תומכי תמימים זוויהל
מחלקת תומכי תמימים המחתרתית בעיר זוויהל נוסדה בחורף שנת תרפ"ח ונסגרה בקיץ תרפ"ט.
הקמת הישיבה
תקופה מסוימת עמדה במקום הישיבה המחתרתית, אך לאחר רדיפות ממושכות עזבו תלמידי הישיבה את העיר ונמלטו אל העיר קוריץ הסמוכה. בשלב מסוים התלמידים חזרו לזוויהל והחלו ללמוד בכוחות עצמם, תוך המתנה לאברך שהיה אמור להגיע וללמוד עמם.
ר' מרדכי אליעזר לפטובסקי, שהיה ממונה על הקמת הישיבה באיזור אוקראינה, בחר במשימה את הרב חיים שאול ברוק.
לאחר קבלת הסכמה והוראה מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נסע ר' שאול מיד לאחר חג הפסח תרפ"ח, עם בנו הגדול מענדל בן ה-11 לזוויהל בעוד בני ביתו נשארים באילינוי. מיד עם הגעתו מצא ר' שאול תשעה תלמידים שלומדים לבדם. בתיאום עם עסקני החינוך המחתרתי ואנ"ש נשלחו הודעות ליתר התלמידים על פתיחת הישיבה. בתוך זמן קצר הוכפל מספר התלמידים - מלבד ה'חיידר' שמנה באותה עת שנים-עשר תלמידים.
התלמידים חולקו לשלוש כיתות על פי רמות לימוד. בכיתה הנמוכה למדו גמרא ורש"י עם חלק מהתוספות. בכיתה האמצעית למדו גמרא ותוספות, ואילו בכיתה לבחורים המבוגרים יותר, למדו גמרא עם מפרשים, וכן תניא וליקוטי תורה. לאחר תקופה התאחדה הכיתה האמצעית עם העליונה.
הרב שאול ברוק שימש במקום כמנהל הישיבה, ראש ישיבה, משפיע ומשגיח גם יחד.
מעקבי ורדיפות ה"יבסקציה"
תחילה התקיימו הלימודים בבית הכנסת הגדול שבעיר. שבועיים לאחר הקמת הישיבה, החלה ה"יבסקציה" לחשוד בנעשה. יבסקים החלו בביקורים תכופים בישיבה. התלמידים העמידו אפוא תורן בחלון בית הכנסת כדי שיודיע ויתריע על כל תנועה חשודה. כאשר נצפו אלמונים חשודים מתקרבים, היה התורן מודיע מיד, ור' שאול ברוק היה קופץ מהחלון אל בית השחיטה ששכן בחצר בית הכנסת ועסק כביכול בהכנות לשחיטת עוף.
עוד צעד של זהירות נקט ר' שאול ברוק: את השיעורים מסר ר' שאול בשעות הבוקר כשהוא עטוף בטלית ובתפילין, כדי שאם יבואו הרשעים, יחשבוהו ליהודי שנשאר להתפלל ביחידות עוד שעה ארוכה.
מעצרו של ר' חיים שאול
כחודש לאחר הקמת הישיבה, "זכתה" הישיבה לביקור פתאומי של ראש העיר מלווה באחד מאנשי היבסקציה. אלה מצאו את ר' שאול מסביר לאחד התלמידים קטע בגמרא. לשאלתם, הבהיר להם ר' שאול כי הוא בא לכאן להתפלל בלבד, אבל אחד הנערים שאל אותו שאלה והוא מנסה לפתור את שאלתו; מלבד זאת, אין בינו ובין התלמידים כל קשר. דבריו לא התקבלו על לבם והוא נלקח אחר כבוד למשטרה. משם שוחרר בערבות עד המשפט.
בגלל המצב החמור שנוצר, היה ברור כי חייבים לשנות את מיקום הלימודים. הישיבה עברה לעליית גג בית הכנסת. הלימודים התקיימו בחדר קטן בתוך העלייה, והתנאים שם היו קשים.
הכניסה והיציאה מהחדר הייתה מאורגנת על ידי סימנים מיוחדים.
הלימודים במקום נמשכו כשישה שבועות בלבד, אז היה נראה כי שוב היבסקים עלו על עקבות הישיבה, והישיבה עברה לביתו של חזן בית הכנסת שהסכים לארח את הישיבה במסירות נפש.
בחודש חשוון התקיים משפטו של הרב חיים שאול ברוק. הגזר דין היה - שלושה חודשים מאסר על תנאי.
אז עברו התלמידים לבית כנסת עזוב שעמד בקצה העיר. בית הכנסת היה נראה לכאורה מוזנח ועזוב, ובעיקר לא מוכר ליבסקים, אך למרבה הצער, לא רחוק מבית הכנסת שכן המועדון של המפלגה הקומוניסטית אותו ניהל קצין ג. פ.או. חשוב.
בג' בטבת תרפ"ט גילו אנשי היבסקציה את מקום הישיבה ועצרו את ר' שאול יחד עם קבוצת תלמידים.
לאחר כמה חקירות קצרות ולא מעיקות, הוחתם ר' שאול שלא יעזוב את העיר עד למשפט שנקבע לו, ואז שוחרר לביתו.
הר"מ החדש
ר' שאול נוכח שלא יוכל להמשיך וללמד עוד את התמימים והוא הטיל את התפקיד על בנימין, בחור מבוגר תושב זוויהל, כדי שילמד עם הנערים הצעירים. ר' שאול נותר מרחוק כדי להשגיח על סדרי הלימודים במשך היום, בעוד שבשעות הלילה לימד את תלמידי הכיתה הגבוהה בביתו הפרטי.
הר"מ הצעיר שלמד עם התלמידים נתפס 'על חם' כמה פעמים, אך לא נאסר. מפאת גילו הצעיר לא העלו הרשעים על דעתם כי הוא-הוא הר"מ.
בסוף חודש אדר נסע ר' שאול ברוק לעיר קאנסטאנטין, שם נפגש עם כמה מהגבירים בעיר ושוחח עמם על העברת הישיבה לעירם. כמו כן ביקש את תמיכתם לאחזקת הישיבה.
השתדלותו זו נשאה פרי ולאחר חג הפסח העתיקה הישיבה את מקומה. לדאבון לב, היבסקים הצליחו לעלות גם על מקומה החדש של הישיבה ואף לעצור כמה מהתמימים. הישיבה נסגרה על מנעול ובריח בעוד התלמידים עברו לסניפים אחרים של 'תומכי תמימים' בערים אחרות.
הישיבה בזווהיל התקיימה עד קיץ תרפ"ט.
ראו גם
- זכרון - ספר המתעד את קורות חייו של הרב חיים שאול ברוק.
- שמן ששון מחבריך מאת הרב שלום בער וולפא בפרק על אדמו"רי זווהיל.