יוון

יוון היא מדינה באירופה. בתקופת החשמונאים, הייתה מדינה של חכמים ופילוסופים שאהבו את חכמת התורה, אך לא את קדושתה.

במלחמת חנוכה

בתקופת בית המקדש השני, (בשנת ג'תר"י) עלה לשלטון המלך אנטיוכוס ותחת שלטונו החלו רדיפות וגזירות כנגד התורה, ובראשן: איסור לעשות ברית מילה, לשמור שבת, קידוש החודש, וחילול בית המקדש והפיכתו למוקד פולחן לעבודה זרה.

בחסידות מבואר, שהמלחמה בין עם ישראל ליוונים היתה מלחמה רוחנית - היוונים רצו להכניס בעם היהודי את תרבותם תרבות יון וזה תוכן המלחמה שהובילו בני חשמונאי נגד תרבות זו.

תרבות יוון מסמלת את חכמת הפילוסופיה ולכן לא האמינו היוונים בחכמה התורה האלוקית שיסודה הוא האמונה באלוקים. ולכן על אף שהיוונים ידעו על מציאותו של ה' וידעו על כך שהוא נצחי הרי זה רק מפני שהוא מוכרח בשכל גם כן ולא מצד אמונה, וממילא כל מה שהוא רק אמונה לא האמינו בו כלל.

ולכן כפרו היוונים בהשגחה העליונה ועבדו עבודה זרה לפי שבטענות שכליות לא הונח בשכלם כיצד הבורא המרומם ישגיח על נבראים שפלים כמו כן כפרו בכל מצוות התורה לפי שלא הבינו מה אכפת לבורא על קיום המצוות בעולם הגשמי השפל.

בעומק יותר: הפריע ליוונים אופן קיום המצוות, כלומר, גם היוונים הפילוסופים התפעלו על התורה שהרי היא חכמה נפלאה, גם קיום המצוות לא הפריע להם שהרי במצוות ישנם טעמים הגיוניים שכליים, אפילו המצוות שהם חוקים שאין להם טעם גם לא כל כך הפריע ליוונים בהבנה שבטח מְצַווה המצווה יודע טעם לפי שהוא משכיל וחכם נפלא.

אך היהודי לומד תורה מתוך תחושה וידיעה שלומד תורת ה' ומברך קודם ללימוד "נותן התורה" ולימודו מתוך הכרה שהעיקר הוא לא החכמה כי אם תורת ה', ואת המצוות היהודי מקיים מתוך קבלת עול ללא הבנה כלל - הוא אינו מחפש כלל להבין ומקיים אך ורק בגלל שכך ה' ציווה. בזה היוונים נלחמו הם לגמרי לא הסכימו שישנו משהו מעל ההיגיון והשכל. ולכן הכניסו את חכמתם כדי לקרר את התחושה הזאת.

לשון יוונית

הלשון היוונית, היא מיוחדת מכל שאר הלשונות, עד שהתורה נביאים וכתובים, יכולים להיכתב רק ביוונית (חוץ מלשון הקודש). בגמרא, דורשים זאת מהפסוק "יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם". ש"יפיותו של יפת (הוא לשון יוון לשונו יפה משל כל בני יפת) יהא באהלי שם" - בתורת בני ישראל.

בתלמוד ירושלמי נאמר ש"בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להתרגם כל צורכה אלא יוונית" - שרק ביוונית התרגות יכול לצאת מדוייק. הרמב"ם מבאר את הטעם, כי מכיוון שחכמים תרגמו את התורה ליוונית עבור תלמי המלך, היו בקיאים בלשון זו ודיברו אותה כארמית.

בשנת ג'תקט"ו, תרגם תלמי המלך את התורה ליוונית. בשביל להבטיח שהתרגום יצא מדויק, זימן 72 חכמים יהודים, ובודד כל אחד בנפרד, בשביל שלא יתייעצו ביניהם לסלף דבר. למעשה, הזקנים תיקנו 70 דברים, שיַכול היה להיות מהם סיבה לטעות וכפירה של עבודה זרה. ה' סייע בידם, וכל אחד תיקן את אותם השבעים שתיקנו כל חביריו.

על תרגום זה אמרו חז"ל: "היה היום קשה כיום שנעשה בו העגל". וש"חושך בא לעולם". הרבי מבאר, שהתרגום לכשעצמו היה דבר מאוד חיובי, כי היא המשכת והתגלות התורה עד למטה יותר; אלא, שהבעיה הייתה בנוגע להמשך - שיכול היה להגרם בשל כך דבר שלילי. כפי אשר באמת ארע, ובסיפור חנוכה, העריכו היוונים רק את השכל שבתורה, ולא את האלוקות שבה - בגלל תוצאות התרגום.

בחסידות

היוונים הם בחינת חכמה דקליפה - חכמות חיצוניות, שהם הלעומת זה של חכמה דקדושה. בהיותם חכמים פילוסופים ואנשי מדע, אהבו מאוד דברי שכל והגיון. ולכן, הם העריכו מאוד את התורה בהיותה שכל נפלא. אך לא האמינו באלוקות שבה, ולכן היו מנגדים אליה בכל התוקף.

היהדות במדינת יוון

לאורך השנים, עוד מתקופת מלכות יוון, חיו ביוון יהודים, עד לפני השואה הייתה הקהילה היהודית המרכזית בסלוניקי.

שלוחי הרבי ביוון הם הרב מנחם מענדל הנדל הפועל בעיר הבירה אתונה, הרב יואל קפלן מסלוניקי, הרב גבריאל ווברמן מכרתים והרב אורי מדינה מרודוס.