רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי): הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 64: | שורה 64: | ||
==הסתלקותו== | ==הסתלקותו== | ||
[[תמונה:אדמור_האמצעי.jpg|left|thumb|250px|אוהל כ"ק אדמו"ר האמצעי בניעז'ין]] | [[תמונה:אדמור_האמצעי.jpg|left|thumb|250px|אוהל כ"ק אדמו"ר האמצעי בניעז'ין]] | ||
לפני הסתלקותו רמז אדמו"ר האמצעי על כך לחסידים באומרו על שנת [[תקפ"ח]] שיהיו בהם גזירות. בהזדמנות אחרת אמר שכשאביו, אדמו"ר הזקן, נלקח ל[[פטרבורג]] בפעם השניה, בהיותו בגיל 54 ובחר בייסורים וכפי הנראה השאיר לי את האפשרות השניה – הסתלקות. לאחר חגי [[חודש תשרי]] | לפני הסתלקותו רמז אדמו"ר האמצעי על כך לחסידים באומרו על שנת [[תקפ"ח]] שיהיו בהם גזירות. בהזדמנות אחרת אמר שכשאביו, אדמו"ר הזקן, נלקח ל[[פטרבורג]] בפעם השניה, בהיותו בגיל 54 ובחר בייסורים וכפי הנראה השאיר לי את האפשרות השניה – הסתלקות. לאחר חגי [[חודש תשרי]] כשאדמו"ר האמצעי חזר ל[[ליובאוויטש]], חלה ונאלץ לשהות בנעז'ין. חוליו התגבר וכל פעם שהיו נוגעים בו הוא היה מתעלף. מצב זה נמשך עד ליום [[ח' בכסלו]]. באותו יום רצה לכתוב חסידות על ענייני חנוכה, אך כיון שהעולם שרוי בצער, לא רצה להתענג בכתיבת החסידות ועל כן לא כתב. במקום זה אמר לחסידיו שילכו לבתיהם בשמחה ושיאמרו "לחיים". בלילה התעלף רבות וביקש שילבישו אותו כתונת לבנה, פניו האדימו והחל לשבח וללמד זכות על כלל ישראל. ביקש שוב מהחסידים להיות שמחים, כי השמחה ממתקת דינים. | ||
ב[[יום רביעי]] [[ט' בכסלו]] שנת [[תקפ"ח]] התחיל אדמו"ר האמצעי לומר ב[[התלהבות]] גדולה [[מאמר]] [[חסידות]] על הפסוק "אחרי ה' תלכו". לקראת עלות השחר סיים את המאמר במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" והסתלק בהיותו בן 54. | ב[[יום רביעי]] [[ט' בכסלו]] שנת [[תקפ"ח]] התחיל אדמו"ר האמצעי לומר ב[[התלהבות]] גדולה [[מאמר]] [[חסידות]] על הפסוק "אחרי ה' תלכו". לקראת עלות השחר סיים את המאמר במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" והסתלק בהיותו בן 54. | ||
גרסה מ־18:53, 14 בנובמבר 2010
| רבי דובער שניאורי | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]שער ספר המאמרים של אדמו"ר האמצעי | |
| אדמו"ר האמצעי | |
| לידה | ט' כסלו תקל"ד |
| פטירה | ט' כסלו תקפ"ח |
| ניעז'ין | |
| מקום פעילות | ליובאוויטש |
| השתייכות | חסידות חב"ד |
רבי דובער שניאורי - האדמו"ר האמצעי[1] הוא האדמו"ר השני בשושלת אדמו"רי חב"ד וממשיך דרכו של אביו, אדמו"ר הזקן. נולד בט' בכסלו תקל"ד לרבי שניאור זלמן וסטערנא. הסתלק ביום ט' בכסלו תקפ"ח ומנוחתו כבוד בעיר ניעז'ין.
ביוגרפיה
לידתו
מתחילת נישואיו של אדמו"ר הזקן, במשך ארבע עשרה שנה, נולדו לו רק בנות. היות והוא רצה שיוולד לו גם בן, נסע לרבו, המגיד ממזריטש, לבקש ממנו שיברכו שיזכה לבן. כשהגיע למגיד ענה לו לבקשתו: כתוב "במה יזכה נער את אורחו" – במה זוכים לנער? - "את אורחו". על ידי הכנסת אורחים זוכים שייוולד בן זכר. בעקבות כך החל אדמו"ר הזקן להכניס לביתו הרבה אורחים. בשנת תקל"ג סיפר המגיד ממזריטש לאדמו"ר הזקן את הסדר של "שלום בן זכר" ואמר לו שייוולד לו בן ושיקרא לו על שמו ובלילה לפני הברית יזכיר את שאמרתי לך הלילה.
ביום ט' בכסלו תקל"ד, נולד דובער, בנו הראשון של אדמו"ר הזקן. היה שנה לאחר הסתלקות המגיד ועל שמו הוא נקרא. בליל הברית, בנוכחות רבי מנחם מענדל מויטבסק ורבי אברהם מקליסק הזכיר אדמו"ר הזקן את אשר אמר לו רבו.
בפעם הראשונה שרחצו את אדמו"ר האמצעי, נתן האדמו"ר הזקן חתיכת בד מיוחדת שהייתה שמורה אצלו בכדי לחתל בה את ר' דובער.
נישואין
בשנת תקמ"ח, בהיות אדמו"ר האמצעי בן ארבע עשרה, בחר אביו עבורו לשידוך את מרת שיינא, בתו של מלמד עני מהעיירה ינאוויטש. אביה של שיינא התאונן בפני אדמו"ר הזקן שראשו טרוד כיצד לחתן את שלושת בנותיו שהגיעו לפרקן ולכן אינו יכול להתפלל בכוונה. אדמו"ר הזקן הציע לו את בנו, ר' דובער, שאף נתן את הסכמתו לשידוך ובלבד שיצא לפועל במהירות האפשרית, בכדי שיוכל לשמוע את מאמרי החסידות שיאמר אביו בחתונתו.
קבלת הנשיאות
לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג, מילא את מקומו באופן טבעי ר' דובער, שהיה בנו הבכור של אדמו"ר הזקן. בעקבות שריפת מגוריו של אדמו"ר הזקן במלחמה, שהה תחילה אדמו"ר האמצעי תקופה קצרה בעיר קרמנצ'וג שברוסיה הלבנה (כיום באוקראינה).
בשלושת החודשים הראשונים שלאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, קמה התעוררות גדולה בין חסידי חב"ד בכל מדינת רוסיה. חסידים בכמה ערים מרכזיות ברוסיה שלחו משלחת אל אדמו"ר האמצעי וביקשו ממנו שיקבע את דירתו באחת הערים שברוסיה. חסידי רוסיה הלבנה שלחו גם משלחת לבקש ממנו לשוב לרוסיה הלבנה ולקבוע בה את משכנו באחת הערים. בפועל החליט אדמו"ר האמצעי להיענות לחסידי רוסיה הלבנה ולאחר חג השבועות תקע"ג עזב את קרמנצ'וג והחל במסע לרוסיה הלבנה. מסע זה כונה "מסע הכתרה" שהיווה מעין קבלת הנשיאות בפועל של אדמו"ר האמצעי.
כשלושה חודשים ארך מסעו של אדמו"ר האמצעי לויטבסק. בכל מקום שהגיע אמר מאמרי חסידות עמוקים וקיבל חסידים ליחידות. את פני השיירה קיבלו בכל מקום בכבוד גדול, על ידי חסידים, יהודים וכן גם על ידי פקידי מימשל ואנשי המשטרה שקיבלו הוראה ממשרד הפנים להדר בכבודו של אדמו"ר האמצעי, בנו של אדמו"ר הזקן, שעשה רבות לטובת ארץ המולדת בכך שסייע במאמץ המלחמה כנגד נפוליאון הצרפתי. במהלך המסע הצטרפו חסידים רבים לאדמו"ר האמצעי.
ליובאוויטש
| ערך מורחב – ליובאוויטש |
המסע הסתיים בבחירת אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, אליה הגיע יחד עם אלפי חסידים ביום ח"י באלול תקע"ג. מליובאוויטש החלה תורתו, תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאויטש הלך וגדל.
כעבור שנה מקביעת אדמו"ר האמצעי את מקום מגוריו בליובאוויטש רבים מזקני החסידים שהסתופפו אצל אביו אדמו"ר הזקן, החלו להגיע אליו לשמוע ממנו חסידות. כולם היו מלאי התפעלות מהנהגתו של האדמו"ר החדש, ממאמרי החסידות אותם אמר בשפע רב כדרכו. לעיתים היה אומר חסידות מספר פעמים באותה שבת ובכל פעם כמה שעות. בחג השבועות של אחת השנים, אמר הרבי 11 פעמים חסידות ביום אחד! ועל כך אמר לו דודו רבי יהודה לייב, אחיו של אדמו"ר הזקן: "לאו כל מוחא סביל דא" (לא כל מוח סובל זאת).
בימי נשיאותו התרבו החסידים, הוכפל ושולש לעומת מספרם בימי אדמו"ר הזקן. זקני החסידים סיפרו כי בשנה הראשונה לנשיאותו נתווספו ברוסיה הלבנה לבדה חמש-עשרה אלף חסידים, ובשנה השניה, תקע"ה, כל פלך צ’רניגוב הפך למרכז חסידות ליובאוויטש.
חברון
|
| ערך מורחב – בית כנסת אדמו"ר האמצעי בחברון |
בשנת תקפ"ג, עלו חסידי חב"ד לחברון, ואדמו"ר האמצעי קנה חדר מבית הכנסת הספרדי "אברהם אבינו" וייעד אותו לבית הכנסת מיוחד עבור חסידי חב"ד. בית כנסת זה הוא כיום בית הכנסת החב"די העתיק בעולם.
מאסרו וגאולתו
|
| ערך מורחב – מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי |
בשנים האחרונות לנשיאותו של אדמו"ר האמצעי הגיש אדם בשם שמחה קיסין, תביעה על אדמו"ר האמצעי ובעקבות כך הובל אדמו"ר האמצעי למעצר. ביום י' לחודש כסלו השתחרר ממאסרו. תאריך זה נקרא בשם "חג הגאולה" ונחגג עד היום.
תורתו
אדמו"ר האמצעי היה אומר מאמרי חסידות בהמשכים פעמיים או שלוש בכל שבת, כשבכל פעם היה אומר בין שלושת-רבעי השעה לשעה. ביום כיפור היה אומר חסידות שלוש פעמים; בערב יום כיפור בבוקר לאחר תפילת שחרית (נהגו להתפלל מוקדם), במוצאי יום-כיפור ולמחרת יום-כיפור לפני תפילת שחרית.
לפני שהיה אומר מאמר היה מוסר אותו בכתב ידו ובעקבות כך לא קיימים הרבה הנחות של חסידים על מאמריו. בהזדמנויות בהם לא מסר אדמו"ר האמצעי את רשימת דברי עצמו אלא את ההנחה ממאמר אביו, אדמו"ר הזקן, עליו היה מבוסס המאמר שלו, חסרים החידושים שהוסיף אדמו"ר האמצעי באותם מאמרי אביו שחזר אז. כתבי אדמו"ר האמצעי של מאמריו דומים לסגנון של מאמרי אביו, אדמו"ר הזקן ובין הדברים, נהג להוסיף את ביאוריו והסבריו. סגנונו בדיבור היה ארוך ומוסבר, בשונה מאביו.
תמונתו
אין בידינו תמונה מאדמו"ר האמצעי. הרבי אמר בשיחה[2] שלמרות שאדמו"ר האמצעי הוא היחיד מבין אדמו"רי חב"ד שאין ממנו תמונה[3], בכל זאת על ידי לימוד והתבוננות בתורתו של אדמו"ר האמצעי פועלים את העניין של "בעל השמועה עומד כנגדו" על דרך מה שנאמר על הקב"ה ש"אותי אתם לוקחים", אף שאין לו גוף ולא דמות הגוף.
הסתלקותו
לפני הסתלקותו רמז אדמו"ר האמצעי על כך לחסידים באומרו על שנת תקפ"ח שיהיו בהם גזירות. בהזדמנות אחרת אמר שכשאביו, אדמו"ר הזקן, נלקח לפטרבורג בפעם השניה, בהיותו בגיל 54 ובחר בייסורים וכפי הנראה השאיר לי את האפשרות השניה – הסתלקות. לאחר חגי חודש תשרי כשאדמו"ר האמצעי חזר לליובאוויטש, חלה ונאלץ לשהות בנעז'ין. חוליו התגבר וכל פעם שהיו נוגעים בו הוא היה מתעלף. מצב זה נמשך עד ליום ח' בכסלו. באותו יום רצה לכתוב חסידות על ענייני חנוכה, אך כיון שהעולם שרוי בצער, לא רצה להתענג בכתיבת החסידות ועל כן לא כתב. במקום זה אמר לחסידיו שילכו לבתיהם בשמחה ושיאמרו "לחיים". בלילה התעלף רבות וביקש שילבישו אותו כתונת לבנה, פניו האדימו והחל לשבח וללמד זכות על כלל ישראל. ביקש שוב מהחסידים להיות שמחים, כי השמחה ממתקת דינים.
ביום רביעי ט' בכסלו שנת תקפ"ח התחיל אדמו"ר האמצעי לומר בהתלהבות גדולה מאמר חסידות על הפסוק "אחרי ה' תלכו". לקראת עלות השחר סיים את המאמר במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" והסתלק בהיותו בן 54.
אדמו"ר האמצעי השאיר ספר תורה שעבר בירושה לבנו רבי מנחם נחום ומשם לנכדיו משפחת פופקו; ר' יצחק חיים פופקו ור' מרדכי דובער פופקו. כיום מוחזק ספר התורה בבית הכנסת "בית תורה דמשק אליעזר" בפלטבוש.
ספריו
חלק גדול מהדרושים שאמר אדמו"ר האמצעי, הודפסו בהוראתו בספרים שהוציא לאור במשך שנות נשיאותו, וכנראה שינה סגנונם לסגנון של ספר לפני ההדפסה. חלק אחר של ספריו הודפסו רק לאחר הסתלקותו.
- שער התשובה והתפלה (ח"א נדפס בשנת תקע"ז וח"ב בשנת תקע"ח).
- דרך חיים - תקע"ט.
- נר מצוה ותורה אור (שער האמונה ושער היחוד) - תק"פ.
- אמרי בינה - תקפ"א.
- עטרת ראש - תקפ"א.
- שערי אורה - תקפ"ב.
- תורת חיים (בראשית-חיי שרה הודפס בתקפ"ו וחלק ב' מתולדות עד ויחי הודפס בתרכ"ו).
- פירוש המלות - תרכ"ז.
- תורת חיים שמות - תש"ז.
- מאמרי אדמו"ר האמצעי על התורה, נ"ך, דרושי חתונה וקונטרסים (י"ח כרכים - תשמ"ה-תשנ"א).
לקריאה נוספת
- ספר התולדות - אדמו"ר האמצעי
- בית רבי
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ הכינוי "אדמו"ר האמצעי" דבק בו לאחר הסתלקותו ועלותו של אדמו"ר הצמח צדק לממשיך דרכו. כהונתו הקצרה יחסית של רבי דובער יצרה מצב שחסידים רבים הכירו את שלושת האדמו"רים (אדמו"ר הזקן, רבי דובער ואדמו"ר הצמח צדק) ורבי דובער שהיה האמצעי, כונה בשם "אדמו"ר האמצעי"
- ↑ שיחה שנאמרה בליל י' בכסלו תשד"מ
- ↑ בשיחה הנ"ל: "בנוגע לאדמו"ר מהר"ש שגם ממנו אין תמונה מפורסמת (כי יש אומרים שנמצאה תמונתו אלא מפני סיבה לא נתפרסמה), יש לומר על פי הידוע שדמות דיוקנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר היתה דומה לדמות דיוקנו של אדמו"ר מהר"ש. וכסיפור הידוע אודות א' מזקני החסידים שראה עוד את אדמו"ר מהר"ש, שכאשר ראה בפעם הראשונה את תואר פני כ"ק מו"ח אדמו"ר - נתעלף. מפני שראה בו את תואר פני אדמו"ר מהר"ש
| אדמו"ר האמצעי | ||
|---|---|---|
| קטגוריות בנושא אדמו"ר האמצעי | ||
| משפחת אדמו"ר האמצעי | ||
| חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי | ||
| ספרי אדמו"ר האמצעי | ||
| ניגוני אדמו"ר האמצעי | ||
| בית רבי | ||
|---|---|---|
| הבעל שם טוב - המגיד ממזריטש | ||
| משפחת אדמו"ר הזקן | זקניו/זקנותיו: שניאור זלמן · אברהם · ברוך בטלן · רחל | הורים: ישראל ברוך · רבקה | חמיו: יהודה ליב | אשתו: סטערנא | אחים/יות: יהודה לייב · מרדכי · משה · שרה | גיסים/ות: ישראל קאזיק · עקיבא פרדקין | בנים/ות: דובער · חיים אברהם · משה · פריידא · דבורה לאה · רחל | חתנים/כלות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם שיינס | שיינא · שפרה | |
| משפחת אדמו"ר האמצעי | הורים: שניאור זלמן · סטערנא | אשתו: שיינא | חמיו: ר' יעקב מינוביץ' | אחים/יות: חיים אבהם · משה · פרידא · דבורה לאה · רחל | גיסים/ות: אליהו · שלום שכנא אלטשולר · אברהם | בנים/ות: מנחם נחום · ברוך · שרה · ביילא · חיה מושקא · דבורה לאה · ברכה · מנוחה רחל סלונים · חיה שרה · אסתר מרים | חתנים/כלות: יקותיאל זלמן ולס · מנחם מענדל · יעקב ישראל טברסקי · יונה מז'יטומיר · יעקב כולי סלונים · אהרן אלכסנדרוב · שרה פריידא · אהרן זסלבסקי | |
| משפחת אדמו"ר הצמח צדק | הורים: שלום שכנא אלטשולר · דבורה לאה | אשתו: חיה מושקא | חמיו: דובער חמותו: שיינא | אחים/יות: דבורה | גיסים/ות: חיים חייקיל | בנים/ות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · שמואל · ראדע פריידא · דבורה לאה | חתנים/כלות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ · לוי יצחק מסיראטשין | |
| משפחת אדמו"ר המהר"ש | הורים: מנחם מענדל · חיה מושקא | אשתו: רבקה (בזיווג ראשון: שטערנא) | חמיו: אהרון אלכסנדרוב חמותו: חיה שרה (בזיווג ראשון: חמיו: חיים שניאור זלמן) | אחים/יות: ברוך שלום · יהודה לייב · חיים שניאור זלמן · ישראל נח · יוסף יצחק · יעקב · ראדע פריידא · דבורה לאה | גיסים/ות: שניאור · לוי יצחק זלמנוביץ | בנים/ות: שניאור זלמן אהרן · שלום דובער · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | חתנים/כלות: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | |
| משפחת אדמו"ר הרש"ב | הורים: שמואל · רבקה | אשתו: שטערנא שרה | חמיו: אדמו"ר יוסף יצחק | חמותו: חנה | אחים/יות: שניאור זלמן אהרן · אברהם סנדר · מנחם מענדל · דבורה לאה · חיה מושקא | בנים: יוסף יצחק | גיסים: משה אריה לייב גינזבורג · משה הורנשטיין | כלות: נחמה דינה | |
| משפחת אדמו"ר הריי"צ | הורים: שלום דובער · שטערנא שרה | אשתו: נחמה דינה | חמיו: אברהם שניאורסון חמותו: יוכבד שניאורסון | בנות: חנה · חיה מושקא · שיינא | חתנים: מנחם מענדל שניאורסון · שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין | נכדים: שלום דובער גוראריה | |
| משפחת אדמו"ר שליט"א | הורים: לוי יצחק שניאורסון · חנה שניאורסון | אשתו: חיה מושקא | חמיו: יוסף יצחק | חמותו: נחמה דינה | אחים: דובער שניאורסון · ישראל אריה לייב שניאורסון (מרק גוראריה) | גיסים/ות: שמריהו גוראריה · מנחם מענדל הורנשטיין · חנה · שיינא · גניה שניאורסון | |