עמלק: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "היתה" ב־"הייתה") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''עמלק''' | '''עמלק''' הוא המתועב שבכל העמים. הוא הראשון שיצא להלחם בישראל ("אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא (- עמלק) אלוקים"{{הערה|סוף פרשת בשלח.}}), הוא היוצא להלחם בישראל לפני כניסתם לארץ, והוא האחרון שילחם בישראל לפני ביאת המשיח. | ||
חז"ל מסבירים שכשבני ישראל יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות כמוזכר בפסוק "שמעו עמים ירגזון"{{הערה|שירת הים, בשלח.}} וגו', וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת [[הקב"ה]] על בני ישראל פחתה. | חז"ל מסבירים שכשבני ישראל יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות כמוזכר בפסוק "שמעו עמים ירגזון"{{הערה|שירת הים, בשלח.}} וגו', וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת [[הקב"ה]] על בני ישראל פחתה. | ||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
על פי תורת החסידות, עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים הם, והם הוראה לכל [[יהודי]] בכל מקום ובכל זמן. | על פי תורת החסידות, עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים הם, והם הוראה לכל [[יהודי]] בכל מקום ובכל זמן. | ||
עמלק הוא עצם מציאות ה[[רע]] שבכל [[יהודי]], המפריע ומנגד לכל דבר שב[[קדושה]] ללא שום סיבה. | עמלק הוא עצם מציאות ה[[רע]] שבכל [[יהודי]], המפריע ומנגד לכל דבר שב[[קדושה]] ללא שום סיבה. עניינו הוא 'קרירות' - לא נותן לאדם להתפעל משום דבר קדושה, והוא השורש לכל המידות הרעות כולן. | ||
בעוד ששאר המידות הרעות יכול האדם לגרשן מליבו על ידי [[עבודת התפילה]], שבה נוכח האדם לדעת ש[[הקב"ה]] הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל"שכנע" בטובו של [[הקב"ה]] היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם וסיבה (וזוהי הסיבה לשנאה הגדולה שהייתה ל[[חסידים]] על עמלק){{הערה|עיין בערך [[זלמן זעזמער]].}}. | בעוד ששאר המידות הרעות יכול האדם לגרשן מליבו על ידי [[עבודת התפילה]], שבה נוכח האדם לדעת ש[[הקב"ה]] הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל"שכנע" בטובו של [[הקב"ה]] היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם וסיבה (וזוהי הסיבה לשנאה הגדולה שהייתה ל[[חסידים]] על עמלק){{הערה|עיין בערך [[זלמן זעזמער]].}}. | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
בעוד שה[[קליפה]] בעמים האחרים היא מצד הסתר החיות אלוקית, שונה בכך עמלק שבחינת הדעת אינה מוסרת אצלו, יודע הוא את רבונו ומתכווין למרוד בו, מתוך חוצפה ועזות בלי שום טעם{{הערה|[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[דרך מצוותיך]], מצוות זכירת ומחיית עמלק.}}. | בעוד שה[[קליפה]] בעמים האחרים היא מצד הסתר החיות אלוקית, שונה בכך עמלק שבחינת הדעת אינה מוסרת אצלו, יודע הוא את רבונו ומתכווין למרוד בו, מתוך חוצפה ועזות בלי שום טעם{{הערה|[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[דרך מצוותיך]], מצוות זכירת ומחיית עמלק.}}. | ||
אשר על כן הדרך למלחמה ה[[רוחניות|רוחנית]] בעמלק היא גם כן בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם ה[[טוב]] והקדושה שבכל אחד ואחת ([[עצם הנשמה]]). | אשר על כן הדרך למלחמה ה[[רוחניות|רוחנית]] בעמלק היא גם כן בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם ה[[טוב]] והקדושה שבכל אחד ואחת ([[עצם הנשמה]]). עניינה של מלחמה זו הוא 'תקיעת הדעת' והתקשרות באלוקות בתוקף הנובע מעצם הנשמה{{הערה|ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלך תש"ט עמ' 65, תש"ל ובכמה מקומות.}}. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
גרסה מ־08:57, 16 בפברואר 2021
עמלק הוא המתועב שבכל העמים. הוא הראשון שיצא להלחם בישראל ("אשר קרך בדרך בצאתכם ממצרים ואתה עייף ויגע ולא ירא (- עמלק) אלוקים"[1]), הוא היוצא להלחם בישראל לפני כניסתם לארץ, והוא האחרון שילחם בישראל לפני ביאת המשיח.
חז"ל מסבירים שכשבני ישראל יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות כמוזכר בפסוק "שמעו עמים ירגזון"[2] וגו', וכשבא עמלק ונלחם עם ישראל גרם לכך שהיראה משמירת הקב"ה על בני ישראל פחתה.
והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס אחד לתוכה ונכווה, שלמרות שנכווה, בכל זאת קירר האמבטייה בפני הכל.[3]
מלחמה לה' בעמלק
על מלחמה זו נאמר בתורה ב' דברים:
א) הקב"ה מצווה למשה "מחה תמחה את זכר עמלק". מצווה זו הינה אחת מן המצוות התלויות בכניסת בני ישראל לארץ, כמו שאיתא הרמב"ם[4]: "ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה".
ב) "נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק" ("כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור"), ובגאולה כשמלך המשיח ימחה את זרע עמלק נאמר: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".
כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' על ידי שמואל הנביא להילחם בעמלק ולא להשאיר מהם עד אחד, אף את כל בהמותיהם צווה הקב"ה להרוג.
שאול נלחם בעמלק, אבל לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה). כאשר בא שמואל וראה זאת שיסף את ראשו של אגג.
על מקרה זה הוענש שאול בכך שנלקחה ממנו מלכותו וניתנה לדוד שהייתה בו קבלת עול - דוד עבדי.
בלילה זה שנשאר אגג בחיים, הביא לעולם בן שהיה להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחר מכן המן שרצה להשמיד את כל היהודים.
כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, וגם עמלק איבד את זהותו, ועל כן עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו, וכשנגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.
עמלק בתורת החסידות
על פי תורת החסידות, עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים הם, והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.
עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכל יהודי, המפריע ומנגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה. עניינו הוא 'קרירות' - לא נותן לאדם להתפעל משום דבר קדושה, והוא השורש לכל המידות הרעות כולן.
בעוד ששאר המידות הרעות יכול האדם לגרשן מליבו על ידי עבודת התפילה, שבה נוכח האדם לדעת שהקב"ה הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל"שכנע" בטובו של הקב"ה היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם וסיבה (וזוהי הסיבה לשנאה הגדולה שהייתה לחסידים על עמלק)[5].
בעוד שהקליפה בעמים האחרים היא מצד הסתר החיות אלוקית, שונה בכך עמלק שבחינת הדעת אינה מוסרת אצלו, יודע הוא את רבונו ומתכווין למרוד בו, מתוך חוצפה ועזות בלי שום טעם[6].
אשר על כן הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא גם כן בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם הטוב והקדושה שבכל אחד ואחת (עצם הנשמה). עניינה של מלחמה זו הוא 'תקיעת הדעת' והתקשרות באלוקות בתוקף הנובע מעצם הנשמה[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ סוף פרשת בשלח.
- ↑ שירת הים, בשלח.
- ↑ מובא ברש"י שם.
- ↑ הלכות מלכים פ"א ה"א
- ↑ עיין בערך זלמן זעזמער.
- ↑ אדמו"ר הצמח צדק, דרך מצוותיך, מצוות זכירת ומחיית עמלק.
- ↑ ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלך תש"ט עמ' 65, תש"ל ובכמה מקומות.