ברכת המזון

כלי לנטילת מים אחרונים לפני ברכת המזון

מצוות עשה מן התורה לברך ברכת המזון לאחר שביעה מאכילת לחם. חכמים נתנו שיעור מצומצם יותר לברכה. ברכה זו כוללת שלושה ברכות מדאורייתא, וברכה אחת מדרבנן.

ישנו ספק בהלכה אם נשים מחויבות בברכת המזון מהתורה, מכיון שאין שייך בהם חלק מההודיה של ברכת המזון "ועל בריתך שחתמת בבשרינו, ועל תורתך שלמדתנו", ולכן מספק אינם יכולים להוציא גברים ידי חובה בברכת המזון.

ברכת הזימון

ערך מורחב – ברכת הזימון

כאשר שלושה גברים יהודים אוכלים לחם ביחד, או אפילו אם רק שניים אכלו לחם ואחד אכל שאר מאכלים, אזי כאשר הם מברכים ברכת המזון, הם לא אומרים רק את הברכות שכסדר, אלא אחד מהם מזמין את שני חבריו להצטרף אליו לברכה, באומרו "הב לן ונבריך" או "רבותי נברך". ואצל האשכנזים "רבותי מיר וועלן בענטשן". האחרים עונים "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". והוא חוזר על הפסוק ואומר "ברשות מרנן ורבנן ורבותי נברך שאכלנו משלו", וכולם אומרים "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", ולאחר שהוא חוזר על זה מתחילים לברך את ברכת הזן.

באם היו עשרה שאכלו יחד לחם, או אפילו שבעה שאכלו לחם ושלושה משאר מאכלים, כאשר הוא מזמין אותם לברך הוא אומר "נברך אלקינו שאכלנו משלו", וכולם עונים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו". במשנה מובאת מחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לבין רבי עקיבא: שרבי יוסי הגלילי מפרט איך שמוסיפים לומר עוד שם של ה' במאה ובאלף וכו', אולם רבי עקיבא סובר שזה כמו בבית הכנסת, שברגע שיש מניין, זה לא משנה כמה יהיו, תמיד יתפללו באותו נוסח, וכן גם כאן.

כאשר אדם שלא אכל נקלע למקום שבו מזמנים עליו לענות גם כן: "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד". ובאם היה זה זימון בעשרה, עליו לומר "ברוך אלקינו ומבורך".

מאז שהמזמן מתחיל לברך עד שהוא מסיים את הברכה הראשונה, אסור לכולם לדבר ולעשות שום דבר (כולל להתעסק עם האוכל), אלא לשתוק ולהקשיב למזמן.

רצה והחליצנו

בשבת מוסיפים בברכה שלישית של ברכת המזון מעין היום, "רצה והחליצנו.. ובמצות יום השביעי".

בזוהר נאמר: בשבת שאין דינים אומרים רצה והחליצנו.

המגיד ממזריטש פירש: לפעמים שאנו לוקחים יראת הבורא יתברך מכח שאנו רואים שכל העולמות יראים ממנו ואוהבים אותו נמצא כי אנו לוקחים מדתנו מהברואים אבל בשבת קודש אנו לוקחים המידות מהבורא יתברך לבד וממילא 'והחליצנו' - אנו נחלצים מהברואים ודבוקים בבורא יתברך.

עניין והחליצנו: והחליצנו לשון 'חלוץ הנעל'. כי בשבת חייב אדם להחליף כל בגדי חול אף בחינת נעל. והיינו 'רצה והחליצנו הוי' אלקינו' מכל בגדי חול והלבישנו בלבוש הנקרא 'ה' אלהינו' כמו שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'. היינו האדם הנקרא 'כל' כי האדם הוא עולם קטן ונקרא בשמו 'כי בצלם אלהים עשה' וגו', ולכבודי כו' כי רבי יוחנן קרה לללבושים "מכבדים", בראתיו וגו' הם מחשבה דיבור ומעשה הכל יהיה בלבוש שלו הנקרא 'הוי' אלהינו'.

בחול בששת ימי המעשה יש עניני עולם הזה שהם דבר הכרחי לזון בניו ובני ביתו ולגמול חסדים עם בני אדם, אז יש בזה אלקות והוא נקרא נעל בחינה תחתונה שבלבושים, לכן מברכים "שעשה לי כל צרכי" על המנעלים דהיינו הצטרכות ומלאכות אוכל נפש כל דבר שמותר בחול. אבל בשבת צריך להסיר אפילו הנעל שאסור בל"ט מלאכות. וזהו בקשתינו בשבת 'רצה והחליצנו' שהוא חליצת הנעל. ואף מה שמותר בשבת לא יהא בו בחינת נעל. אך אין וה ברשות אדם וצריך עוזר אלקי' וזהו רצה והחליצנו - שהקב"ה יחליץ הנעל.

כי בששת ימי החול נמשך השפע על ידי מסכים ולבושים בבחינת נעל של השכינה אבל בשבת שהוא עליית העולמות אנו מתפללים 'והחליצנו' שלא ימשך השפע בבחינת העלם ובחינת נעל ופרסא אלא יתגלה בחינה גבוהה יותר., להסיר את המסכים שבין העולמות בריאה, יצירה, עשיה ובין עולם האצילות.

מים אחרונים

ערך מורחב – מים אחרונים

ממנהגי ברכת המזון

• בפסקי הסדור לר' חיים נאה מובא משמו של הרב מרדכי שניאורסון, שהעיד שסבו אדמו"ר הצמח צדק היה אומר הרחמן הוא יברך את אבי מורי גם לאחר הסתלקותם של הוריו, מכיון שזה מכוון כנגד עשרת הספירות.

ראו גם

• ברכת הזימון
• כוס של ברכה