מסכת בבא בתרא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (החלפת טקסט – " תשי"א " ב־" תשי"א ")
תגית: עריכה ממכשיר נייד
מ (החלפת טקסט – " תשמ"ב " ב־" תשמ"ב ")
שורה 22: שורה 22:
*'''י ב.''' וחסד לאומים חטאת, מחלוקת ר"א ר"י ור"ג. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15780&st=%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%94&pgnum=48&hilite=f62fbfa1-9b9a-4f91-b563-0f72986ea8c3 שערי צדקה עמ' נג (עמ' 48)]
*'''י ב.''' וחסד לאומים חטאת, מחלוקת ר"א ר"י ור"ג. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15780&st=%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%94&pgnum=48&hilite=f62fbfa1-9b9a-4f91-b563-0f72986ea8c3 שערי צדקה עמ' נג (עמ' 48)]


*'''יד א.''' הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&hilite=ebdace70-7f97-456c-a9a1-67a3e173fd8c&st=מסכת&pgn התוועדויות תשמ"ב חלק ד' 1917 (עמ' 171)]
*'''יד א.''' הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&hilite=ebdace70-7f97-456c-a9a1-67a3e173fd8c&st=מסכת&pgn התוועדויות [[תשמ"ב]] חלק ד' 1917 (עמ' 171)]


*'''מד א.''' רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14935&st=&pgnum=52 לקוטי שיחות ח"י בראשית עמ' 44 (עמ' 62)]
*'''מד א.''' רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי. [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14935&st=&pgnum=52 לקוטי שיחות ח"י בראשית עמ' 44 (עמ' 62)]

גרסה מ־19:11, 17 במאי 2016

במסכת בבא בתרא יש 10 פרקים, ו175 דפים.

המסכת עוסקת בדיני שכנים, חזקת קרקע וחזקת מטלטלין, מכירה וקניה, ירושות, דיני שטר.

מהדיר ספרי הראשונים, רבי משה הרשלר, ביקר אצל הרבי במהלך חלוקת דולרים לצדקה בראש חודש תמוז תש"נ, וסיפר לרבי שהוא עוסק עתה בהוצאתם לאור של שני ספרים מרבינו יונה. התעניין הרבי: על איזו מסכת? השיב הרב הרשלר: בבא בתרא. תמה הרבי: שני ספרים יספיקו למסכת בבא בתרא? (הנ"ל השיב בחיוב) והרבי בירכו: "השם יתברך יצליחך". ומיד הוסיף: בזוהר כתוב ש"בבא בתרא" הוא סיום הגלות, שתהיה אפוא ה"בבא בתרא" של הגלות. בשיחת שבת פרשת משפטים תשנ"ב ביאר הרבי בארוכה את מעלתו של מסכת בבא בתרא, ובפרט בזמננו - בסוף זמן הגלות.

מיגו

אחת מהיסודות של המסכת היא מיגו.

כאשר הרב אברהם סופר, נכדו של החתם סופר ביקר אצל הרבי, הוא אמר לו כי מקובל בידו דור אחר דור מזקנו החתם סופר, כי סודות התורה מהעמוקים ביותר, טמונים בחלק התורה של מיגו. הרבי הגיב כי גם בידו מקובל כך[1].

מלבד היסוד של "מה לי לשקר" המוזכר בגמרא בתור בירור ואומדנא כי האדם אינו שקרן, שהרי יכול היה לומר טענה טובה יותר, ישנו גם מהלך ידוע המוזכר רבות באחרונים ובראשם בעל הברוך טעם[2], שמיגו הוא כח בהלכות טוען ונטען, שיכול אדם להשתמש בכוחו של הטענה אותה יכול היה לומר, ולהשתמש בה בטענה העכשווית.[3] יש הגדירו זאת בכוח מוחזק, שהרי מכיון שיכול היה לומר טענה אחרת ובכוחו לזכות בנכסים, דינו כ"מוחזק", - אדם שהנכסים ברשותו, שהרי רוחנית הנכסים ברשותו ובכוחו, ומכח הכלל הידוע של "המוציא מחבירו" הוא זוכה בנכסים. [4]

ביאורי הרבי

ביאורי נשיאי חב"ד

הערות שוליים

  1. כך גם סיפר הרב יוסף יצחק וילשנסקי.
  2. חותנו של רבי חיים מצאנז.
  3. רבי אלחנן וסרמן, קובץ שיעורים ח"ב.
  4. רבי יעקב ישראל קנייבסקי בספרו קהילות יעקב, ורבי שמעון יהודה שקאפ בחידושיו על מסכת בבא מציעא.