המכתב הארוך: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(עריכה מינמאלית ולא יסודית) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{לשכתב|ויקיזציה}} | {{לשכתב|ויקיזציה}} | ||
"'''המכתב הארוך'''" באידיש: "'''דער לאנגע בריוו'''", הוא כינוי ל[[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)|אגרת קודש]] | "'''המכתב הארוך'''" באידיש: "'''דער לאנגע בריוו'''", הוא כינוי ל[[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)|אגרת קודש]]{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ כרך ג'.}} שכתב [[אדמו"ר הריי"צ]] לבתו [[הרבנית חיה מושקא]], בשנת [[תרצ"ה]] – בה מספר באריכות אודות שלשה חסידים של [[הבעל שם טוב]] ודרכם הארוכה בהתקרבותם לדרך ה[[חסידות]]. | ||
השלושה הם: | השלושה הם: | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
{{ציטוט|תוכן="שלשה אנשים תלמידי ישיבת סמארגאן אשר היו הראשונים שהביאו תורתו והדרכתו של מורינו הבעש"ט נ"ע בשנת תק"י-י"ב בערך ברוסיא הלבנה, ואחד מהם הי' ר' מרדכי נ"ע אשר הוא הי' הראשון ביניהם אשר לסיבה מן הסיבות הלך לחבל וואהלין ושם שמע את שמע מורנו הבעש"ט נ"ע והלך למעזיבוז. | {{ציטוט|תוכן="שלשה אנשים תלמידי ישיבת סמארגאן אשר היו הראשונים שהביאו תורתו והדרכתו של מורינו הבעש"ט נ"ע בשנת תק"י-י"ב בערך ברוסיא הלבנה, ואחד מהם הי' ר' מרדכי נ"ע אשר הוא הי' הראשון ביניהם אשר לסיבה מן הסיבות הלך לחבל וואהלין ושם שמע את שמע מורנו הבעש"ט נ"ע והלך למעזיבוז. | ||
בהיותו במעזיבוז משך זמן רב וכבר תודה לא-ל למד ארחות חיים בהדרכת הבעש"ט הנה באחד הימים שמע מאת הבעש"ט מאמר זה: | בהיותו במעזיבוז משך זמן רב וכבר תודה לא-ל למד ארחות חיים בהדרכת הבעש"ט הנה באחד הימים שמע מאת הבעש"ט מאמר זה: | ||
א נשמה קומט אראפ אויף דער וועלט און לעבט אפ זיעבעציג אכציג יאהר צוליב טאן א טובה א אידין אין רוחניות ובפרט אין גשמיות. | {{מונחון|א נשמה קומט אראפ אויף דער וועלט און לעבט אפ זיעבעציג אכציג יאהר צוליב טאן א טובה א אידין אין רוחניות ובפרט אין גשמיות|נשמה יורדת לעולם וחיה שבעים-שמונים שנה על מנת לעשות טובה ליהודי ברוחניות ובפרט בגשמיות}}. | ||
דברי קדש מורנו הבעש"ט נ"ע עשו רושם אדיר על הר' מרדכי ויעזוב את מעזיבוז וילך לחפש את העילויים ר' ישכר דוב ור' חיים חבריו מלפנים בישיבת סמארגאן להודיעם את הדרך החדשה אשר קיבל בבית מדרשו של מורנו הבעש"ט נ"ע ואחר נדודים רבים מצא אותם ומהם – מהשלשה אלה – הושתו כרם החסידות ברוסיא הלבנה".}} | דברי קדש מורנו הבעש"ט נ"ע עשו רושם אדיר על הר' מרדכי ויעזוב את מעזיבוז וילך לחפש את העילויים ר' ישכר דוב ור' חיים חבריו מלפנים בישיבת סמארגאן להודיעם את הדרך החדשה אשר קיבל בבית מדרשו של מורנו הבעש"ט נ"ע ואחר נדודים רבים מצא אותם ומהם – מהשלשה אלה – הושתו כרם החסידות ברוסיא הלבנה".}} | ||
==קיצור המכתב== | ==קיצור המכתב== | ||
ר' מרדכי שזכה להכיר את הבעש"ט ולהתקרב לאורו, נזכר בחבריו הטובים מנוער ר' יששכר דוב ור' חיים ועלה בלבו לחפשם ולקרבם למורנו הבעש"ט. לאחר | ר' מרדכי שזכה להכיר את הבעש"ט ולהתקרב לאורו, נזכר בחבריו הטובים מנוער ר' יששכר דוב ור' חיים ועלה בלבו לחפשם ולקרבם למורנו הבעש"ט. לאחר נדודים רבים מצא את ר' חיים בעיר דוברובנה וגילה שבמרוצת השנים הפך ל"פרוש" שהתנתק מכל הסובב אותו. | ||
צער רב נתמלא ר"מ בראותו את הנהגת חברו העובד את ה' | צער רב נתמלא ר"מ בראותו את הנהגת חברו העובד את ה' ב[[עצבות]], מתוך ישות ו[[גאוה]] ומנותק מכל הסובבים אותו (היפך מדרך החסידות). | ||
אט אט הצליח הר"מ להשפיע על הר"ח לשנות את דרכיו. כשהבחינו אנשי העיר בעובדה שר"ח מעריך מאוד את ר"מ, החליטו למנות את ר' מרדכי ל"[[מגיד]]" העיר. ר"מ קיבל את ההצעה והתגלה לקהל כפה מפיק מרגליות המעורר ל[[עבודת ה']] באופן נפלא. השפעתו של ר"מ החל לתת את אותותיו בעיר ובמיוחד היה הדבר ניכר על ר"ח שנהי' איש זריז ומלא חיות וראו עליו שינוי מן הקצה אל הקצה. | |||
באותה השנה בה שהה ר' מרדכי בעיר דוברובנה בימים הנוראים נחקקה היטב בזכרון האנשים. תפילותיו של ר"מ ב[[ראש השנה]] וב[[יום הכיפורים]] שארכו שעות רבות, עוררו את כל הקהל. במיוחד פעל הדבר על ר"ח, שהגיע במוצאי יום הכיפורים לר"מ והנה רואה כיצד הוא עדיין עומד בעיצומה של התפילה. | |||
למחרת היתה כל העיר כמרקחה עקב מה שאירע במוצאי היום הקדוש, במיוחד כשנודע שכעת עומד המגיד בעיצומה של תפילת שחרית בבית המדרש הגדול. תיכף התפתחה שיחה תורנית בין גדולי הלמדנים, בה דנו על הנהגתו של המגיד שלמרות שכבר הגיע זמן מנחה הוא אוחז עדיין בתפילת | לאחר [[תפילת ערבית]] ו[[קידוש לבנה]] יצאו ר"מ ור"ח בריקוד נלהב ולאחר מכן החל ר"מ לשוחח בענין "[[מצוה]] בלא כוונה" ואופן עבודת ה' הנכון והרצוי ובסיימו את הדברים לימד את כל הקהל הגדול שהתקבצו סביבו את הניגון המכונה "חפש ומצא" – ניגון שנהגו לנגן במחיצת הבעש"ט – וביאר את תוכנם של כל תנועות הניגון. | ||
למחרת היתה כל העיר כמרקחה עקב מה שאירע במוצאי היום הקדוש, במיוחד כשנודע שכעת עומד המגיד בעיצומה של תפילת שחרית בבית המדרש הגדול. תיכף התפתחה שיחה תורנית בין גדולי הלמדנים, בה דנו על הנהגתו של המגיד שלמרות שכבר הגיע זמן מנחה הוא אוחז עדיין בתפילת [[שמונה עשרה]] של [[שחרית]]. מטבע הדברים המשיכו לשוחח אודות הבעש"ט. | |||
אחד מגדולי הלומדים נזכר בסיפור מהבעש"ט שסיפר להם המגיד ר' מרדכי. לאחר מכן המשיכו לספר עניינים ומעשיות ששמעו מר' מרדכי. | אחד מגדולי הלומדים נזכר בסיפור מהבעש"ט שסיפר להם המגיד ר' מרדכי. לאחר מכן המשיכו לספר עניינים ומעשיות ששמעו מר' מרדכי. | ||
==התגלות האגרת== | ==התגלות האגרת== | ||
המכתב נכתב על ידי הרבי הריי"צ שכנראה לא סיים | המכתב נכתב על ידי הרבי הריי"צ שכנראה לא סיים לכתבו אך מסרו לבתו הרבנית חיה מושקא, המכתב המקורי נמצא ב[[ספריית ליובאוויטש]]. | ||
המכתב | העתקות של המכתב מסתובבות בקרב [[חסידי חב"ד]] כבר שנים רבות (עוד טרם הדפסת סדרת [[אגרות קודש]]) ישנם שמועות שהמכתב נגנב מ[[פרזידנט 1304|בית הרבי]]{{מקור}}. לאידך מסופר{{מקור}} כי הרבנית נתנה אותו לאחד החסידים לקרוא, והוא עשה העתק מהמכתב, והחזיק את המקור לרבנית. | ||
==הדפסות שונות של האגרת== | ==הדפסות שונות של האגרת== | ||
האגרת נדפסה על ידי [[היכל מנחם בורו פארק]] בתשע"א, תחת השם "חסידי הבעש"ט בראשית דרכם" כאשר בעמוד בצד אחד של העמוד נמצא המקור<ref>המוצאים לאור השמיטו מספר קטעים בתחילת האגרת.</ref> ומולו התרגום | האגרת נדפסה על ידי [[היכל מנחם בורו פארק]] בתשע"א, תחת השם "חסידי הבעש"ט בראשית דרכם" כאשר בעמוד בצד אחד של העמוד נמצא המקור<ref>המוצאים לאור השמיטו מספר קטעים בתחילת האגרת.</ref> ומולו התרגום ל[[לשון הקודש]], | ||
בספר "[[שמועות וסיפורים]]", ו[[אוצר סיפורי חב"ד]], נדפסו שני תרגומים שונים של האגרת. | בספר "[[שמועות וסיפורים]]", ו[[אוצר סיפורי חב"ד]], נדפסו שני תרגומים שונים של האגרת. | ||
גרסה מ־02:51, 5 ביולי 2020
|
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ויקיזציה. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
"המכתב הארוך" באידיש: "דער לאנגע בריוו", הוא כינוי לאגרת קודש[1] שכתב אדמו"ר הריי"צ לבתו הרבנית חיה מושקא, בשנת תרצ"ה – בה מספר באריכות אודות שלשה חסידים של הבעל שם טוב ודרכם הארוכה בהתקרבותם לדרך החסידות.
השלושה הם:
- רבי מרדכי הצדיק
- רבי יששכר בער מליובאוויטש, מרבותיו של אדמו"ר הזקן
- רבי חיים פרוש, רבו של רבי אברהם מקאליסק
מהות המכתב
אגרת זו מציירת לפנינו "תמונה חיה" מהמפיכה הגדולה שחוללה שיטת החסידות בהשקפותיהם ושאיפותיהם של בני תורה בדור ההוא. ככל שהקורא ממשיך לקרוא את האגרת הוא מתחיל להרגיש "המהפכה הנפשית" של חסידי הבעל-שם-טוב הראשונים, ואת גודל התמסרותם להפיץ את דרך החסידות שנתגלתה על ידי מורנו הבעש"ט.
אדמו"ר הריי"צ מזכיר סיפור זה בכמה מאגרותיו ושיחותיו, אך באגרת זו בא הסיפור בארוכה ובפרטיות.
וכך הוא כותב באגרת אחרת[2]:
"שלשה אנשים תלמידי ישיבת סמארגאן אשר היו הראשונים שהביאו תורתו והדרכתו של מורינו הבעש"ט נ"ע בשנת תק"י-י"ב בערך ברוסיא הלבנה, ואחד מהם הי' ר' מרדכי נ"ע אשר הוא הי' הראשון ביניהם אשר לסיבה מן הסיבות הלך לחבל וואהלין ושם שמע את שמע מורנו הבעש"ט נ"ע והלך למעזיבוז. בהיותו במעזיבוז משך זמן רב וכבר תודה לא-ל למד ארחות חיים בהדרכת הבעש"ט הנה באחד הימים שמע מאת הבעש"ט מאמר זה: א נשמה קומט אראפ אויף דער וועלט און לעבט אפ זיעבעציג אכציג יאהר צוליב טאן א טובה א אידין אין רוחניות ובפרט אין גשמיות. דברי קדש מורנו הבעש"ט נ"ע עשו רושם אדיר על הר' מרדכי ויעזוב את מעזיבוז וילך לחפש את העילויים ר' ישכר דוב ור' חיים חבריו מלפנים בישיבת סמארגאן להודיעם את הדרך החדשה אשר קיבל בבית מדרשו של מורנו הבעש"ט נ"ע ואחר נדודים רבים מצא אותם ומהם – מהשלשה אלה – הושתו כרם החסידות ברוסיא הלבנה".
קיצור המכתב
ר' מרדכי שזכה להכיר את הבעש"ט ולהתקרב לאורו, נזכר בחבריו הטובים מנוער ר' יששכר דוב ור' חיים ועלה בלבו לחפשם ולקרבם למורנו הבעש"ט. לאחר נדודים רבים מצא את ר' חיים בעיר דוברובנה וגילה שבמרוצת השנים הפך ל"פרוש" שהתנתק מכל הסובב אותו.
צער רב נתמלא ר"מ בראותו את הנהגת חברו העובד את ה' בעצבות, מתוך ישות וגאוה ומנותק מכל הסובבים אותו (היפך מדרך החסידות).
אט אט הצליח הר"מ להשפיע על הר"ח לשנות את דרכיו. כשהבחינו אנשי העיר בעובדה שר"ח מעריך מאוד את ר"מ, החליטו למנות את ר' מרדכי ל"מגיד" העיר. ר"מ קיבל את ההצעה והתגלה לקהל כפה מפיק מרגליות המעורר לעבודת ה' באופן נפלא. השפעתו של ר"מ החל לתת את אותותיו בעיר ובמיוחד היה הדבר ניכר על ר"ח שנהי' איש זריז ומלא חיות וראו עליו שינוי מן הקצה אל הקצה.
באותה השנה בה שהה ר' מרדכי בעיר דוברובנה בימים הנוראים נחקקה היטב בזכרון האנשים. תפילותיו של ר"מ בראש השנה וביום הכיפורים שארכו שעות רבות, עוררו את כל הקהל. במיוחד פעל הדבר על ר"ח, שהגיע במוצאי יום הכיפורים לר"מ והנה רואה כיצד הוא עדיין עומד בעיצומה של התפילה.
לאחר תפילת ערבית וקידוש לבנה יצאו ר"מ ור"ח בריקוד נלהב ולאחר מכן החל ר"מ לשוחח בענין "מצוה בלא כוונה" ואופן עבודת ה' הנכון והרצוי ובסיימו את הדברים לימד את כל הקהל הגדול שהתקבצו סביבו את הניגון המכונה "חפש ומצא" – ניגון שנהגו לנגן במחיצת הבעש"ט – וביאר את תוכנם של כל תנועות הניגון.
למחרת היתה כל העיר כמרקחה עקב מה שאירע במוצאי היום הקדוש, במיוחד כשנודע שכעת עומד המגיד בעיצומה של תפילת שחרית בבית המדרש הגדול. תיכף התפתחה שיחה תורנית בין גדולי הלמדנים, בה דנו על הנהגתו של המגיד שלמרות שכבר הגיע זמן מנחה הוא אוחז עדיין בתפילת שמונה עשרה של שחרית. מטבע הדברים המשיכו לשוחח אודות הבעש"ט.
אחד מגדולי הלומדים נזכר בסיפור מהבעש"ט שסיפר להם המגיד ר' מרדכי. לאחר מכן המשיכו לספר עניינים ומעשיות ששמעו מר' מרדכי.
התגלות האגרת
המכתב נכתב על ידי הרבי הריי"צ שכנראה לא סיים לכתבו אך מסרו לבתו הרבנית חיה מושקא, המכתב המקורי נמצא בספריית ליובאוויטש.
העתקות של המכתב מסתובבות בקרב חסידי חב"ד כבר שנים רבות (עוד טרם הדפסת סדרת אגרות קודש) ישנם שמועות שהמכתב נגנב מבית הרבי[דרוש מקור]. לאידך מסופר[דרוש מקור] כי הרבנית נתנה אותו לאחד החסידים לקרוא, והוא עשה העתק מהמכתב, והחזיק את המקור לרבנית.
הדפסות שונות של האגרת
האגרת נדפסה על ידי היכל מנחם בורו פארק בתשע"א, תחת השם "חסידי הבעש"ט בראשית דרכם" כאשר בעמוד בצד אחד של העמוד נמצא המקור[3] ומולו התרגום ללשון הקודש,
בספר "שמועות וסיפורים", ואוצר סיפורי חב"ד, נדפסו שני תרגומים שונים של האגרת.