תשעה באב הוא יום תענית לזכר כמה מאורעות פורענות שאירעו בו, ובראשם חורבן בית המקדש הראשון והשני. יום זה הוא החמור ביותר מבין הצומות שמדרבנן, והוא נוהג החל מהלילה. כאשר ט' במנחם אב חל בשבת, נדחה התענית ליום ראשון, י' במנחם אב.

הרבי באמירה קינות, תשעה באב תש"נ

יום זה הוא גם יום לידתו של משיח. בביאת המשיח, יהפך תשעה באב - עם כל הצומות - ליום שמחה ומועד.

אירועי היום

 
ציור המתאר את חורבן בית המקדש

במשנה[1] נמנים חמישה מאורעות שבגללם נקבע תשעה באב ליום צום:

עוד אירועים:

מהלכות וממנהגי תשעה באב

ביום זה נהוגים מנהגי אבל, ואסורים אכילה ושתיה, וכן רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה - כמו ביום הכיפורים. חלק מהמנהגים נהוגים עד חצות היום של תשעה באב וחלק עד חצות היום של י' באב.

 
ארון הקודש ב-770, ט' באב תש"פ

חלק מהמנהגים, מתחילים כבר בערב תשעה באב בחצות היום:

  • מאז חצות נמנעים מלימוד עניני תורה כיון שהם משמחי לב, מלבד אלו העוסקים בעניני אבלות[2].
  • בסעודה המפסקת אוכלים כל אחד לעצמו, ולא בהתכנסות, עם תבשיל אחד בלבד, ונוהגים לאכול ביצה טבולה באפר[3].
  • יושבים על כיסאות נמוכים, עד חצות היום.
  • בתפילת שחרית לא מניחים תפילין[4], ולא אומרים תחנון, לפני מנחה מניחים תפילין ואומרים קריאת שמע והשלמות מתפילת שחרית.
  • קוראים בתורה בשחרית ובמנחה.
  • מסירים הפרוכת מארון הקודש, עד חצות היום.
  • עורכים סיום על מסכת מועד קטן, שעוסק בעניני אבלות.

בשנת תשל"ג עורר הרבי לערוך כינוס ילדים ביום זה בכותל המערבי[5].

לימוד תורה בתשעה באב

בתשעה באב חל איסור ללמוד דברי תורה המשמחים את הלב, ביום זה נהוג ללמוד דברים שאינם מעוררים שמחה כגון על חורבן בית המקדש ופירושים על מגילת איכה.

את לימודי החת"ת של ח' באב יש ללמוד לפני חצות היום. את החת"ת של ט' באב ללמוד מצהרי הצום. אבל, את שיעור הרמב"ם היומי של תשעה באב יש ללמוד רק מצאת הצום.

הרבי הורה להוסיף בלימוד בתשעה באב, בענינים המותרים ללמוד ביום זה. הרבי אף הציע ללמוד את רשימת אדמו"ר הצמח צדק למגילת איכה (מתוך ספר אור התורה), שם נתבארו כמה מאמרי חז"ל שבמשנה, ובפרט שיש בהם חיבור פנימיות התורה עם נגלה דתורה. הרבי הציע לסדר משמרות מעת לעת שילמדו בשלשה או בעשרה יחד.

לידת המשיח

ביום זה, סמוך לשקיעת החמה נולד משיח[6] ששמו מנחם[7], כמובא במדרש איכה, ומסיבה זו על פי ההלכה יש קולות ביום זה במנהגי אבלות רבים, כמו בישיבה על ספסל, והדלקת האורות.

אף מובא בהלכה כי אין לומר תחנון ביום זה מכיון שהוא נקרא "מועד", וכתוב "קרא עלי מועד לשבור בחורי[8]". דבר זה מרמז על קירוב ביאת המשיח ביום זה. ה'ישמח משה מאוהל' אמר, כי לולי היה מתבייש, היה צועד בריש גלי עם שטריימל ביום זה.

הרבי כותב שהיות ומשיח נולד בתשעה באב ומזלו גובר הרי שמהדרים, באם אפשרי לקדש את הלבנה תיכף במוצאי תשעה באב, להראות את חוזק אמונתינו בביאת הגואל.

תשעה באב שחל בשבת

כאשר תשעה באב חל בשבת, התענית נדחית ליום ראשון ומתחילה במוצאי שבת. בשבת עם קביעות כזאת, ראו על הרבי שמחה מיוחדת יותר מכל שבתות השנה, ואף בשיחות רבות ביאר את מעלת התענית כשחלה בשבת, מכיוון שכל ענין התענית הוא חיובי, כי החורבן והירידה היא בעצם בשביל העלייה המחודשת והיותר נעלית, לכן כאשר התענית חל בשבת, החלק השלילי שביום נדחה למחרת והחלק החיובי נשאר, ולכן השמחה גדולה. ובפרט ששבת עצמה קשורה לגאולה כנאמר "מזמור שיר ליום השבת" ופירושו "לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים[9]".

כשתשעה באב חל בשבת, באופן קבוע זאת תהיה שבת חזון והעניינים המיוחדים בשבת זו בה "מראים לכל אחד ואחד מישראל המקדש דלעתיד מרחוק", מדגישים יותר את התגלות המשיח ביום זה[10].


אצל רבותינו נשיאינו

בשנת תרס"ג חל תשעה באב בשבת, ואת הסעודה מפסקת ערך אדמו"ר הרש"ב עם מיני חלב, מטעמי בריאות[11].

ראו גם

קישורים חיצונים

מדיה עם הרבי
הלכות ומנהגים


הערות שוליים

  1. תענית פ"ד משנה ו.
  2. לרב אפרים פיקרסקי שיום הולדתו י' באב חל בחלק מהשנים ביום התענית (כאשר תשעה באב נדחה), הורה הרבי להוסיף בלימוד הנגלה ביום ההולדת בדברים המותרים, ולהוסיף בלימוד החסידות, ולאחר הפוגה קלה המשיך הרבי והפטיר: "נו, בחסידות יש את רשימות הצמח צדק על איכה" (באופן שהיה ניתן להבין שבלימוד חסידות לא נורא אם יוסיף לא רק בדברים המותרים).
  3. על פי עדותו של ר' חס"ד הלברשטאם, הרבי נוהג ליטול ידיים לסעודה ולאכול בייגל (ככל הנראה מכיון שצורתו עגולה, מאכל אבלים), עם ביצה, וכאשר שנה אחת לא היה בייגל, שאל על כך הרבי ולבסוף אמר שעשה לעצמו בייגל באמצעות חור שיצר בלחם שהניחו לפניו. הרב חיים זילבר, דבר החסידות ואתחנן תש"פ.
  4. אם כי רבותינו נשיאינו נהגו בחשאי להניח תפילין גם בשחרית
  5. שלשלת היחס עמ' 28.
  6. להעיר, כי בתשעה באב מתחילים "תשעה ירחי לידה" עד לי"א ניסן.
  7. ולכן יש נוהגים לקורא לנולד בתשעה באב "מנחם" - תשב"ץ חלק ג' סימן י"ח.
  8. איכה א, ט"ו.
  9. מסכת תמיד בסופה
  10. שיחת ש"פ דברים ה'תנש"א. ראה ערך דבר מלכות דברים.
  11. הערות לכתר שם טוב אות שיח, הוצאת קה"ת.