חדר ייחוד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
שורה 23: שורה 23:


{{חתונה}}
{{חתונה}}
{{אירועים יהודיים}}
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מנהגי חב"ד]]
[[קטגוריה:מנהגי חב"ד]]
[[קטגוריה:חתונה]]
[[קטגוריה:חתונה]]

גרסה אחרונה מ־20:23, 2 ביולי 2024

חדר ייחוד הוא המקום בו שוהים לבדם החתן והכלה לאחר החופה וקידושין, וזה כדי להשלים את תהליך הנישואין.

זאת מאחר ותהליך הנישואין מתחלק לקידושין (הנקראים בלשון התורה אירוסין), אשר אחריהם הזוג מאורס ואינו נחשב לנשוי, ולנישואין, שהם כניסת האישה לרשותו המלאה של הבעל. והמרחב ברשות החתן אליו נכנסת לראשונה הכלה כדי לקיים את הנישואין שנקרא "חופה", בתקופת התלמוד היה חדר שהיה בבעלות החתן.

ובמשך הדורות התעוררו מחלוקות מהי הגדרת ה'חופה' המקורית. לפי דעה אחת, העובדה שבחופה המקורית החתן והכלה היו מתייחדים היא מרכזית, ומאחר שבחופה כיום אין ייחוד, לכן צריך להתייחד לאחר הקידושין.

המנהג כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר החופה החתן והכלה נכנסים לחדר סגור ושוהים שם יחד משך זמן מסוים[1], ללא אנשים אחרים. שני עדים כשרים (לרוב עדי הקידושין) מופקדים לוודא מראש שהחדר אכן סגור וריק, ולאחר כניסת החתן והכלה ונעילת הדלת, הם "שומרים" מבחוץ למשך מספר דקות על החדר, זאת כדי שלאחר ייחוד זה יהיו החתן והכלה נשואין באופן מוחלט, שלכן צריך שזה יהיה "ייחוד הראוי לביאה".

נהוג להדר ולבצע מספר פעולות כדי לוודא שהכלה אכן נכנסה לרשות הבעל בהתאם לכל הדעות. יש סוברים שהחופה אינה תקפה אם החדר אינו בבעלות החתן, שכן המטרה בחופה היא הכנסת האישה לרשות החתן. מאחר שמרבית טקסי החתונה כיום מתקיימים באולם אירועים, ממילא החתן שוכר מבעל האולם חדר זה.

מנהג לשים כף כסף בפתח חדר הייחוד של חתן וכלה, הטעם לזה הוא מאחר ואחד הדרכים שהאישה מתקדשת בהם הוא קידושי כסף, ובדרך זו נוהגים למעשה לקדש את האישה. אמנם לפועל הקידושין נעשים בהרבה קהילות על ידי טבעת זהב שהיא שווה כסף אך איננה כסף ממש. ומאחר וכסף מסמל על אהבה מלשון "נכסוף נכספתי", לכן כדי להשלים את העניין מבחינה רוחנית, ולהשלים את ה"קידושין בכסף", מניחים כף כסף בפתח חדר הייחוד שלכמה דעות הוא השלמת הקידושין. כף מסמלת כלי קיבול, ובעניין זה כלי קיבול לאהבה[2].

החתן נכנס ראשון[עריכה | עריכת קוד מקור]

חסיד אחד[3] נכנס לרבי קודם חתונתו, ושאל האם נכון לקיים המנהג המובא בספרים שהחתן ידרוך על רגל הכלה בשעת החופה.

ענה הרבי: בשביל מה צריך בכלל סגולות?![4], והוסיף ואמר: אם אתה תהיה בעל-הבית כמו שאתה צריך להיות [=קרי: ההנהגה תהיה בהתאם לשולחן ערוך ודרישות תורת החסידות] אז ממילא [=באופן טבעי] אתה תהיה בעל-הבית! [ועוד] שזהו - ההנהגה לדרוך כו' - עניין בלתי צנוע!!

והמשיך: "אם בכל זאת אתה רוצה סגולה, אני אתן לך סגולה" - להיכנס ל"חדר ייחוד" ראשון, ובאם ישכח להיכנס ראשון בחדר ייחוד, אזי כשיגיעו לדירה של הזוג - אחרי החתונה - שהחתן יכנס ראשון[5].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. בד"כ למשך 12 דקות.
  2. הרב ברוך בליזינסקי, כפר חב"ד.
  3. הרב יהודה משה קלאפמאן
  4. לפי דברי הנ"ל: וכמדומני שעשה גם תנועה של תמיהה.
  5. גליון התקשרות, גליון 704.