מירון – הבדלי גרסאות

בשעה ארבע ורבע לפנות בוקר, יצאו הרבי ומלוויו, בהם נכבדים רבים מצפת ומטבריה מירונה, כדי להשתטח על ציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי. הרבי נכנס לבדו למערת רבי שמעון, הדליק נרות אחדים עבור [[הרבנית שטערנא שרה (אשת אדמו"ר הרש"ב)|אמו]], [[יוסף יצחק שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|חותנו]], [[הרבנית נחמה דינה|רעייתו]] ובנותיו וחתניו, כמו גם על [[אנ"ש]] וה[[תמימים]].

לפי עדות המספרים, במהלך ההשטחות, נשמע לפתע קולו של הרבי מתוך המערה פנימה - קולות בכיה רמות, מסעירות [[נפש]] ומרעידות את הלב שהחרידו את השומעים שהמתינו בחוץ בחרדת קודש.  

הרבי קרא במקום את כל ה[[פ"נ|פ"נים]] שהביא עמו, ולאחר מכן נעמד להתפלל שחרית. בהמשך השתטח הרבי על קברו של '''רבי אלעזר ברבי שמעון'''. לאחר מכן הרבי הקיף את הציון.

כמה שנים לאחר אותו ביקור, הזכיר [[הרבי הריי"צ]] ביקורו זה, יחד עם האווירה ששררה מסביב, ואמר:  

{{ציטוטון|כשזכיתי להיות בארצנו הקדושה תובב"א, והייתי - כפי הביטוי היהדותי החסידי שבארץ ישראל - אצל ה[[רשב"י]] ואצל בעלי ה'אידרא קדישא' שמעתי אומרים: מירון הוא אוהל [[שמחה|שמח]]. כשבאים למירון הופכים להיות חזקים יותר}}.

הריי"צ אמר גם כי שממע במירון את הביטוי: [[רשב"י]] הוא רבי שמח. כל מה שיהודים מחסירים בקיום התורה והמצוות לוקח [[רשב"י]] על שכמו.

{{ציטוטון|כשביקרתי בארצנו הקדושה, שמעתי יהודים משוחחים ביניהם בשפה זו: 'הייתי אצל ה[[רשב"י]] והנני הולך אצל רבי אלעזר', או 'הייתי אצל רבי חייא ואני הולך אצל רבי עקיבא'. אם אומרים זאת בתמימות - זהו עניין ההשתטחות}}{{מקור}}.