ימות המשיח: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־20:24, 14 בינואר 2011

ימות המשיח היא תקופת הגאולה.

תקופות

כפי העולה מדברי הרמב"ם^[1] משמע שישנם שתי תקופות בימות המשיח.

תקופה ראשונה

בימות המשיח שתי תקופות: תקופה ראשונה ותקופה שניה.

בתקופה הראשונה, שזוהי התקופה הקרובה לביאת המשיח, בתחילת ימות המשיח, לא יתבטל דבר ממנהגו של עולם, אלא יהיה עולם כמנהגו נוהג (רמב"ם הלכות מלכים בהתחלת פרק י"ב).

על התקופה הראשונה אומר הרמב"ם: ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו - אין הדבר כך. שהרי ר' עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות, כיוון שנהרג - נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת^[2].

תקופה שניה

בימות המשיח ישנם שתי תקופות - תקופה ראשונה ותקופה שניה. כך עולה מדברי הרמב"ם בהלכות העוסקות בענייני המלך המשיח בספרו "היד החזקה".

בתקופה השניה בימות המשיח - יתוספו דברים והנהגות שיעשה הקב"ה, לרבות ענינים שיש בהם משום שינוי מנהגו של עולם.

השינוי הגדול ביותר במעשה בראשית יהיה כמובן תחיית המתים, וכמו כן באגרת תימן כותב הרמב"ם שמשיח עושה אותות ומופתים, בהתיחסו לתקופה השניה של ימות המשיח, לאחר התקופה של "עולם כמנהגו נוהג".

הבנת התורה

הבנת התורה בימות המשיח תהיה תלויה גם כן ברמות. זאת מוכיח הרבי מכך שנאמר על העתיד-לבוא: "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה לא, לג) מוכח, שגם אז יהיו כאלה שייקראו "קטנים" בידיעה וכאלה שייקראו "גדולים".

אלא שכמובן, ה"קטנים" ייקראו כך רק יחסית לגדולים של אז. אולם ביחס לתלמידי-החכמים של היום, גם אלה הגדולים ביותר - יהיו הם "גדולים" מאין כמותם, כי אז ינסקו גם היהודים הפשוטים ביותר לרמות ידיעה עצומות בתורה.

(דוגמה דומה לכך שהקטנות היא הגדרה יחסית, ניתן להביא ממה שמתואר במסכת שבת (ג, ב), כי אפילו ענקים בתורה יכולים להיות במצב נתון "קטנים" מלדון במסכתות מסוימות, ואז עדיף לפנות לגביהן אל רבנים שישלטו בהן טוב מהם).

אמנם יש מקום להקשות מחלקו הראשון של הפסוק הנזכר: "לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו" - מה שאומר, שכולם ידעו את התורה היטב ולא יזדקקו איש לעזרת רעהו

משיב על כך הרבי, שרק "אותו" - את הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו - כולם ישיגו ויכירו במידה שווה. אולם בכלל-הידיעה בתורה אכן יהיו קטנים וגדולים, והקטנים יזדקקו להיעזר בגדולים.

בעניין הסיוע והעזרה בהבנת התורה, מעניין לציין מסקנה של הרבי בקשר למחברי ספרים מקרב גדולי-ישראל, על בסיס דבריו של רבי יהונתן אייבשיץ: "רוח השם נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב, וחפץ השם בידם הצליח". דברים שעולה מהם, כי יכולות להיות דקויות-הבנה אמיתיות בחיבוריהם של גדולי-ישראל, שהמחברים עצמם לא מודעים להן, ואחרים, גדולים מהם, יחדשו להם אותן! וכמו, לדוגמה, שבתורה שבכתב ישנם עניינים שעל הבנתם אפילו משה רבינו עצמו צריך להיעזר בקדוש-ברוך-הוא.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

הערות שוליים

↑ הלכות מלכים פרקים י"א וי"ב ובאורי הרבי על פרקים אלו
↑ רמב"ם הלכות מלכים י"א ג').

[1] הלכות מלכים פרקים י"א וי"ב ובאורי הרבי על פרקים אלו

[2] רמב"ם הלכות מלכים י"א ג').

[1]

[2]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 '''ימות ה[[משיח]]''' היא תקופת ה[[גאולה]].
-שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
-כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
-הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
-ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
-לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
-קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
-זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
-שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
 ==תקופות==
 כפי העולה מדברי הרמב"ם{{הערת שוליים|הלכות מלכים פרקים י"א וי"ב ובאורי [[הרבי]] על פרקים אלו}} משמע שישנם שתי תקופות בימות המשיח.