בנות צלפחד: הבדלים בין גרסאות בדף
(←רקע) |
מ (←רקע) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''בְּנוֹת צְלָפְחָד''' הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות ב[[תנ"ך]], לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה. | '''בְּנוֹת צְלָפְחָד''' הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות ב[[תנ"ך]], לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה. | ||
==רקע== | ==רקע== | ||
לאחר [[חטא המרגלים]], צלפחד בן חפר, קושש עצים ב[[שבת]]{{הערה|פרש"י שם, ג.}}. | לאחר [[חטא המרגלים]], צלפחד בן חפר, קושש עצים ב[[שבת]]{{הערה|פרש"י שם, ג.}}. ומובא, כי התכון לשם שמים, ומסר נפשו להיות מקושש עצים ביום השבת, בכדי שיהרג ויראו אחרים{{הערה|תוספות [[ד"ה]] "אפילו", [[גמרא]] [[מסכת בבא בתרא]], קיט, סוף ע"ב.}}. כלומר, שעל ידו יתגלה ויתבאר ההלכה ופסק הדין ב[[תורה]], מהו דינו וענשו של מחלל שבת רח"ל. | ||
הרבי מביא{{הערה|תורת מנחם, תשט"ו ח"ב, מ[[שיחה|שיחת]] [[י"ג תמוז]] [[תשט"ו]].}}, שהמקושש עצים לא חילל את השבת, כפי שמובא באחרונים{{הערה|בשו"ת של ר' מאיר מלובלין - שו"ת אור המאיר סי"ב. – וראה לקו"ש חכ"ח ע' 94 ואילך. וש"נ.}}, וכי הטעם שבחר במלאכה של מקושש עצים, הוא כיון שחלוקה משאר המלאכות, בכך שחיובה הוא כאשר צריך לעצים, אבל כשאינו צריך לעצים פטור{{הערה|ראו לקו"ש חכ"ח ע' 94, הערה 14. וש"נ.}}. וכיון שצלפחד עצמו ידע שלא היה צריך לעצים, אלא שכל רצונו היה שיתברר דין בתורה, נמצא, שלאמיתו של דבר לא חילל את השבת. | הרבי מביא{{הערה|תורת מנחם, תשט"ו ח"ב, מ[[שיחה|שיחת]] [[י"ג תמוז]] [[תשט"ו]].}}, שהמקושש עצים לא חילל את השבת, כפי שמובא באחרונים{{הערה|בשו"ת של ר' מאיר מלובלין - שו"ת אור המאיר סי"ב. – וראה לקו"ש חכ"ח ע' 94 ואילך. וש"נ.}}, וכי הטעם שבחר במלאכה של מקושש עצים, הוא כיון שחלוקה משאר המלאכות, בכך שחיובה הוא כאשר צריך לעצים, אבל כשאינו צריך לעצים פטור{{הערה|ראו לקו"ש חכ"ח ע' 94, הערה 14. וש"נ.}}. וכיון שצלפחד עצמו ידע שלא היה צריך לעצים, אלא שכל רצונו היה שיתברר דין בתורה, נמצא, שלאמיתו של דבר לא חילל את השבת. | ||
גרסה מ־22:43, 20 בינואר 2021
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
בְּנוֹת צְלָפְחָד הינם חמשה בנות של צְלָפְחָד, אשר מפורסמות בתנ"ך, לאחר שאביהם מת, ולא נשאר להם נחלה לרשתה.
רקע
לאחר חטא המרגלים, צלפחד בן חפר, קושש עצים בשבת[1]. ומובא, כי התכון לשם שמים, ומסר נפשו להיות מקושש עצים ביום השבת, בכדי שיהרג ויראו אחרים[2]. כלומר, שעל ידו יתגלה ויתבאר ההלכה ופסק הדין בתורה, מהו דינו וענשו של מחלל שבת רח"ל.
הרבי מביא[3], שהמקושש עצים לא חילל את השבת, כפי שמובא באחרונים[4], וכי הטעם שבחר במלאכה של מקושש עצים, הוא כיון שחלוקה משאר המלאכות, בכך שחיובה הוא כאשר צריך לעצים, אבל כשאינו צריך לעצים פטור[5]. וכיון שצלפחד עצמו ידע שלא היה צריך לעצים, אלא שכל רצונו היה שיתברר דין בתורה, נמצא, שלאמיתו של דבר לא חילל את השבת.
ומכל מקום, כיון ש"האדם יראה לעינים"[6], ו"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"[7], משום שבאו עדים והעידו שראוהו מקושש עצים[8], חייבים בית הדין לדון אותו כמחלל שבת, וכך הצליח לפעול שני הענינים גם יחד: הן בירור דינו של מחלל שבת, והן באופן שידע בעצמו שלא חילל את השבת.
ומשום שכלפי כל הקהל היה זה חילול שבת , נוסף על הענין של חילול השם, וכן שכיון שמאורע זה היה מיד בשבת השניה[9], הרי בגלל זה לא היה יכול להיות הענין של "משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים"[10]. כשם שאנו רואים לגבי לוקטי המן, ש"אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר[11] "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט", וכתוב ויבוא[12] עמלק", אלא שענין זה היה באופן של מסירת-נפש. וכאשר נמצא יהודי בעל מסירת נפש שמאיזו סיבה שתהיה לא זכה לבנים, ל"איש" ש"דרכו לכבוש" – לא הפסיד חלקו בארץ, אלא, הבנות שגידל וחינך זכו שעל ידן ניתוספה פרשה בתורה שבה נתבאר סדר ירושת הארץ, ש"ירושה אין לה הפסק"[13].
כאשר משה חילק את הארץ לשבטים, הגיעו אליו בנות צלפחד ודרשו חלק לנחלה, כיוון שאביהם מת ולא הותיר בנים, "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה"[14]. לאור כך פנה משה להקב"ה, ונכתבה פרשת הירושה, "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו'"[15].
בהלכה
אדמו"ר הזקן פוסק[16] כי נשים חייבות בברכת המזון[17], וספק הוא אם חייבות מן התורה[18] מפני שהוא מצות עשה שאין הזמן גרמא או אינן חייבות אלא מדברי סופרים מפני שנאמרג על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות להתחלק אלא לזכרים ובנות צלפחד חלק אביהם נטלו שהיה מיוצאי מצרים[19].
בתורת החסידות
הרבי מבאר[20], שכאשר בנות צלפחד באו לפני משה ושאלו "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה"[21] – אזי "ויקרב משה את משפטן לפני ה'"[22], כיון ש"נתעלמה[23] הלכה ממנו, כאן נפרע ("שקלי' למטרפסי' כו'"[24]) על שנטל עטרה לומר והדבר[25] אשר יקשה מכם תקריבון אלי", ועוד זאת, ש"זכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן" – ואז נאמרה פרשת נחלות וירושה: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו וגו'"[26].
הרבי מעיר, שכללות הענין של מתן תורה על ידי משה רבינו[27], לא היה יכול להסתיים לשני הדעות במסכת גיטין[28] אם "תורה חתומה ניתנה" או "מגילה מגילה ניתנה" – עד שבאו הנשים הצדקניות שבאותו הדור - בנות צלפחד, וזכו שעל ידן ניתנה ונשלמה פרשה זו בתורה.
הערות שוליים
- ↑ פרש"י שם, ג.
- ↑ תוספות ד"ה "אפילו", גמרא מסכת בבא בתרא, קיט, סוף ע"ב.
- ↑ תורת מנחם, תשט"ו ח"ב, משיחת י"ג תמוז תשט"ו.
- ↑ בשו"ת של ר' מאיר מלובלין - שו"ת אור המאיר סי"ב. – וראה לקו"ש חכ"ח ע' 94 ואילך. וש"נ.
- ↑ ראו לקו"ש חכ"ח ע' 94, הערה 14. וש"נ.
- ↑ שמואל-א טז, ז.
- ↑ סנהדרין ו, סע"ב. וש"נ.
- ↑ שגם השתמש בהעצים, היו העדים מעידים שלא היה צריך לעצים, ובמילא לא היה חייב מיתה, ואז לא היה מתברר הדין חילול שבת.
- ↑ פרש"י שלח טו, לב.
- ↑ שבת קיח, ב.
- ↑ בשלח טז, כז.
- ↑ שם יז, ח.
- ↑ ב"ב קכט, ב. קלג, סע"א.
- ↑ במדבר, כז, ד.
- ↑ שם, ח.
- ↑ שולחן ערוך - אורח חיים, חלק א, הלכות ברכת המזון.
- ↑ על פי משנה מסכת ברכות כ, ב.
- ↑ כמובא בגמרא שם. וכן ראו רמב"ם הלכות ברכות פ"ה ה"א, רא"ש ברכות פ"ג סי"ג, טור ושו"ע ס"א, ועוד.
- ↑ כפי רש"י שם, ד"ה 'או דרבנן'. וראו סימן קפז ס"ז.
- ↑ תורת מנחם תשט"ו ח"ב, משיחת י"ג תמוז תשט"ו.
- ↑ במדבר, כז, ד
- ↑ שם, ה.
- ↑ פרש"י עה"פ.
- ↑ לשון חז"ל – פסחים נז, ב. יבמות קה, ב.
- ↑ דברים א, יז ובפרש"י.
- ↑ שם, ח.
- ↑ עד לשמונה פסוקים האחרונים שהיו בסוף שנת הארבעים
- ↑ ס, סע"א.