל יחר בעיניהם על אשר אין אנו מסכימים על החמש הצעות הנזכרים בזה כי ידוע מאמר החכם אהוב את החכמים והאמת אהוב מכולם. |
כללי הבחירות
לקראת שנת תר"ח החליט משרד הפנים הרוסי להקים אסיפה רבנים חדשה, בשונה מהאסיפה בשנת תר"ג אז הרבנים נבחרו ע"י משרד הפנים, הפעם הרבנים יבחרו ע"י בחירות כלליות שיהיו בין כל יהודי רוסיה, וכל מי שיבחר בבחירות יהיה מעומד להשתתפות באסיפת הרבנים.
שר הפנים הקים ועד מיוחד לבחירות שבין שאר דאג:
- לקבץ את כל החומר למחלקותיו:
- . שאלות והצעות דתיות,
- .שאלות במנהגי ישראל,
- . יחס היהודים אל העמים שהם גרים ביניהם,
- . עניני מסחר וקנין הסבוכים בעניני דת,
- . עניני מסחר וקנין הסבוכים בעניני יושר לבב.
- לקבוע מספר הנבחרים:
- לפי מספר התושבים בתחום המושב ומחוץ לתחום המושב,
- לפי סוגי הבוחרים
- סוחרים משלמי מס גביה, בינוני ופחות,
- בע"ב וחנונים,
- בעלי מלאכה ופועלים,
- רבנים ומשרתי הדת,
- בעלי מדע, רופאים, עו"ד וכו'
וכן בין השאר הוא החליט:
- מספר הנבחרים לא יעלה יותר על שלשים וחמשה.
- לקבוע מספר הנבחרים אל הועידה לא יותר מששה אנשים.
- לקבוע שלשה נבחרים מאת פקידי שר הפנימי ושר ההשכלה אחד יו"ר ולו שתי ”דיעות" ושני סגנים, כל אחד מהם יש לו ”דיעה" אחת.
- שלשה מהנבחרים יהיו בעלי השכלה גבוה — אקאדמיים — שני רבנים מפורסמים ואחד סוחר מפורסם.
- לקבוע זמן הועידה לחדש מארט או מאי 1848 — אדר שני או אייר תר"ח.
תעמולת הבחירות של אדמו"ר הצמח צדק
בחודש תשרי תר"ח נודע לרב חייקן שהיה חבר בוועד הכללי שיסד אדמו"ר הצמח צדק על הבחירות לאסיפת הרבנים.
הידיעה הגיעה לידי אדמו"ר הצמח צדק והוא כינס את הועד הכללי בשביל לדון לגבי האסיפה הזאת, בא' חשוון תר"ח החליט הוועד הכללי כמה החלטות:
- .בעת שיפורסם דבר הבחירות לעשות תעמולה שהמשכילים לא יבחרו
- .להפיץ ברבים שהמשכילים הם שקרנים שרוצים להכריח את ילדי ישראל ללמוד את תורת הגוים
- .לסדר מרכזים בכל עיר ועיר שידאגו לעשות תעמולה.
מיד החל להתארגן מרכזים בכל עיר ועיר שדאג לפרסם תעמולה בתחלת חדש טבת כבר התקיימו מרכזים בערים בעיר ויטבסק, מוהליב, מינסק, טשרניגוב, פאלטאווא וחרסון, ומאוחר יותר ייסד הרב דוד לוריא מרכזים בביחוב, וילנא, בריסק וקובנה. לכל המרכזים האלו היו גם מרכזים ראשיים בערים ליובאוויטש בבינוויטש ומיסילה. אדמו"ר הצמח צדק מסר למרכזים לשלוח ציירם לכל עיירות שיפרסמו אודות מזימות המשכילים, להדפיס מאמרים עליהם ולהודיע על כוונתם להכריח את ילדי ישראל ללמוד ספרי אפיקורסים.
התמודדות אדמו"ר הצמח צדק לבחירות
בט"ו שבט תר"ח הגיע לאדמו"ר הצמח צדק ע"י פקיד המשטרה [1] הודעה אודות כך שמבקשים ממנו להתמודד לבחירות:
הדרת כבודו שר הפלך מודיע פקודת הרוממות מיום 20 סעפטעמבער 1847 לסדר בשנת 1848 ועידת רבנים ואנשי מדע לדון בעניני היהודים. ע"פ תוקף פקודה האמורה נוסד ועד משותף מפקידי שר הפנימי ושר ההשכלה לסדר את הועידה. יהודי אזרחי רוסיא יבחרו שלשים ושנים איש מועמדים — קאנדידטים — לחברי הועידה. אשר מהם יבחרו פקידי שר הפנימי ושר ההשכלה, בהסכמת שרי הפלכים, ששה אנשים.
פקודת שר הפנימי היא לפרסם על אדות בחירת המועמדים בהקדם, ואשר ליום 15 מארט 1848 יתקבלו בלשכת הועד המיוחד לסדר ועידת הרבנים ואנשי מדע היהודים, בלשכת האמונות השונות אשר על יד בית פקידות שר הפנימי.
בית פקידות שר הפנימי מפקד להודיע את האזרח נכבד הצדיק ר' מענדיל שאכנ וויץ מליובאוויטש כי יבחר בתור מעומד — קאנדיד„ט — מפלך מאהליב, כי בודאי יבחר אחד מששה חברי הועידה.
אדמו"ר הצמח צדק בתגובה שלח מכתב למשרד הפנים בו הוא אומר שאינו רוצה להתומדד לבחירות, לאחד שמשרד הפנים לא הסכים לכך, שלח אדמו"ר הצמח צדק מכתב רפואי שבו כתוב שדברים שגורמים לו התרגשות זה עלול להזיק לו במצב הבריאותי, ואכן לבסוף לא התמודד אדמו"ר הצמח צדק בבחירות
תוצאות הבחירות
אודות התעמולה של אדמו"ר הצמח צדק נבחרו מתוך 32 צירים, 26 צירים אשר הם יהודים חרדים, ורק 6 צירים היו משכילים.
על אף הניצחון המוחץ לחרדים בחר שר הפנים מתוכם 2 צירים חרדים בלבד לאסיפת הרבנים ו4 צירים משכילים לאסיפת הרבנים.
ששת הנבחרים לאסיפה היו: י"ור האסיפה אליעזר לישפיץ, שני מלומדים מר וורביל , ומר אייכנבוים, הסוחר ברנשטיין מאדסה, הסוחר לדברג מביליסט, והסוחר בשקוויטש מוויטבסק.
אליעזר לישפיץ הסוחר בשקוויטש והמלומדים וורביל ואייכנבוים היו כופרים לגמרי בתורת ה' ומראשי עדת המשכילים, אליעזר לישפיץ בתחילה היה חרדי ואף קיבל הסמכה לרבנות אולם לאחר מכן ירד מן הדרך , הסוחרים בשקוויטש ולדברג היו אומנם חסרי מידע בנוגע ליהדות, אבל הם היו יראי שמים וחרדים. בהמשך שר הפנים אף הוסיף שני מרצים שירצו באסיפה בנושאי העם היהודי והלכותיו, שני המרצים היו ד"ר שטרן וד"ר פינסקר, אולם הרבנים בליטא יצאו מיד בקריאה להוציא אותם, משום שהם משכילים והם אף התעסקים בכישוף וכדומה ואינם ראוים להרצות על מנהגי ישראל, אף על פי כן החליט שר הפנים להשאיר אותם.
הצירים החרדים מתפטרים מהאסיפה
במשך כל זמן האסיפה היו שני הצירים החרדים בשקוויטש וגלדברג נלחמים ומשמיצים את שאר הצירים, את אליעזר לישפיץ הם לא היו אפלו מעיזים להזכיר את שמו, הצירים מר וורביל ומר אייכנבוים, הם היו אומרים שהם יותר גרועים מאנזיקוויטורים בספרד, שהם נלחמו נגד הדת אבל הם מגיעים בשם הדת, כל היום היו הצירים החרים הולכים לבית הכנסת ומכריזים אודות מעלליהם של הצירים המשכילים.
באחת הפעמים שוורביל ואייכנבוים ואליעזר לישפיץ השמיצו את תורת ישראל בנאומים שלהם פנו הצירים החרדים לאחראי על הדיונים שהיה נוצרי, זזה לא הוגן שתמיד בסוף קובעים את החוקים לפי דעתם בגלל שהם הרוב, מפני שבאמת, 95 אחוז מהבוחרים הינם חרדים לדבר ה' ולמרות זאת המשכילים שבחרו בהם רק 5 אחוז הם הרוב באסיפה, הצירים המשכילים החלו להתרעם אליהם וביקשו לתבוע אותם על הוצאת דיבה, וכן שהממשלה הרוסית תתבע אותם על כך שהם טוענים שהממשלה שקרה בזה שבחרה בהם.
בשקוויטש החל לבר ולנאום נגד הצירים המשכילים:"האם האמת אינו כן, ולא זו בלבד אשר תשעים וחמשה אחוזים מבוחרים הם שומרי דת, אלא עוד זאת: תשעים אוחוזים מהשאלות שהציעו לפני הועידה לפתור אותם הם ביחס לשמירת הדת, אשר אתם כלכם אינם מודים בה. תשע השאלות בעניני זביחה וחמש שאלות בעניני בית הכנסת, אתם האוכלים טריפות ומחללים את השבת והמועדים מה נוגע לכם עניני הזביחה והזובחים או עניני קדושת בתי הכנסת ! גם ארבע השאלות בעניני קדושין אין להם שום יחס אליכם. ורק שתי השאלות: א) אם בלתי נימול יהודי הוא ב) ע"ד מומר שהוריו העבירוהו מנחלתו, יש להם שייכות אליכם. האם לא צחוק מכאיב לב הוא, אשר מעשרים השאלות של הועידה אשר בגללם החרידו את בית פקידות שר הפנימי ושר ההשכלה לקרא ועידת נבחרים, הנה שמונה עשרה מהם הנבחרים לועגים עליהם ואנשים אלו הן המה הרבים אשר בדעתם להכריע.".
אחריו עלה הציר החרדי גלדברג והחל לנאום:
כשבועים מלפנים בעת אשר ספרנו לפני היהודים בבית הכנסת על אדות מהלך הועידה ודעותיהם של הנבחרים על עניני הדת ולעגם על מנהגי ישראל, הנה קהל השומעים דרש מאתנו לפרסם הדברים ברבים בכל עיירות ישראל. ואם היו"ר של הועידה ופקידי הממשלה מתחשבים רק עם דעת הכופרים בדת ישראל ולועגים למנהגי ישראל הנה עלינו — הנבחרים באשק„וויטש וגאלדבערג — להגיש את מחאתינו בכתב ועם זה להגיש כתב התפטרות בנימוק כי במצב ורוח כזה אשר הדעה בפתרון עניני דת נמסרה ליד מחללי הדת אין בידינו למלאות את חובותינו ופורקים אנו מעלינו את האחריות.
מזכיר הועידה מנדלשטם החל לצעוק לעבר הצירים בחרדים שהינם בוגדים במלכות והם כפוי טובה נגד הממשלה הרוסית., אולם גלדברג החל להמשיך לנאום:
ימים אלו קבלנו מכתבי הוראה והתראה מארבעים ערים גדולות וקטנות וכולם כותבים בנושא אחד:
כפי שנודע לנו כי רוב חברי הועידה הם מהפוקרים הכופרים בתורת משה ומזלזלים במצות, ואת האיש אליעזר ליפשיץ המנודה מגאוני ישראל כתרו בשם רב לפסוק ולפתור שאלות שהוגשו את הממשלה, הנה אנחנו היהודים שומרי תורה ומצות אשר בחרנו בכם להגן על דתנו ותורתנו, ולהיותכם אתם המעט — אשר על כל תביעו את מחאת היהודים שומרי תורה ומצוה נגד דעותיהם והצעותיהם של חברי הועד מר ליפשיץ מר ווערביל מר אייכענבוים ומר בערנשטיין האוכלים טריפות ומחללים את השבת והמועדים, ותגישו ללשכת האמונות והדתות השונות אשר על יד בית פקידות שר הפנימי כתב התפטרות.
על יסוד — המכתבים וההוראות שקבלנו כאמור, הננו מתכבדים להביע לרום הדרת כבוד היושב ראש את מחאתינו הנמרצה בשם היהודים שומרי תורה ומצוה אשר שלחונו אל הועידה ויחד עם זה את התפטרותינו מלהיות נבחרי ועידה הלזו.
לאחר הנאום גלדברג הלך ויחד איתו בשקוויטש למזכיר האסיפה וחתמו על מכתב התפטרות, לא הועילו כל התחנונים שניהם התפטרו ועזבו את האסיפה.
התפטרות הצירים החרדים הובילה לרעש גדול, שהוביל בסופו של דבר לסיום האסיפה
מענה אדמו"ר הצמח צדק
לאחר שהוחלט להפסיק את האסיפה, החליטו מר לישיץ, וורביל ואייכנבוים להגיש את השאלות לרבנים שהם יענו, ובן השאר פנו לאדמו"ר הצמח צדק שיענה מה דעתו על הנושאים:סדר תפלה מתורגם אשכנזית, לקוטים מתנ"ך, אשר יכילו הפרשיות הנאות ללמוד עם ילדים וידלגו על הפרשיות הבלתי נאות ובלתי נחוצות, לקוטים ממשניות בסדר זרעים מועד נזיקין וקדשים ולדלג דיני כלאים וכו' וטומאה וטהרה וכדומה, לקוטים מהרמב"ם — יכילו הלכות היותר נאות בהנהגות בין אדם למקום, למלכו ולמולדתו, ובין אדם לחברו.
אדמו"ר הצמח צדק לא הסתפק בתשובה פשוטה, אלה כתב קונטרס שלם אודות כך (הקונטרס המלא נמצא במסגרת):
הצעה:סידור תפלה בנוסח קבוע ומסודר אשר יתפללו בו כל היהודים והסדור הזה יתורגם לגרמנית.
תשובה: יש הרבה נוסחאות ואם עכשיו יעשו נוסח אחיד זה יבלבל , ולגבי התרגום לגרמנית אין בכך צורך.
הצעה: ללמד ילדים תנ"ך אומנם להוציא את הפרשיות הפחות יפות וללמד רק פרשיות נאות.
תשובה: התורה הינה מהקב"ה ואי אפשר להגיד שתורה זה של ה' יפה וזה לא
הצעה: ללמד ילדים משנה אומנם לסדר את המשניות מחדש ולהוציא קטעים לא רלוונטים.
תשובה: עצם העובדה שרבי יהודה הנשיא הכניס את זה למשנה סימן שזה נצרך, וכן זה עלול לבלבל את התלמיד עם חלק מוציאים וחלק משאירים.
הצעה: לדלג על לימוד הגמרא וללמד את הילדים רמב"ם בלבד.
תשובה: בשביל להבין רמב"ם חייבים קודם ללמוד גמרא וכן הרמב"ם הינו קשה ומסובך, וכן הרוב כהיום לא רגילים ללמוד רמב"ם וזה עלול לבלבל אותם .
הצעה: לתרגם את התנ"ך, משנה ורמב"ם לגרמנית וכך ללמד את הילדים.
תשובה: העם היהודי רגיל ללמוד בלשון הקודש, וכן שפה זו קדושה ואין להחליף אותה, וכן כהיום לא דוברים גרמנית, ואם כן אז רוסית .
זיוף הקונטרס
כשהגיע הקונטרס עם המענות לידי מזכיר האסיפה מנדלשטם וכן ללישפיץ ושאר הצירים המשכילים, הם החליטו לזייף את הקונטרס, ע"י כך שיוציאו את הטעמים של אדמו"ר הצמח צדק ויוסיפו קטעים שמהם נראה כאילו אדמו"ר הצמח צדק מעליב את דת הנצרות.
מפלת המלשינים
כשהגיע הקונטרס המזויף לידי משרד הפנים, בתחילה הם רצו להאשים את אדמו"ר הצמח צדק במרידה במלכות,אולם לאחר הזמן הגיעה אליהם העותק האמיתי של הקונטרס, וכך הם הבינו שמדובר בזיוף.
לאחר המעשה החליטו שר הפנים ושר ההשכלה להקים ועדה מיוחדת שתחקור את סיפור הזיוף, לאחר חקירה ארוכה הוכח שהמשכילים הינם אנשי שקר ורודפי בצע, ורוב היהודים לא רוצים את הדעות שלהם ואפילו מפחדים מהם.
שר ההשכלה החליט להזמין את מזכיר האסיפה מנדלשטם ואת הצירים המשכילים, לישפיץ וורביל אייכנבוים וברנשטיין והחל להוכיח ולצעוק אליהם על כך שהם שקרניים וגם על זה שהם זייפו את הקונטרס של אדמו"ר הצמח צדק, וכן צעק על מנדלשטם שייעץ לו לבחור בהם כצירים לאסיפה, המשכלים ניסו בשנית להציע לחדש את האסיפה אולם שר הפנים סירב לכך והחליט לא לקבל יותר הצעת המשכילים.
קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה
|
| ערך מורחב – קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה |
הקונטרס "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה" מתעד את מאבקי הרבי הצמח צדק במשכילים ואת פעולותיו בועידת פטרבורג תר"ג וכן באסיפת הרבנים בתר"ח. בסוף הקונטרס נדפס אחד ממכתביו למשכיל מנדלשטם נגד שינויים בחינוך המסורתי, וכן שני מאמרים באידיש, הקשורים לתוכן הקונטרס.
הקונטרס יצא לאור על ידי קה"ת בשנת תש"ו כקונטרס מ"ח בסדרת הקונטרסים של אדמו"ר הריי"צ, מתוך רשימותיו, עם הערות וציונים. אחר כך יצא בהוצאה שנייה בשנת תשי"ז. במהדורה החדשה של ספר החקירה, הכניסו גם את הקונטרס בהוספות.
קישורים חיצוניים
- אסיפת רבנים שני' עפ"י דרישת הממשלה
- השאלון של הממשלה להרבנים, ותוצאותיו
- הסרתה של השגחת הבולשת מעל אדמו"ר ומפלת המלשינים
הערות שוליים
- ↑ מאספת הרבנים תר"ג היו פקידי המשטרה מתייחסים לאדמו"ר הצמח צדק באכזריות