שלשת הרועים: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " תשמ"ה " ב־" תשמ"ה ") |
מ (החלפת טקסט – "יה"ר" ב־"יהי רצון") |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
הרבי ראה בשלושת המשפיעים אחראים לכל הענינים הרוחניים של הקהילה, והתבטא עליהם בביטויים מיוחדים. | הרבי ראה בשלושת המשפיעים אחראים לכל הענינים הרוחניים של הקהילה, והתבטא עליהם בביטויים מיוחדים. | ||
במענה על הדו"ח מהאסיפה, וההודעה על המשפיעים שנבחרו, הוציא הרבי מענה בכתב יד: {{ציטוטון| | במענה על הדו"ח מהאסיפה, וההודעה על המשפיעים שנבחרו, הוציא הרבי מענה בכתב יד: {{ציטוטון|ויהי רצון שיבוא כ"ז בפועל, ובאופן דפעולה נמשכת וכו' אזכיר עה"צ}} [= ויהי רצון, שיבוא כל זה בפועל, ובאופן דפעולה נמשכת וכו' אזכיר על [[האוהל|הציון]]. | ||
בשבת שלאחר מכן, פרשת וירא, הודיעו אחרי תפילת שחרית (בנוכחות הרבי) על מינויים של שלושת המשפיעים הכלליים. | בשבת שלאחר מכן, פרשת וירא, הודיעו אחרי תפילת שחרית (בנוכחות הרבי) על מינויים של שלושת המשפיעים הכלליים. | ||
גרסה מ־19:06, 17 במאי 2016
שלושת הרועים הינם שלושה משפיעים מזקני החסידים, שנבחרו בהוראת הרבי להנהיג את הענינים הרוחניים של הקהילה החב"דית בקראון הייטס.
הרקע
בשנת תשל"ז עורר הרבי[1] לקיים את תקנתו של אדמו"ר הזקן, שבכל מקום בו קיימת קהילה של חסידי חב"ד ימונה משפיע שיופקד על הענינים הרוחניים של אנשי הקהילה.
הרבי אף הורה שדבר זה יתבצע ברצון הקהל, ובהמשך לכך הודיע שיחלק לאלו שייבחרו את קונטרס אהבת ישראל עם חתימת ידו הקדושה.
קיום הוראתו של הרבי למינוי משפיעים בקהילת קראון הייטס התעכב מפני כמה סיבות, ורק לאחר שהרבי עורר על זה שוב בהתוועדות של שבת פרשת לך לך תשמ"ה, התקיימה אסיפה כללית של כל המשפיעים בשכונה, ובמהלכה נבחרו שלושת המשפיעים: הרב אליהו חיים רויטבלט, הרב אברהם מאיור (דרייזין) והרב יהושע קארף. הרבי ראה בשלושת המשפיעים אחראים לכל הענינים הרוחניים של הקהילה, והתבטא עליהם בביטויים מיוחדים.
במענה על הדו"ח מהאסיפה, וההודעה על המשפיעים שנבחרו, הוציא הרבי מענה בכתב יד: "ויהי רצון שיבוא כ"ז בפועל, ובאופן דפעולה נמשכת וכו' אזכיר עה"צ" [= ויהי רצון, שיבוא כל זה בפועל, ובאופן דפעולה נמשכת וכו' אזכיר על הציון.
בשבת שלאחר מכן, פרשת וירא, הודיעו אחרי תפילת שחרית (בנוכחות הרבי) על מינויים של שלושת המשפיעים הכלליים.
שלשת הרועים
הביטוי שהשתרש בנוגע למשפיעים אלו, הינו הביטוי "שלושת הרועים"[2] המבטא יותר מכל את האחריות שלהם כלפי הקהילה.
הביטוי "שלושת הרועים" מקורו בנבואת זכריה[3], ומפורש במדרש[4] שהכוונה היא לשלושת רועי ישראל בדור היציאה ממצרים, משה אהרון ומרים - שבהם היו תלויים כל צרכיהם הגשמיים והרוחניים של בני ישראל.