ניצוץ משיח
ניצוץ משיח הוא כינוי ליחידה שבנפש, אשר היא הארה מנשמת משיח שהוא ה"יחידה הכללית", המאירה ונמצאת בכל יהודי. ועל ידי ניצוץ זה ביכולתו של כל יהודי לפעול בחייו שבזמן הגלות להתעלות למצב של "ימות המשיח".
בנוסף לכך, על ידי עבודה כזו בזמן הגלות, ניתן להביא את גילויו של מלך המשיח בגילוי בפועל, ולגרום לכך שמצב העולם יתעלה ל"ימות המשיח". כמו כן, זה שיש לכל נשמה חלק מנשמת המשיח, נותן אפשרות למלך המשיח לעורר את הנשמה ולגאול את עם ישראל.
מקורו
אחת המקורות העיקריים לקיומו של קשר בין נשמתו של כל יהודי לנשמת המשיח הוא בכתבי הרב מנחם נחום מצ'רנוביל המביא בספרו מאור עיניים אמרה בשם הבעל שם טוב וזה לשונו:
כמאמר הבעל שם טוב נבג"ם צריך כל אחד מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו כנודע שאדם ראשי תיבות אדם דוד משיח . . וכמו כן יהיה משיח קומה שלימה מכל נשמות ישראל כלולה משישים ריבוא . . על כן צריך כל אחד מישראל לתקן חלק בחינת משיח השייך לחלק נשמתו . .
הרבי הביא לכך מקור ורמז בדברי חז"ל בביאורי המקרא את הפסוק[1]: "דרך כוכב מיעקב", מבארים חז"ל שהוא נבואה על מלך המשיח[2]. אמנם במקום אחר אמרו בזה פירוש נוסף שכוונת הפסוק הוא לכל אחד מישראל[3]. ומכיוון שעל פי האמת כל הביאורים שישנם בפסוק אחד שייכים זה לזה[4]. (וההוכחה לזה היא מדרשת חז"ל על המילה "שעטנז" המורכבת משלשה מילים 'שוע' 'טווי' ו'נוז' שמכך הסיקו להלכה שאיסור שעטנז הוא רק כשהתקיימו כל אופני וחלקי המלאכה) מוכח מכך ששיך לשַיֶיך כל אחד מישראל לנשמת משיח, שנאמר עליו שהוא 'כוכב מיעקב' והוא לפי שיש בו ניצוץ מנשמתו[5].
הרבי גם הסביר על פי עניין זה קטע תמוה בסדר התפילה. בעת פתיחת הארון להוצאת ספר התורה בימים טובים מתפלל כל הציבור ואומר[6]: "רבונו של עולם . . ויתקיים בנו מקרא שכתוב[7] ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה". כלומר, הציבור מתפלל שיתקיים בו פסוק ונבואה שנאמרה אודות משיח צדקנו?! תמיהה זו העלה הרב חיים אלעזר שפירא בעל המנחת אלעזר בספרו חמשה מאמרות[8] והשאיר שיש לאומרו למרות התמיהה כי בוודאי נקבע כן על פי גדולי ישראל. אמנם הרבי מסביר שעל פי האמור בספר מאור עיניים שכל אחד מישראל יש לו חלק מנשמת משיח ממילא נמצאים אצלו (מעין) תכונותיו של משיח ושוב שייך שיבקש שיתקיים בו עצמו פסוק זה[9].
בנוסף לאמור, מכיוון שמשיח יגאל את כל אחד ואחד מישראל בהכרח שיש למשיח שייכות בינו לכל אחד. שכשם שלמשה רבינו יש קשר לכל אחד מישראל וכביאור תורת החסידות[10] על הפסוק[11]:"שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" שכוונת משה הייתה שעם ישראל הם כרגליו וחלק ממנו. ואילולי קשר זה לא היה ביכולתו של משה לגאול את היהודים ממצרים.[דרושה הבהרה] כך גם בכדי שמלך המשיח יוכל לגאול את ישראל בהכרח שכל אחד מהעם היהודי הוא חלק מנשמתו וקשור אליו שלכן על ידי ביאתו יגאל אותו.[12]
עניינו
העבודה
ניצוץ משיח הוא דרגת היחידה שבנשמה[13] ועניינו הוא כעניינו של משיח הכללי שבביאתו יתגלה האלקות שלמעלה מטעם ודעת, שזהו הכוונה במאמר חז"ל[14]: שמשיח בא "בהיסח הדעת" לפי שעניינו הוא הקשר לאלקות שלמעלה מהשכל והדעת. וכך הוא גם בניצוץ משיח הפרטי שהוא עצם התקשרותו של היהודי עם הקב"ה באופן למעלה מטעם ודעת. אולם בזמן הגלות כח זה הוא נעלם ולפעמים הכח הינו בגלות ממש בתוך הנפש הבהמית והוא כאשר האדם מקשר ומשקיע את עצמו בענייני עולם הזה בהתקשרות חזקה בלי טעם וממילא הקשר העצמי לקדושה ואלוקות מתעלם ונמצא בגלות.
ועבודתו של יהודי הוא לגלות את ניצוץ זה. והוא על ידי עבודת התפילה מעומק הלב שאז מתגלה נקודה הפנימית שבו שלמעלה מהדעת. כן על ידי נתינת צדקה מכסף שעמל בו בעסק משא ומתן. לפי שבעסק האדם משקיע את עומק נפשו ועל ידי שנותן הכסף לצדקה הרי הוא נותן את עומק נפשו ונקודת ליבו לאלקות. ועל יד זה מעלה האדם את כל התורה ומצוות שלו שיהיו חדורים עם הקשר האלוקי שבנקודת הלב. עבודה זו היא גילוי המשיח בנפש האדם.[15]
ומכיוון שנשיא הדור הוא משיח שבדור[16] לכן גילוי ניצוץ משיח תלוי בקיום הוראותיו. ועל ידי ההתקשרות אליו נקל יותר להביא לגלוי הניצוץ הפרטי. ובפרט על ידי קיום השליחות שלו שמתגלה בשליח ה'כמותו' של המשלח - "שלוחו של אדם כמותו" - עניין המשיח שבמשלח. וזה נרמז בזה שהגימטריה של 'שליח' יחד עם י' כוחות הנפש (שבהם חדר הניצוץ משיח) הוא 'משיח'.[13]
השפעתו בכוחות הנפש ולביאת המשיח
ניצוץ משיח פועל בכל כוחות הנפש קשר אלוקי עמוק יותר. כוחות הנפש הם כוחות עם תכונות שונות ולכן הקשר שלהם עם אלוקות נמדד בכל כוח לפי תפיסתו והכרתו באלוקות, ובעקבות כך הקשר על ידם מדוד ומוגבל. פעולת הניצוץ בהם הוא שגם בהם יורגש קשר עצמי עם אלוקות שיתבטא בהתקשרות והתבטלות מוחלטת לאלוקות. השפעתו חזקה ופנימית שבכוחו לפעול על כל הכוחות כולם (כשם שניצוץ ממשה רבינו נמצא בכל אחד מישראל ופועל בכוחותיו. שעל ידי התבוננות בעניינים המתאימים יוכל בנקל להגיע ליראת שמים[17] כך גם ניצוץ המשיח פועל על כל כוחות נפשו של היהודי באופן פנימי). הכוח שלו להשפיע בכל הכוחות נובע מכך שהוא ה'עצם' של כל הכוחות, לכן התגלותו פועלת בכל הכוחות. תכונה נוספת ישנו לניצוץ משיח שהוא מכלה ומבטל את הנטיות והתכונות המנגדים אליו בדרך ממילא. ואין בכוח העניינים המנגדים אליו להתמודד עמו. זהו אחד הטעמים שכח זה מכונה 'ניצוץ' - שהוא כניצוץ אש שמכלה ושורף ומתפשט מעצמו.[13]
התגלותו של מלך המשיח תלויה בעבודת היהודי לגלות את ניצוץ משיח שבו. זאת בנוסף למלך בכלל שמינוי מלכותו היא על ידי העם - 'אין מלך בלא עם'[18] אצל מלך המשיח שייכותו לעם מודגשת יותר, שהרי ניצוץ מנשמתו נמצא ומאיר בהם.[19] הכח לפעול את ביאת המשיח נמצא אצל כל יהודי כיחיד, למרות שהוא לבדו רק 'ניצוץ' מנשמת משיח שהמרחק בין הניצוץ לעצם הוא מרחק ללא ערך. למרות זאת, על פי הכלל ש"העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו" יש כח בניצוץ אחד להביא לגילוי כל העצם.[13]
התגלות הניצוץ בכוחות הנפש פועלת היא 'חידוש' בכל הכוחות. היות והקשר שבין כוחות הנשמה עם אלוקות הוא קשר של 'גילוים' - כשני נמצאים המתקשרים זה לזה. לעומת הקשר של הניצוץ שהוא עצם הנשמה הוא קשר עצמי - 'ישראל וקב"ה כולה חד'. ולכן התגלות העצם בכוחות הנפש הוא חידוש והתחדשות בכל הכוחות כולם. זהו גם תוכן האמרה שאומרים[20] אודות התחדשותה של הלבנה שעם ישראל עתידים להתחדש כמותה. כי לעתיד בביאת המשיח יתגלה בהם דרגת היחידה שהוא ניצוץ משיח ובהתגלותה יתחדשו כל הכוחות.[21] מעין התחדשות זו מתגלית בכל ראש חודש בעת שהלבנה מתחדשת שהרי עם ישראל "מונים ללבנה" ו"דומים ללבנה" וכשם שהלבנה מתחדשת מתחדשים גם הם - שמתגלה עצם הנשמה - ניצוץ משיח. ועל ידי זה מתחדשים אצלם כל הכוחות.[22]
דרגתו
ניצוץ משיח הוא דרגת היחידה שבנפש שהיא אחד עם הקב"ה באופן של "יחידה ליחדך"[23] אולם בעומק יותר מבאר הרבי שעיקר הכוונה הוא לעצם הנשמה שלמעלה מכל הכוחות ולמעלה מכל התוארים וכפי שהנשמה הוא דבר אחד עם עצמות ומהות שעניינה בעבודה הוא עצם הידיעה שישנו מציאות עצם הנשמה שהיא אחד עם עצמותו.[24]
ניצוץ משיח נמצא בגילוי יותר אצל ילדים שאצלם הכוחות הפנימיים פחות מעלימים ולכן עצם הנשמה נמצא בגלוי יותר שעל שם זה אמרו עליהם[25] "אל תגעו במשיחי" אלו תינוקות של בית רבן.[26]
על ידי זה שבכל אחד מישראל יש ניצוץ משיח יוכל המשיח ללמד את כל ישראל תורה ויוציא את כולם מהגלות וימשיך להם השפעות.[27]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מאור עיניים - פרשת פנחס.
- הרבי - תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315 - שייכותו של משיח לכל אחד מישראל.
- הרבי - תורת מנחם - התוועדויות תשמ"ו שיחת ליל שמחת תורה - עניינו של ניצוץ משיח. באידיש
- הרבי - ספר השיחות - תשנ"ב - משיח הוא עצם שלמעלה מיחידה. (אידיש)
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ במדבר כד, כז.
- ↑ תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה. תרגום אונקלוס על הפסוק. ופירוש הרמב"ן על הפסוק.
- ↑ תלמוד ירושלמי מעשר שני סוף פרק ד.
- ↑ ועד בנוגע לפס"ד במעשה בפועל, כידוע הראי' מ"שעטנז" (נדה סא, ב) - ראה לקו"ש ח"ג ע' 782.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק ב עמוד 599 ועמוד 692 בהערה וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א עמוד 344
- ↑ סידור תהילת ה' (הישן) עמוד 184.
- ↑ ישעיה יא, ב.
- ↑ אות כז.
- ↑ התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315 ואילך. התוועדויות תשמ"ו עמוד 144 ואילך.
- ↑ לקוטי תורה בעלותך לא, ד ועוד.
- ↑ במדבר יא, כא.
- ↑ התוועדות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315.
- ↑ 13.0 13.1 13.2 13.3 תורת מנחם התוועדויות - תשמ"ו עמוד 343 ואילך, לקוטי שיחות חלק כט עמוד 358 ואילך.
- ↑ סנהדרין צ"ז, א.
- ↑ ראה בכל זה בתניא אגרת הקודש סימן ד ראה לקוטי שיחות חלק ב עמוד 692 בהערה שמציין להנ"ל.
- ↑ שנשיא ישראל הוא התפשטות של משה רבינו שמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון לכן כל נשיא ישראל עניינו הוא משיח.(התוועדויות תשמ"ו שם לקוטי שיחות חלק כט שם) גם נשיא הדור הוא נשמה כללית לכן הוא כולל את כל ניצוצי משיח שבדור ולכן הוא המשיח הכללי(קונטרס בית רבינו שבבל הערה 53 - התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 420).
- ↑ תניא פרק מב.
- ↑ שער היחוד והאמונה פרק ז, פירוש רבינו בחיי על התורה וישב לח, ל. כד הקמח ערך ראש השנה (ב). עמק המלך שער שעשועי המלך תחילת פרק א.
- ↑ התוועדויות תשמ"ח חלק ב עמוד 497.
- ↑ בתפילת קידוש הלבנה.
- ↑ למרות האמור שעבודת האדם היא לגלות את הניצוץ ועי"ז תבוא הגאולה. פשוט שעיקר הגילוי יהיה בביאת המשיח על ידי התגלות היחידה הכללית.[דרוש מקור]
- ↑ התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 312.
- ↑ תו"מ
- ↑ תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 319.
- ↑ שבת קיט, ב.
- ↑ תורת מנחם התוועדויות - תשנ"ב חלק א עמוד 273 ואילך.
- ↑ ספר המאמרים תשל"ד - תשל"ה עמוד 252.