ויכוח: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==יחס הרבי לויכוחים== | ==יחס הרבי לויכוחים== | ||
ההדרכה הכללית של הרבי היא להימנע מויכוחים{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/15/5330.htm אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'תקל]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/21/8118.htm אגרות קודש חלק כ"א אגרת ח'קיח].}} היות ובדיבור באופן של קירוב יכול להשפיע בצורה טובה ועמוקה יותר{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/20/7645.htm אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תרמה]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5725-3/136/233.htm שיחת פרשת תזריע תשכ"ה].}}, ובנוסף לכך, פעמים רבות לא רק שהויכוח לא מועיל, אלא שהוא עלול להזיק כיון שמעורר בצד השני את [[מידת הנצח]] ולהתבצר יותר בעמדתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/20/7632a.htm אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תרלב*].}}{{הערה|שם=זתקפז|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/20/7587.htm אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תקפז].}}. | |||
עם זאת, יש להיזהר שההשתמטות מויכוח לא תיצור רושם כביכול חוששים ממנו מפני שחוששים להפסיד בויכוח, ובכל מקרה, גם במקרה שיש הכרח להגיע למצב של ויכוח - יש לצמצם זאת למינימום ההכרחי{{הערה|שם=זתקפז}}, ולדעת כי מויכוח אמיתי שתכליתו לברר את האמת ולא לשם נצחנות בלבד, לא עלולה לצאת שום תקלה והיזק לתורת משה רבינו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/25/9524.htm אגרות קודש חלק כ"ה אגרת ט'תקכד].}}. | |||
גם כאשר כן מקיימים ויכוח, בכל ויכוח יש להתחיל מהנחות מסוימות שהן משותפות לשני הצדדים, שאז יש תכלית לויכוח, מכיון שבויכוח שאין הנחות משותפות לשני הצדדים, כל אחד מתבצר בעמדותיו ואין לו שום אפשרות לשכנע את הצד השני והויכוח לבטלה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/15/5362.htm אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'שסב].}}. | |||
=== ויכוחים עם נוצרים === | === ויכוחים עם נוצרים === | ||
בהזדמנויות רבות שלל [[הרבי]] ויכוחים חסרי תועלת בנושא הנצרות{{הערה|1=ראה למשל [http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/6/1653.htm אגרות קודש חלק ו', אגרת א'תרנג]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/27/10472.htm מכתב י"ד אלול תשל"ב]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/39/9/14/293.htm לקוטי שיחות חלק ל"ט, ע' 293]. ועוד.}}, ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בגישה מתרפסת{{הערה|ראה למשל שיחת פורים תשכ"ז.}}. הרבי הזהיר שמויכוחים אלו עלולים להגיע לעבירה על איסורי התורה של "ולא תתורו אחרי לבבכם", ו"אל תפנו אל האלילים"{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ט שם.}}. | בהזדמנויות רבות שלל [[הרבי]] ויכוחים חסרי תועלת בנושא הנצרות{{הערה|1=ראה למשל [http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/6/1653.htm אגרות קודש חלק ו', אגרת א'תרנג]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/27/10472.htm מכתב י"ד אלול תשל"ב]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/39/9/14/293.htm לקוטי שיחות חלק ל"ט, ע' 293]. ועוד.}}, ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בגישה מתרפסת{{הערה|ראה למשל שיחת פורים תשכ"ז.}}. הרבי הזהיר שמויכוחים אלו עלולים להגיע לעבירה על איסורי התורה של "ולא תתורו אחרי לבבכם", ו"אל תפנו אל האלילים"{{הערה|לקוטי שיחות חלק ל"ט שם.}}. | ||
גרסה מ־13:07, 23 באפריל 2023
יחס הרבי לויכוחים
ההדרכה הכללית של הרבי היא להימנע מויכוחים[1] היות ובדיבור באופן של קירוב יכול להשפיע בצורה טובה ועמוקה יותר[2], ובנוסף לכך, פעמים רבות לא רק שהויכוח לא מועיל, אלא שהוא עלול להזיק כיון שמעורר בצד השני את מידת הנצח ולהתבצר יותר בעמדתו[3][4].
עם זאת, יש להיזהר שההשתמטות מויכוח לא תיצור רושם כביכול חוששים ממנו מפני שחוששים להפסיד בויכוח, ובכל מקרה, גם במקרה שיש הכרח להגיע למצב של ויכוח - יש לצמצם זאת למינימום ההכרחי[4], ולדעת כי מויכוח אמיתי שתכליתו לברר את האמת ולא לשם נצחנות בלבד, לא עלולה לצאת שום תקלה והיזק לתורת משה רבינו[5].
גם כאשר כן מקיימים ויכוח, בכל ויכוח יש להתחיל מהנחות מסוימות שהן משותפות לשני הצדדים, שאז יש תכלית לויכוח, מכיון שבויכוח שאין הנחות משותפות לשני הצדדים, כל אחד מתבצר בעמדותיו ואין לו שום אפשרות לשכנע את הצד השני והויכוח לבטלה[6].
ויכוחים עם נוצרים
בהזדמנויות רבות שלל הרבי ויכוחים חסרי תועלת בנושא הנצרות[7], ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בגישה מתרפסת[8]. הרבי הזהיר שמויכוחים אלו עלולים להגיע לעבירה על איסורי התורה של "ולא תתורו אחרי לבבכם", ו"אל תפנו אל האלילים"[9].
עם זאת, כאשר יהודי כתב לרבי אודות שאלות שנשאל במהלך ויכוח עם יהודים שהושפעו מהנוצרים - בנוסף למענה שאין להכנס עימם בויכוח ללא תועלת, הצביע הרבי על כמה נקודות מופרכות בגישה הנוצרית, שמהן מובן מדוע הנטייה לגישה זו אינה הגיונית[10].
ויכוחים עם קונסרביטיבים
בתחילת שליחותו של הרב אליעזר שם טוב הוצע לו לקיים ויכוח פומבי עם הרב הקונסרבטיבי שהיה צעיר ובלתי מנוסה, והוא חשב שאף שבדרך כלל הרבי מצדד שלא להיכנס בויכוחים, מקרה זה הוא יוצא מן הכלל כאשר ההצלחה בויכוח מובטחת, והחשיפה הגבוהה ליהדות בטהרתה גוברת על החשש מנזק שיבוא בעקבות הויכוח.
הוא שאל על כך את הרבי באמצעות הרב חיים מרדכי אייזיק חודוקוב, והמענה שהוא קיבל שעליו להימנע מכך, מ-2 טעמים:
א) כאשר מתיישבים עם אדם סביב השולחן, עצם הישיבה מעניקה לו לגיטימציה כ'בר פלוגתא' שווה ערך שדעתו נחשבת כדבר שיש 'להתמודד' עמה ולהתווכח עמה.
ב) אף שבדרך כלל כאשר שני צדדים מתווכחים, הצד שסברותיו עמוקות ומורכבות יותר הוא הצודק, אלא שהמאזינים לויכוח על פי רוב על מספיק מורגלים ומנוסים בהבנת דקויות עדינות, ומחפשים בעיקר את הלהט הייצרי שבוויכוח ולא את התוכן[11].
אצל רבותינו נשיאינו
| ערך מורחב – ויכוח שקלוב |
בין המקומות בהם ביקר אדמו"ר הזקן כדי להפיץ את תורת החסידות, היתה גם העיירה שקלוב, בה ביקר מספר פעמים.
בפעם הראשונה הסכימו המתנגדים לעמוד לוויכוח ולקבל את שיטת החסידות במקרה וינוצחו בוויכוח. כשהוויכוח התחיל והמתנגדים ראו שהולכים להפסיד חטפו את אדמו"ר הזקן וחברו שהיה עמו ונעלו אותם במרתף[12].
בפעם השניה שהיתה בין השנים תקל"ח-תק"מ[13] לאחר שניצח אותם בויכוח בלימוד, אמר להם: כאשר יודעים את הדברים שבתורה כמו שהם למעלה בעולמות העליונים, ממילא יודעים את פירוש הדברים גם למטה כמו שהם בעולם הזה. בעקבות ויכוח זה התקרבו כעשרה אברכים מוכשרים לתורת החסידות והפכו לחסידי חב"ד (ביניהם ר' פנחס רייזס, בנו של רב העיר), דבר שהעלה את חמת זעמם של המתנגדים, ובעקבות ויכוח זה נערך ויכוח מינסק.
|
| ערך מורחב – ויכוח מינסק (תקמ"ג) |
הויכוח הגדול במינסק, היה הויכוח המרכזי שערך אדמו"ר הזקן בשנת תקמ"ג בעיירה מינסק, מול גדולי המתנגדים לתורת החסידות בתור נציגם של תלמידי המגיד ממעזריטש. בויכוח זה ניצח אדמו"ר הזקן את המתנגדים והשיב להם תשובות מוחצות לכל מה ששאלו אותו.
בעקבות ויכוח זה התקרבו מאות אברכים לתורת החסידות, ופחתה ההתנגדות האמיתית מצד גדולי התורה מעדת המתנגדים שנוכחו לדעת שמנהיג תנועת החסידות הוא גאון עצום ולמדן, וכי כל דרכיו מיוסדים על אמונת ה' מבלי כל סטיה מדרכי היהדות המסורתית.
|
| ערך מורחב – אגרת הויכוח והשלום |
אגרת ויכוח והשלום הוא קונטרס העוסק במענה על טענות המתנגדים על תנועת החסידות, ובקריאה לשלום בין שני המחנות. האיגרת פורסמה על ידי ר' ברוך בלוי יפית מפטרבורג, וכללה תמצית מדבריו של "רב גאון" בנושא. לפי מספר עדויות, האגרת נכתבה על ידי אדמו"ר הצמח צדק[14]. יהושע מונדשיין טען שסגנון האיגרת, אינו תואם לסגנונו של הצמח צדק, והיא אינה שלו[15].
במהלך נסיעתו של אדמו"ר הרש"ב בביקור בציוני רבותינו נשיאנו נפגש עם הרב שלמה אהרנסון בא' שבט תרס"ג בניעז'ין, במהלך פגישתו החל בין השניים ויכוח אודות הציונות כאשר הרב אהרנסוון מצדיק את הציונות ואדמו"ר הרש"ב מתנגד[16].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שניאור אשכנזי, איך להתווכח כמו יהודים?
- יואב אקריש, ויכוחי סרק? לא ממש. יש סיבה שבשבילה חשוב לריב ולהתווכח
- יחיאל קוצר, אמנות הוויכוח: כך תצליחו לעמוד על שלכם בלי להרגיז יותר מידי
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'תקל. אגרות קודש חלק כ"א אגרת ח'קיח.
- ↑ אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תרמה. שיחת פרשת תזריע תשכ"ה.
- ↑ אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תרלב*.
- ↑ 4.0 4.1 אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תקפז.
- ↑ אגרות קודש חלק כ"ה אגרת ט'תקכד.
- ↑ אגרות קודש חלק ט"ו אגרת ה'שסב.
- ↑ ראה למשל אגרות קודש חלק ו', אגרת א'תרנג. מכתב י"ד אלול תשל"ב. לקוטי שיחות חלק ל"ט, ע' 293. ועוד.
- ↑ ראה למשל שיחת פורים תשכ"ז.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ל"ט שם.
- ↑ להתרחק מוויכוחים בענייני דת, בתוך שבועון בית משיח גליון 1108.
- ↑ כפר חב"ד 1986, עמוד 40.
- ↑ ממכתב אדמו"ר הזקן לקהילת אנ"ש בוילנא
- ↑ על פי ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ תרצ"ו עמוד 84. ואילו באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק יד עמוד קסד מופיע שהיה זה בין השנים תקמ"ו-תקמ"ט, וייתכן שהיו אלו שני ויכוחים שונים.
- ↑ הקדמת האגרת בהוצאה השניה בשנת תרפ"ז בירושלים. שמועות וסיפורים, עמ' ע"ב, כפר חב"ד תשכ"ד.
- ↑ כרם חב"ד, גיליון ב', עמ' 4.
- ↑ ראו בהרחבה בערך על הרב שלמה אהרנסון.