מאסרי חסידים ברוסיה הסובייטית

הלילה של עשרת הרוגי מלכות הינו כינו אותו נתנו החסידים ללילה שבין יום רביעי א' אדר ראשון תרח"צ ליום חמישי ב' אדר ראשון. באותו לילה התרחש המעצר המפורסם ביותר של חסידים ברוסיה.

שעה ארוכה לאחר חצות הלילה, שבין יום רביעי א' אדר ראשון תרח"צ ליום חמישי ב' אדר ראשון, הלמו עשרות שוטרי חרש ואנשי נ.ק.וו.ד. חמושים על דלתות בתיהם של עשרות חסידים שהתגוררו בלנינגרד. בני המשפחות התעוררו בבהלה ובפחד עז. לאיש לא היה ספק מי הקלגסים שנמצאים מאחורי הדלת. מלאכי החבלה העירו את כולם וערכו חיפושים נרחבים ומדוקדקים. כדרכם, חיטטו, בדקו וחיפשו בכל סדק וחור, ולא השאירו פינה אשר זרועותיהם הארוכות לא הגיעו לשם.

בלילה הזה ובימים שאחריו נעצרו כעשרים וחמשה חסידים, תמימים. בין אלה שנעצרו אז היו: האברכים היקרים ר' משה ששונקין, ר' חיים ששונקין; ר' הירשל זובין; ר' מאיר צינמן ז״ל; ר' שאול פרידמן; ר' ישעי׳; ר' אברהם סוורדלוב; ר׳ נחום טרבניק; ר' משה ליין; ר' י"י לוקשין, ועוד גדולים ורבים, יקרים שבחבורה.

רקע למאורעות אותו לילה

שנים אחדות קודם, החלו אנשי ה'ייבסקציה' הארורים להדק את הלחץ והרדיפות נגד חסידים ואנשי מעשה שהתגוררו בערים השונות ברחבי רוסיה. הלחץ גבר בעיקר בשנת תרצ"ה.

למרות שכ"ק אדמו"ר הריי"צ עזב את רוסיה, הרי שהפעילות להפצת תורה ויהדות ברוסיה לא פסקה. נאמנים לשבועה שנשבעו, המשיכו החסידים והתמימים היקרים לעסוק בהרבצת תורה לילדי ישראל ולמבוגרים; "כלי קודש" המשיכו למול ילדי ישראל, לשחוט בשחיטה כשרה. עסקנים דאגו לרשת ישיבות "תומכי תמימים" והמשיכו להחזיק את מקוואות הטהרה בכל עיר בה היה ביקוש לכך,

אנשי היבסקציה שידעו על פועלם של החסידים, השתוללו מזעם. הם החליטו לשבור אחת ולתמיד את עדת החסידים שנשארה ברוסיה.

בשנת תרצ״ה, החלה סדרת מאסרים שנמשכה כחמש שנים, עד פרוץ מלחמת העולם השניה. המאסרים והחיפושים היו מנת חלקם של חסידי חב"ד בכל מקום שהם ברחבי רוסיה, אף קהילה לא קיבלה יחס מיוחד.

גל המעצרים הראשון - אלול תרצ"ה

בחודש אלול תרצ"ה, כאשר אנשי הנ.ק.וו.ד. החלו בגל מעצרים נרחב במוסקבה ופרבריה. ראש וראשון המבוקשים היה החסיד הנודע ר' אברהם מאיור שהיה מנהל ישיבות 'תומכי תמימים' בברית המועצות. את ר' אברהם מאיור אמנם לא הצליחו לעצור אז, אבל באותו גל המעצרים נעצרו שבעה מחשובי החסידים שהיו קשורים לייסוד, ניהול ולימוד בתלמודי התורה המחתרתיים שהוקמו בהוראת אדמו"ר הריי"צ: ר' יעקב מאסקאליק (הידוע בכינויו ר' יענק'ל ז'וראוויצער), ר' מאיר אבצן, ר' יצחק גולדין, ר' אבא לוין, ר' חיים אלעזר גרליק, בנו ר' מענדל גרליק, ור' שלמה מטוסוב.

כל העצורים הועברו למטה המשטרה החשאית 'לוביאנקה' שבמוסקבה, שם עונו על ידי חוקרי הנ.ק.וו.ד. האיומים. אלו תבעו מהם לספק מידע מי ארגן את ה'חדרים' והישיבות? מי לימד? מי ההורים ששלחו את ילדיהם למוסדות אלו?

איש מהחסידים לא נידב מידע, וכולם מילאו פיהם מים. בתום החקירות הועברו לכלא 'בוטירקה' שם המתינו עד למתן גזר הדין.

לאחר שבועות ארוכים של המתנה הוכן כתב האשמה:

"האשמים ארגנו לילדים ולנערים צעירים לימודים הנקראים 'חדר' ו'ישיבה', במלחובקה שליד מוסקבה. הלימודים התקיימו בדירות של קונטרבלוציונים (כך נקראו אלו שפעלו נגד המהפכה הקומוניסטית). הם אספו צעירים שהיו ברמת אינטלקטואלית כזו שיכלו לשמש מורים, ואותם לימדו כדי שיוכלו לשמש כמורים. הם לימדו תלמוד ואת מצוות הדת השונות".

בכתב האשמה המתפרס על ששה עמודים, מצוינות עשרות פעמים המילים 'אנטי סובייטי' כמו נועד לבסס את האשמה הסופית: סעיף 85, דהיינו 'בגידה במולדת'. משמעותה של אשמה זו הייתה ברורה: מוות בירייה. לבסוף, ברחמי שמים מרובים, קיבלו כולם עונש "קל" יחסית: שלוש שנות גלות בקזחסטן.

הנאשמים סבלו רבות בגלותם אך הצליחו לשרוד - מלבד הרב יעקב מאסקאליק שעקבותיו "נעלמו", אי שם בקזחסטן. הי"ד. שעה ארוכה לאחר חצות הלילה, הלמו עשרות אנשי משטרה בלבוש אזרחי ואנשי נ.ק.וו.ד. חמושים, על דלתות בתיהם של עשרות חסידים ועסקני ציבור שהתגוררו בלנינגרד. הללו העירו את כולם וערכו חיפושים נרחבים ומדוקדקים.

בלילה הזה ובימים שאחריו נעצרו כעשרים וחמשה חסידים, תמימים, ועסקנים רובם חב"דיים ומיעוטם היו בקשר עם חב"ד. 12 מתוכם הוצאו להורג תקופה קצרה לאחר מאסרם. על כל נרצח, נכתב מסמך מיוחד ובו נכתב כי הוא נשלח "לצעד האמיתי" - שם קוד לגזר דין מוות. הנרצח הבכיר ביותר הוא הרב אלחנן מרוזוב, אשר עשר שנים קודם, כיהן כמזכיר אדמו"ר הריי"צ.

העצורים היו בעלי תפקיד בקהילה היהודית-חב"דית, ועסקו בענייני הכלל להחזקת הפעילות המחתרתית בעיר. חלקם השתתפו בארגון "תפארת בחורים" שהוקם בשנת תרצ"ב. המשטרה החשאית הצליחה לשתול בתוך הארגון, איש משלה, והוא שהסגיר את שמות החברים.

כתבי האישום

מתוך כתב אישום של כמה מהחסידים שנעצרו, אפשר ללמוד על ה"אישומים" בהם נאשמו:

83.3.41 [י"א אדר ב'] תיק 35793.

הנאשמים: מורזוב אלחנן - פבזנר ב.ל. [ר' חונייע מרוזוב החזיק פספורט על שם פבזנר], רסקין יצחק, אלטהויז פנחס - נאשמים בתקנה 85 [בגידה] . . קבוצת קונטרבלוציונרים לאומניים . . פעולתם המיוחדת הייתה ארגון פעילות קונטרבלוציונית לאומנית עם צעירים דתיים. לארגון קוראים 'תפארת בחורים' .. קיבלו סיוע מחוץ לארץ".

גל המעצרים השלישי - תש"ח

בתחילת שנת תש"ח נעצרו שישה מחשובי החסידים במוסקבה: ר' יונה כהן (קגן), ר' בערל ריקמן, ר' מרדכי גוראריה, ר' בערל לברטוב, ר' משה דוברוסקין ור' חיים אליעזר גורביץ. לכולם "נתפרה" אשמה אחת מרכזית: ניסיון בריחה מברית המועצות דרך לבוב.

החוקרים ניסו כל אשר לאל ידם כדי להצדיק את המעצר והם פתחו בחקירות אינטנסיביות כדי לחלץ מפי הנחקרים הודאות. על כך אנו למדים מהמסמך המתעד את סדר החקירות של ר' חיים אליעזר גורביץ.

בראשית המסמך נכתב כי האסיר גורביץ חיים לזר נאסר ב-‏92 באוקטובר 7491 (ט"ו במר-חשוון תש"ח). וב-‏6 בפברואר (כ"ו בשבט תש"ח) הועבר לבית הכלא בוטירקי. יש לציין שכתב האשמה נכתב ביום בו הועבר מכלא אחד למשנהו.

בשלב זה באה רשימה ארוכה של ימים ושעות בהם נחקר. אפשר רק לדמיין כמה סבל היה מנת חלקו בחקירות הארוכות שנערכו יום אחר יום, ולעיתים כמה פעמים ביום! החקירות הארוכות יותר היו בימים הראשונים לאחר שנתפס. בחקירות האחרונות נאלץ כנראה לחתום על הפרוטוקולים בהם הואשם באשמות דתיות-חסידיות ואשמות אחרות.

בפרוטוקולים של החקירות מצויין כי הוא נתפס בהלכו אל בית הכנסת בבוקר ט"ו במר-חשון. החקירה הראשונה נערכה בו ביום, מהשעה 50.2 בצהריים עד 02.11 בלילה. למחרת נחקר ארבע פעמים בין השעות 00.11 בבוקר ועד 50.4 לפנות בוקר - 71 שעות רצופות!

כך נחקר בימים ובלילות כאשר חוקריו מונעים ממנו שינה על מנת לסחוט ממנו הודאות. ביום האחרון של החקירות נחקר למעלה מ-‏51 שעות רצופות!

לאחר כל כך הרבה חקירות מתישות, הואשם ר' חיים אליעזר בשותפות לניסיון הברחת הגבול, למרות שלא היה לו כל קשר לבריחה הידועה. אמנם כן, הוא צבר "עבירות" אחרות כנגד הקומוניסטים בהיותו "מלמד דרדקי".

כתב האשמה

לאחר חקירות מתישות, נכתב כתב האשמה, שנכתב ב-‏6 בפברואר 8491 (כ"ו בשבט תש"ח) להלן קטעים ממנו:

"תיק 853

נאשמים:

1. ריקמן בער. מואשם על פי סעיף א-‏451-81 ו2-45

2. גורארי מרק

3. לברטוב ברקו.בעריל

4. דוברוסקין משה

5. גורביץ לזר חיים

"מואשמים על פי סעיף: א-‏1-85-71

ו2-85.

"ב-‏8 בפברואר 7491 (י"ח שבט תש"ז) שירותי הביטחון תפסו מבריח גבול: ריקמן בער. מההסברים של ריקמן על מעשה נפשע זה עולה, כי הוא קרא לכמה מתושבי מוסקבה לנסות לצאת את המדינה מכיוון שאי אפשר לחיות במדינה כזו בשל כך הוא הוחזק במעצר במשרד הביטחון...

"הוא לא עשה זאת לבדו אלא כשותף לארגון "חוסידוב" [חסידים] ארגון אנטי סובייטי לאומני וקפיטליסטי. ארגון זה נוסד על שטח ברית המועצות עוד לפני מלחמת העולם השנייה

"מטרותיו נמצאו:

"א. לאסוף יהודים ולעבוד איתם ברוח אנטי סובייטית - דתית לאומנית וקפיטליסטית.

"ב. הכנה והשתתפות להבריח יהודים... את הגבול... יהודים אלו ארגנו בתי כנסת בלתי ליגאליים ובתי ספר מיוחדים הנקראים 'ישיבות'. כאלו ישנם בערים: מוסקבה, טשקנט וסמרקנד.

"את מעשי הארגון "חוסידוב" הנהיג מי שגר בארצות הברית, מנהיג היהודים הקפיטליסטיים הלאומנים - יצחק שניאורסאהן [כ"ק אדמו"ר הריי"צ]...

"באותה התארגנות בה היה שותף ריקמן נעצרו:

"גורארי מרק

לברטוב בעריל

דוברוסקין משה

גורביץ לזר חיים

כגן יונה..."

כל החסידים הללו נשלחו לגלות ממושכת. חמשה שבו מהגלות שבורים ורצוצים בגופם, בעוד הרב יונה כהן, ממנהלי ישיבות 'תומכי תמימים' בברית המועצות, נפטר בגלות, ה' יקום דמו.

לקריאה נוספת

• חיים אליעזר גורביץ
• מאיר אבצן
• שלמה מטוסוב
• דובער לברטוב