כל נדרי

יהודים מתפללים ביום הכיפורים. ציור: ר' זלמן קליינמן

כל נדרי הוא קטע תפילה מיוחד הנאמר בליל יום הכיפורים כפתיחת תפילות היום הקדוש, קודם תפילת ערבית. משמעות התפילה היא התרת הנדרים בינו לבין שמים שלא עומד בהם, כחלק מתהליך התשובה ביום זה.

לפי תורת החסידות הדבר קשור לתשובה מאהבה רבה שפורצת את כל הנדרים והקישורים שאדם קשור במשך השנה לענייני גשמיות העולם.

רקע הלכתי

משמעות הנוסח ומקורו

תפילת כל נדרי מקורה, משמעותה ההלכתית והנוסח המדוייק של התפילה, נידונים באריכות רבה בספרי הגאונים, הראשונים והאחרונים. באופן כללי קיימות שלוש שיטות מרכזיות במשמעות אמירת כל נדרי:

הראשונה היא שיטת רבנו תם והר"ן. לדעתם, אמירת כל נדרי נועדה לעשיית תנאי לבטל את נדרי העתיד, ולכן מתקנים בנוסח לאמרו בלשון עתיד "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו". מקור האמירה לדעתם הוא במשנה במסכת נדרים "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל". ועל דרך זה הדבר נכון ליום הכיפורים.

השניה היא שיטת הרא"ש והתוספות רי"ד. לדעתם, אמירת כל נדרי נועדה בשביל התרת נדרי העבר, ולכן הנוסח יהיה "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה". לדעתם, מקור האמירה הוא בדין הפשוט של התרת נדרים ותו לא. התוספות רי"ד מבאר בסיבת אמירת כל נדרי ביום הכיפורים דווקא, היות שיום הכיפורים מכפר על כל עוונותיו של האדם, חוץ מהנדרים שנדר לצדקה וכדומה. "בעבור זה תקנו גאונים הראשונים לומר זה" דווקא ביום הכיפורים, כדי להשלים כפרתו.

דברים דומים מביא השיטה מקובצת בשם הרי"ץ וזה לשונו: "ודאי שורש מנהגינו .. אנשי כנסת הגדולה תקנו לנו להסיר מן המכשול כי כמה בני אדם יש שנודרים ושוכחים הנדר ואין באים לפני חכם להתיר ועוברין על נדרן בשוגג. ותיקנו שבתחלת יום הכיפורים בפתיחת תפילותיהם יתוודו ויתחרטו מנדריהם כדי שלא ישכחו הדבר. ובספרד נהגו ששליח ציבור אוחז ספר תורה בחיקו ואומר כל נדרי בקול רם וכל הקהל אומרים עמו. והטעם כדי שיהא שכינה מסכמת עמהם בהתרה".

השלישית היא שיטת הנמוקי יוסף. לדעתו, אמירת כל נדרי היא לשם תפילה ווידוי, ולא ביטול הלכתי של הנדרים. וכלשונו: "ויותר נראה לומר לפי המנהג ולשון הנהוג בו והכתוב בסדר רב עמרם ז"ל שאין אומר כן לא בדרך נדרים הקודמין ולא בדרך תנאי לנדרים העתידים אלא שאומרים כן דרך תפילה להב"ה שלא יכשלו ושלא יענשו על הנדרים ועל השבועות שעשו בשנה שעברה ושיהיו שביתין ושביקין לפניו יתברך כאילו לא היו, וזה שנהגו לומר בסוף ונסלח לכל עדת ישראל..."

בנוסח הנאמר בזמננו, חלק מקהילות ישראל נוהגים לומר כפי כל הדעות - גם על התרת נדרי העבר, וגם התנאה על נדרי העתיד. בנוסח אדמו"ר הזקן בסידורו הלשון היא רק על העתיד "מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה".

בטעם הדבר שנוהגים לומר כל נדרי ג' פעמים הביאו הראשונים כמה טעמים. לחלקם הדבר הוא ככל התרת נדרים שצריך לומר ג' פעמים 'מותר לך'. לחלקם "כופלין אותו ג"פ כדרך הווידוי בציבור". ולחלקם הוא "שמי שלא שם לבו בפעם ראשונה יכוון לבו בפעם שנייה".

על דעת המקום

קודם אמירת כל נדרי אומרים: "על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים". המקור לכך לפי המרדכי, הוא מרבו, המהר"ם מרוטנבורג. לדבריו, הסיבה להיתר להתפלל עם העבריינים בתחילת כל נדרי היא שביום כיפור זכאים להשתתף בתפילה גם אלו שעברו על תקנות הקהל ולכן הוטל עליהם חרם. ליום זה הוסר החרם והתאפשר להם לבוא בקהל. מסורת עממית קושרת את אמירת "על דעת המקום" יחד עם התרת הנדרים כולה, כמכוונת לאנוסי ספרד שהיו זקוקים להיתר מיוחד להתפלל לאחר שנראו כל השנה כ"עבריינים", אך מסורת זו אינה מדויקת היסטורית היות שאמירת "על דעת" הונהגה באשכנז טרם גירוש ספרד ובמקורות התורניים האמורים נמצא שאמירת כל נדרי ניתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה ואף קודם לכך.

פסוק "ונסלח"

לאחר נוסח כל נדרי אומרים את הפסוק "ונסלח לכל עדת בני ישראל .. בשגגה". משמעות אמירת הפסוק בעיתוי זה מתפרש באופן שונה לפי הדעות האמורות בטעם ומקור הנוסח. לחלקם הוא קשור להתרת הנדרים או ככפרה לעצם נדירת נדר ולחלקם הוא נאמר בנפרד כמדבר על עצם מעלת היום הקדוש.

ברכת שהחיינו

לסיום, מברכים החזן והקהל את ברכת שהחיינו הנאמרת על עצם כניסת היום הקדוש. מצד עצם העניין ברכה זו טעון לאומרה על הכוס, אך כמובן בגלל שהוא יום צום אין עושים זאת.

בתורת החסידות

אדמו"ר הזקן מבאר בלקוטי תורה את עניין אמירת כל נדרי ביום הכיפורים:

וזהו שכתוב ושמע אביה את נדרה כו' הניא אביה אותה שהאב מפר את הנדר, כי מבחינת אהבה רבה הוא מפר כתרגומו מבטל כל האיסורים והקישורים אשר כנסת ישראל היא אסורה וקשורה ואין חבוש מתיר עצמו כי אם על ידי מידת אהבה רבה בחינת אביה.ועניין האיסורים שהיא אסורה וקשורה בהן יש לומר דהיינו חלישות כח הנפש, שאין בכחה לצאת מנרתקה ומאסרה וכו' חומריות הגוף ונפש הבהמית... דקישורים אלו נקרא סירכות ברעיא מהימנא שהנפש מסתבכת בהם ועי"ז אינה יכולה לעלות וכו'... וי"ל שהפרת הנדרים ביוהכ"פ היינו שע"י תשובה נמשך בחי' הפרת וביטול הקשרים וגילוי האהבה רבה בנפש.

נשמתו של היהודי מצד עצמה הרי היא עומדת להיות בטלה למקורה ושרשה, כנר בפני אבוקה, אבל מצד התלבשותה בגוף האדם נמשכת אחר מאוויי הגוף וצרכיו המרובים וקשה לה להיפרד מהם. גסות הגוף וחומריותו מלבישים את הנפש מראשה ועד רגלה, והתלבשות זו נקראת בשם ”סירכות הריאה", כשם שהריאה נסרכת ודבוקה ומושרשת עד שאינה יכולה להניף על הלב. ואף אם לבבו של אדם יבין האמת, שהעולם, שהוא תחת הזמן והמקום, הוא בטל במציאות לגבי אור אין סוף שלמעלה מגדר זמן ומקום, מכל מקום קשה לו לצאת ממאסר הגוף. קשור ואסור הוא אליו באלפי נימים וחבלים. כח התשובה פועל הפרת ובטול כל הקישורים והאיסורים וה"סירכות", שהנפש מסתבכת בהם. הנפש משתחררת מכבליה. ”נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי". על ידי התשובה נפעל גילוי האהבה רבה בנפש שפועלת את ביטול כל הקישורים לענייני עולם הזה כאב המפר נדרי ביתו.

סדר התפילה ומנהגי חב"ד

אין מדקדקים לומר כל נדרי מבעוד יום. לפני כל נדרי אומרים את תשעת מזמורי התהילים קט"ו-קכ"ג שאדמו"ר הזקן קיבל ממורו (הרב המגיד) שקיבל ממורו (הבעל שם טוב) בשם מורו הידוע לאומרם קודם כל נדרי.

לכל נדרי פותחים את הארון קודש ומוציאים לפחות שלושה ספרי תורה. ומצווה גדולה לקנות את החזקת 'ספר ראשון'. הרבי נהג להחזיק את הספר הראשון.

שני אנשים כשרים פונים עם ספרי התורה למקום השליח ציבור (המצטרף לבית הדין). עומדים עם ספרי-התורה בסמוך לו, ואין מקיפים את הבימה, ואין עומדים איתם על הבימה.

מתחילים לומר את המזמור "ה' מלך, תגל הארץ". פסוק "אור זרוע" אומרים פעם אחת ובקול רם. "על דעת המקום... בישיבה של מעלה" צריך הש"ץ (בלבד) לומר בקול נמוך, אך באופן שהעומדים סביבו, שהם בית-דין, ישמעו.

גם הקהל אומר את תפילת כל נדרי בלחש (אך באופן שיישמע לעומדים בסמוך), עם השליח ציבור. לאחר מכן אומרים את הפסוק "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה" בניגון הידוע. "ויאמר ה' סלחתי כדברך" - אומר הקהל ג' פעמים ואחר כך השליח ציבור ג' פעמים.

השליח ציבור מברך 'שהחיינו' בקול רם, והקהל מברך כל אחד לעצמו בלחש, וייזהרו לסיים קודם שיסיים השליח ציבור כדי שיוכלו לענות אמן אחר ברכתו. יש להכריז בבית הכנסת, שאותם שבירכו 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות - לא יברכוה עתה.

מחזירים את ספרי התורה לארון, סוגרים הארון ולאחר מכן מתחילים תפילת ערבית.

ראו גם

• ניגון ונסלח

קישורים חיצוניים

• מכל נדרי עד נעילה נוסח התפילה על ידי הרב מרדכי צבי ברקוביץ הש"ץ בבית חיינו - 770
• תפילת כל נדרי בביצוע הרב צבי לידר ומשפחתו
• כל נדרי ביער - מעשה שהיה. שיחת השבוע גיליון 1081