איהו לא חזי מזלייהו חזי: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "[[נשמה אלוקית]]" ב־"נשמה אלוקית") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
דבר זה מתבטא בכל אדם ובכל דבר לפי ענינו: | דבר זה מתבטא בכל אדם ובכל דבר לפי ענינו: | ||
א) באדם היהודי הרי זה [[עצם הנשמה]] שאינה מתלבשת בגוף אלא מקיפה עליו מלמעלה, והוא הנקרא "מזל" לאדם היהודי. וזהו פירוש המאמר: "אֵין מזל לישראל" (א' צרויה) - אַין, מזל לישראל (א' פתוחה), והיינו האין האלקי שהוא [[עצם הנשמה]] שאינו עפ"י טעם ודעת, ולמעלה מכל גדר וגבול, ולכן נקרא בשם "אין", והוא המזל ומקור החיות לנשמה. | א) באדם היהודי הרי זה [[עצם הנשמה]] שאינה מתלבשת בגוף אלא מקיפה עליו מלמעלה, והוא הנקרא "מזל" לאדם היהודי. וזהו פירוש המאמר: "אֵין מזל לישראל" (א' צרויה) - אַין, מזל לישראל (א' פתוחה), והיינו האין האלקי שהוא [[עצם הנשמה]] שאינו עפ"י טעם ודעת, ולמעלה מכל גדר וגבול, ולכן נקרא בשם "אין", והוא המזל ומקור החיות לנשמה. מקור הארה זאת היא במקיפין של ה[[צלם]] (ראה ערך). | ||
ולהיות שה[[נשמה]] למעלה רואה את הגילויים האלקיים ושומעת את הכרוזים ובנות הקול שלמעלה, הרי זה משפיע על האדם למטה, אם כי רק באופן סתום ומקיף, ויכול לעורר בו חרדות או הרהורי תשובה - בהתאם למה שקלטה ה[[נשמה]] למעלה - מבלי שידע האדם את פישרן וסיבתן. מסיבה זו קורה לעיתים, שאדם מתעורר בהרהורי תשובה באופן סתמי בלי שום הכנה לכך. ועל זה אמרו: אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי. | ולהיות שה[[נשמה]] למעלה רואה את הגילויים האלקיים ושומעת את הכרוזים ובנות הקול שלמעלה, הרי זה משפיע על האדם למטה, אם כי רק באופן סתום ומקיף, ויכול לעורר בו חרדות או הרהורי תשובה - בהתאם למה שקלטה ה[[נשמה]] למעלה - מבלי שידע האדם את פישרן וסיבתן. מסיבה זו קורה לעיתים, שאדם מתעורר בהרהורי תשובה באופן סתמי בלי שום הכנה לכך. ועל זה אמרו: אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי. | ||
גרסה מ־05:58, 22 באוגוסט 2016
"איהו לא חזי מזלייהו חזי", הוא מאמר המוזכר בתלמוד כהסבר לתאור הנבואה בדברי דניאל: "וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא".
על מאמר זה נאמר בגמרא: "וכי מאחר דלא חזו, מאי טעמא איבעות"? (מאחר שלא ראו - מדוע פחדו?) והתשובה בגמרא: "אף על גב דאינהו לא חזו מידי, מזלייהו חזי" (אף על פי שהם לא ראו אבל מזלם ראה). ופרש"י: מזלייהו - שר של כל אדם למעלה. והענין בזה, שכל אדם וכן כל נברא יש לו שורש רוחני למעלה הנקרא "מזל" שמשם "נוזל" ויורד כח וחיות אלקית לקיימו ולהחיותו. והמזל הוא גורם משפיע על תיפקודו.
מזל
דבר זה מתבטא בכל אדם ובכל דבר לפי ענינו:
א) באדם היהודי הרי זה עצם הנשמה שאינה מתלבשת בגוף אלא מקיפה עליו מלמעלה, והוא הנקרא "מזל" לאדם היהודי. וזהו פירוש המאמר: "אֵין מזל לישראל" (א' צרויה) - אַין, מזל לישראל (א' פתוחה), והיינו האין האלקי שהוא עצם הנשמה שאינו עפ"י טעם ודעת, ולמעלה מכל גדר וגבול, ולכן נקרא בשם "אין", והוא המזל ומקור החיות לנשמה. מקור הארה זאת היא במקיפין של הצלם (ראה ערך).
ולהיות שהנשמה למעלה רואה את הגילויים האלקיים ושומעת את הכרוזים ובנות הקול שלמעלה, הרי זה משפיע על האדם למטה, אם כי רק באופן סתום ומקיף, ויכול לעורר בו חרדות או הרהורי תשובה - בהתאם למה שקלטה הנשמה למעלה - מבלי שידע האדם את פישרן וסיבתן. מסיבה זו קורה לעיתים, שאדם מתעורר בהרהורי תשובה באופן סתמי בלי שום הכנה לכך. ועל זה אמרו: אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי.
ב) בני אדם שאינם יהודים, שאין בהם נשמה אלוקית מהקדושה אלא נפשם נמשכת מג' קליפות הטמאות, או - בחסידי אומות העולם - מקליפת נוגה, הרי שרשם הם ה"שרים" של מעלה והם הנקראים "מזל", שבאמצעותם נמשכת להם חיות. וכאשר הקב"ה רוצה לפעול פעולה מסויימת בעמים, כמו מעשי סנחריב או נבכדנאצר, עושה זאת על ידי השרים העליונים הנ"ל.
ועל פי זה יובן מה שכתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ואמרז"ל: "אלו תפילין שבראש". שאף על פי שעמי העולם אינם כלים לראות את גילוי שם ה' השורה על ישראל - איהו לא חזו - מכל מקום "מזלייהו חזו" - השרים העליונים המתבטלים בפני שם ה' השורה על ישראל, ועי"ז נופלת על כל אומות העולם אימה ופחד מפני ישראל.
ג) החיות הרעות בעולם, כל חיותם וכן תיפקודם הוא על ידי שרשם למעלה, ולכן באדם שהצלם האלקי - שבו נברא - אינו סר ממנו, וצורתו הרוחנית - צורת אדם, אין החיות שולטות בו, אדרבה הן יראות ומפחדות ממנו, כי פקודתו של הקב"ה - שמרה רוחם, שציוה בעת הבריאה: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ", וכפירוש רז"ל: "אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה", אם עושה מעשי בהמה, והצדיקים שאין צלם אלקים מסתלק מעל פניהם, כל חיות רעות אתכפיין קמייהו, כי זהו הטבע שהטביע בהם הקב"ה בעת הבריאה, כמו שאיתא בזוהר גבי דניאל בגוב אריות.
העובדה שהאריות שהורעבו לא נגעו בדניאל לטרפו, לא היה מעשה ניסים, אלא ענין טבעי שהטביע הקב"ה בטבע החיות לפחד מהאדם, מאחר שנברא בצלם אלקים. ואף על פי שהחיות אין בהם תבונה לדעת את פקודת ה' ("איהו לא חזו"), אבל מזלייהו - שרשם בקליפות הרוחניות שלמעלה - חזי, ויודעים את פקודת הבורא, ומצייתים לו בהכוונת החיות בפעולתם למטה.
מקורות לעיון:
- תניא פכ"ג פכ"ד, ספר המאמרים עת"ר קנב, תער"ב תטו, לקו"ש חט"ו 228.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")