חסידי פולין

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: בתחילת הערך כתוב שלא היו מעולם חיכוכים ובתוך הערך מובאים חיכוכים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

רבי פנחס מנחם אלתר מגור בביקור אצל הרבי

חסידי פולין הוא כינוי לחסידויות הכלליות שהולכים בדרך הבעל שם טוב, ורובם גם בדרך המגיד ממזריטש, אך בדרך הדגשה על חג"ת. בין חסידויות אלו לחסידות חב"ד שררו תמיד חילוקי דיעות בנוגע לפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך", אם ההדגשה היא על הידיעה המביאה לידי השבה, או שההשבה היא תנאי לידיעה.

חילוקי דיעות אלו לא גרמו מעולם חלילה לפילוג בין חסידות חב"ד לשאר החסידויות, ולכן גם צדיקים שדרכם בחסידות היתה שונה מאוד מדרך חב"ד, כמו רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי מרדכי מטשרנוביל - שאף הביע את דעתו השונה מדרכם של נשיאי חב"ד - השתדכו עם נשיאי חב"ד.

כמו כן במהלך כל הדורות עד דור השביעי מעולם לא שרר כל פילוג בין חב"ד לחסידויות פולין, ותמיד בכל הפעולות הציבוריות והפרטיות שררה אהבת נפש שלא תתואר במילים בין נשיאי חב"ד לשאר האדמורי"ם ההולכים בדרך החסידות הכללית.

הסטוריה

ערך מורחב – אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)

בשנת תקנ"ז הוציא אדמו"ר הזקן את ספר התניא כמו כן החל לומר את המאמרים באופן מורחב ומוסבר יותר, וכן מינה אברכים שידאגו להפיץ ולהסביר את תורת החסידות באופן שיהיה מובן לפשוטי העם. ספר התניא היה חידוש עצום ביחס לתקופה שלפני שיצא לאור משום שהיה הספר הראשון שהגיש את תורת החסידות באופן מורחב ומוסבר. כאשר שמע על כך רבי אברהם מקאליסק יצא בחריפות נגד השיטה. רבי אברהם טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה אדמו"ר הזקן מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר המגיד ממזריטש ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים". הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו יש להגביל לבני עלייה. את דבריו ביסס על הפסוק "צדיק באמונתו יחיה" אל תקרי יִחְיֶה (בחירק) אלא יְחַיֶה, כלומר שהצדיק על ידי ידיעתו את רזי התורה פוטר את העם מהצורך ללמוד אותם ועליהם רק להאמין בצדיק. אדמו"ר הזקן השיב לו על כך. שיטתו של אדמו"ר הזקן היא שעל כל אחד להתבונן בעצמו בדברי חסידות ולתת להם להשפיע עליו ולא לסמוך על עבודתו של הצדיק.

בשנת תק"ס פרסם רבי אברהם מכתב בו הוא חוזר בו ממחלוקתו ומסכים על כך שדרכו של אדמו"ר הזקן לפיה צריך כל אדם להתבונן בדברי חסידות היא אמת ו"היא דרך הבעל שם טוב והרב המגיד... ואיך יעלה על הדעת לחלוק על זה". אולם לאחר זמן קצר חזר בו מחזרתו.

המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת התניא בשנת תקנ"ז הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי אשר מסטולין, ואילו רבי לוי יצחק מברדיטשוב תמך באדמו"ר הזקן. גם רבי נחמן מברסלב ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט. גם אדמו"ר הזקן ניסה לסיים את המחלוקת במסע שערך לגדולי האדמו"רים בשנת תק"ע אך השיחות לא יישבו את המחלוקת.

מחלוקת השיטות

מיעוט אמירת תורה והסתמכות על הצדיק

כאשר התקיימה חתונת בת אדמו"ר האמצעי לרבי יעקב ישראל מטשרקאס אמר אדמו"ר האמצעי כמה דרושים בחתונה. לעומת זאת המגיד מטשרנוביל התנגד לריבוי תורה, ולכן כשביקשו ממנו לומר תורה אמר: יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם - יש לומר מעט תורה אך העיקר היא לרחוץ את הרגילות, והשענו תחת העץ - להשען על הצדיק שיקשר את האדם להקב"ה בעבודת ה'.

שני יסודות אלו מנוגדים לתורת חב"ד שלפיה יש להרבות בלימוד חסידות, ועל ידי זה יוכל לקיים האדם בעצמו מוח שליט על הלב, וכמבואר בספר התניא שאם אין ביד האדם להמציא בלבו בפועל אהבה ויראה, ביכלתו להסתפק במה שהוא יכול דהיינו דחילו ורחימו שכליים בצירוף אהבה המסותרת, ואין לאדם להשען על הצדיק בעבודתו אלא לעבוד בעצמו את ה'.

ביסודות אלו סברו הרבה מחסידויות פולין כשיטת טשרנוביל. שונה היא חסידות ברסלב שאמנם הדגישה את ההסתמכות על הצדיק יותר משאר חסידי פולין באופן קיצוני ביותר, אך לעומת זאת דגלה בלימוד ספרי חסידות של רבי נחמן מברסלב העוסקים בדברים עמוקים ביותר (למרות שהם עוסקים ברע מעט יותר משאר ספרי חסידות).

כמו כן רבי אברהם מקאליסק מתאונן במכתביו על מנהגו של אדמו"ר הזקן להרבות בריבוי דברים עמוקים מכבשונו של עולם לכל אדם, וסובר שריבוי לימוד חסידות למי שאינו ראוי לכך מחמת מעשיו, עלול לגרום על האדם השפעה לא טובה (ראה לעיל בפסקה #הסטוריה. דברים דומים כותב רבי מנחם מנדל מויטבסק בספרו פרי הארץ. זו היתה אחת מהסיבות לפילוג הדיעות בין חצר ויטבסק לחצר חב"ד.

כן מובא בשם רבי פנחס מקוריץ: "אמר אין לאדם לשמוע דברי תורה יותר מדאי, כי עי"כ נעשית חכמתו מרובה ממעשיו, רק לשמוע ד"א ולקיימו ואחר כך לשמוע עוד ולקיימו".

מנהגים

מלבושי חסידי פולין

לעומת זאת אדמו"ר הריי"צ שיבח מאוד את מלבושי חסידי פולין שניכרים מאוד במלבושיהם היהודיים, ואמר שהלואי והיה יכול להנהיג גם הוא מלבושים אלו בחב"ד.

אמירת תחנון בימי הילולא

הרבי סיפר: שאלתי פעם אצל מו"ח אדמו"ר מהו הטעם שאצל חסידי חב"ד נוהגים לומר תחנון ביאָרצייט של צדיקים (דלא כמנהג חסידי פולין).

והשיב, שזהו הזמן היותר טוב לבקש ולפעול כו' ("וואו איז דאָ אַ בעסערע צייט אויף אויסבעטן").

ביאר הרבי: הביאור בזה - שאצל פולין אין אומרים תחנון, מפני שהעליה שביום היאָרצייט אצל הצדיק ש"באמונתו יְחַי'" פועלת עליה אצל כל מקושריו, שנמצאים במעמד ומצב שלמעלה מהענינים שצריכים לומר עליהם תחנון (אף שאין זה בדרך פנימיות); אבל חסידי חב"ד, שתובעים מהם פנימיות ועבודה דוקא, רוצים להעלות ("מיטנעמען") גם את הגוף, גוף רחוץ ("אַ אָפּגעוואַשענעם גוף"), ולכן גם אז אומרים תחנון..

לבישת גארטל

אחד הדברים המאפיינים את חסידי חב"ד לעומת חסידי פולין הוא בנוגע ללבישת הגארטל, והוא הימנעותם של הבחורים לפני חתונתם מלבישת הגארטל. ההסבר לכך הוא היות שהגארטל קשור עם בחינת ה'מקיפים', דבר שאדם מתחיל להיות קשור אליו רק לאחר חתונתו.

יחד עם זאת, נהוג אצל חסידי חב"ד לחגור גומי מעל הציצית מתחת לחולצה, דבר המסייע גם למתיחת הציצית שלא תתקמט מתחת לבגדים - דבר המהווה בעיה הלכתית לפי שיטת אדמו"ר הזקן. חלק מהבחורים נוהגים לחגור גארטל דק במקום הגומי.

יוצא מהכלל הוא חגירת גארטל בשעת כניסה ליחידות או בשעת כתיבת פדיון נפש לרבי, דבר הנהוג גם אצל בחורים לא נשואים.

מצוה טאנץ

רבי גבריאל ציננער שאל את הרבי מדוע לא נהגו חסידי חב"ד במנהג המצוה טאנץ כפי מנהג חסידי פולין. הרבי השיב לו במכתב כי לא שמע הטעם בזה, אבל לפי מה שרואים בפועל מה שנשתשלשל מזה בכמה וכמה חתונות, ניתן להבין את הטעם שלא נהגו בזה, וכמו שמצינו במדרש לענין דברים טובים שנהגו בהם האבות הקדושים ונפסלו מחמת שנשתלשל מהם הנהגה שלא כראוי (עיין ספרי ופרש"י על שופטים טז, כב). אך למעשה כתב ש"אין עניני למעט בשמחות בני ישראל", ושלמעשה ישאלו בזה מורה הוראה.

ראו גם

• חסידות הכללית