לחיות גאולה

לחיות גאולה הוא קריאה של הרבי בשלהי שנת תשנ"א ובשנת תשנ"ב בו הוא מבאר את העבודה של דורנו לאחרי שנסתיימה עבודת הבירורים. ענינה להביא את אור הגאולה בעולם על ידי "קבלת פני משיח" והחדרת הרעיון ש"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" ו"לפקוח את העינים" ולראות שהכל מוכן לסעודה ומשיח צדקנו כבר נמצא בעולם. פעולות אלו מגלים את המשיח בעולם בפועל ומביאים את הגאולה השלימה.

עניינה ומטרתה

כפי שאמר והכריז הרבי כמה פעמים שבזמננו העולם כבר מוכן ומתוקן לגאולה וסיימו כל ענייני העבודה לצורך הכנת העולם לגאולה, וממילא עולה התמיהה מדוע משיח לא התגלה בפועל ומצב העולם הוא גלות ולא חשים את הגאולה (יחד עם כל היעודים שיהיו בה) כמענה לזה הודיע הרבי שהעבודה הנדרשת בדורנו הוא להמשיך ולגלות את הגאולה עצמה בתוך העולם על ידי שהוא חי ומתנהג בדוגמת העבודה בזמן הגאולה - לחיות היום בגלות חיי גאולה. בעבודה זו הוא מגלה את הגאולה בעולם.

"לקבל פני משיח צדקנו"

בעומק יותר ביאר הרבי את העבודה: משיח כבר התגלה! והוא, לפי שבכל דור ישנו אחד הראוי להיות משיח אלא שאינו מתגלה לפי שהעולם אינו מוכן ומכיוון שהעולם כבר מוכן ממילא אין לו עיכוב והוא כבר התגלה (וכמו שכבר רואים בעולם מאורעות שהם פעולתיו של משיח) ועל פי האמור שמשיח נמצא מצד עצמו בהתגלות (והעולם כיום הוא במצב גאולה שהגלוי האלוקי שיתגלה בגאולה כבר התגלה) העבודה היא לא לפעול את התגלותו אלא העבודה היא לקבל את הגלוי על ידי עבודת האדם. (נדרש מיהודי לא רק להכין ולתקן העולם לגאולה לא רק להמשיכו ולגלותו בעולם אל אף לקבלו בעולם וכל זמן שלא יקבלו בכוחות עצמו ובעבודתו לא יתגלה הגלוי "בפועל".)

"כל ימי חייך להביא לימות המשיח"

ענין זה מרומז אף בלשון המשנה (ברכות פרק א משנה ה) "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" ולא "לרבות" וכיו"ב, המשנה מדגישה (על פי הביאור הפנימי: שעל האדם בכל ימי חייו להביא את המשיח ) שהוא דבר שדרוש להביאו ולטרוח ולקבלו ולא לחכות שיתגלה ויגיע מעצמו אליו. כמו כן ביאת המשיח הוא באופן שהוא "מביא" את המשיח בתוך חייו כלומר, בכל פעולותיו של האדם - "כל ימי חייך", צריכים להיות חדורים ומאירים בענין המשיח "להביא (בתוכם ועל ידם) לימות המשיח".

"לפקוח את העיניים"

ביטוי נוסף התבטא הרבי בהגדרת עבודה זו שכל מה שנשאר לעשות הוא "לפקוח את העיניים" ולראות ש'הכל' כבר מוכן לגאולה ביטוי זה הוא מעין הגדרה לאופן בו נעשית העבודה של "קבלת פני משיח" שעל ידי ההתבוננות ושימת לב שהכל מוכן לגאולה וכבר רואים בעולם גאולה, האדם חי גאולה בחייו שלו.

מהותה

שכל חייו חדורים בגילוי כפי שיהיה בימות המשיח (הוא מרגיש תשוקה לגאולה, כל מעשיו הם הכנה לגאולה, והוא מתנהג כבגאולה

בענייני העולם הוא חדור ומתנהג בהכרה ש"אתה פעלתו" כפי שיהיה בימות המשיח - שבכל דבר יורגש מציאותו וחיותו האמיתיים ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו" ובהדגשה שלא רק שיודע שכל דבר הוא בשביל אלקות ולכן כל פעולותיו הם "לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" אלא לעתיד יתגלה ש"אין עוד מלבדו" אין שום מציאות כלל ולכן מלכתחילה אינו מרגיש את ענייני העולם כמציאות אלא אין עוד מלבדו.

וכן באכילתו ובשתייתו מרגיש הוא גאולה ומשיח (שמשתוקק לאכילה והשתייה בסעודת שור הבר והלווייתן ויין המשומר) גם בהתעסקותו עם אומות העולם הוא חדור בתוקף בכל ענייני יהדות כהיעוד שיהיה לעתיד לבוא "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" וידעו הגויים כי אני ה'".

וכל מעשיו הם עם מטרה אחת "להביא לימות המשיח", עבודת ה' שלו הן עם עצמו והן עבודת השליחות בהפצת היהדות והמעיינות עיקר עניינו הוא "לקבל פני משיח צדקנו".

יהודי שחי גאולה כל עבודת ה' שלו היא בשלמות בלי התחלקות. וכן שלילת הדברים הלא רצויים (כתאוות היתר), הנה מצד הסתכלותו בימות המשיח, מלכתחילה אינו בא לידי עבירה ואינו מחשיבם. מצד הגאולה אין לדברים אלו ממשות מלכתחילה.(כדברי הרמב"ם שלעתיד מעדנים יהיו כעפר - שלא יהיו חשובים מלכתחילה ויהיו חשובים כעפר).

בתורה

הוספה בלימוד התורה בכלל נגלה וחסידות (כמו הגלוי לעתיד שיהיה גלוי אלוקי בלי גבול).

בלימוד הלכות התורה אף שעיקר הלימוד הם ההלכות שנוגעים לזמן זה בפועל, מכל מקום אדם שחי גאולה לומד אף הלכות ששייכים לימות המשיח.ואופן הלימוד הוא מתוך ידיעה ברורה שלומד עכשיו הלכה שנוגעת לרגע הבא מיד לאחר מכן. כמו כן לימוד הלכות בית הבחירה (בימי בין המצרים) לימודו הוא מתוך תשוקה לגאולה (ולא כתיקון לחורבן הגלות).

וכן בלימוד תורת החסידות, מכיוון ש"באותו הזמן (בימות המשיח) לא יהי עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"(רמב"ם מלכים פרק יא) יש להוסיף בזמן זה בלימוד בתורת החסידות - פנימיות התורה שעניינה "דעת את ה'".

ובהדגשה מיוחדת על אופן הלימוד (כבזמן הגאולה):

א. ברחבות ובעניינים העמוקים שבתורת החסידות דווקא. לפי שבזמן הגלות עיקר עבודת ה' הוא עבודת המדות לעורר את הרגש לאלקות - "ואהבת.. בכל לבבך". (ועיקר הלימוד בשכל הוא לעורר המידות שבלב) אמנם בגאולה תהיה "עבודת המוחין" ולכן בתור דוגמא ומעין עבודה זו יש הדגשה ללמוד מתוך הרחבה ועמקות המוחין דווקא. (על דרך המאמרים ה"עמוקים" שנאמרו על ידי האדמו"ר האמצעי באופן של רחובות הנהר וכן על ידי התוועדויות ב"דיבוק חברים ופלפול התלמידים" (אבות פרק ו) שמוסיף (הרחבה) בהבנה)

ב. בהבנה והשגה, "החסידות יבינו כמו שמבינים ענין בנגלה" עד שענייני אלקות המתבארים בתורת החסידות יבואו לידי ראיה בעין השכל (כמודגש ע"י האדמו"ר מוהרש"ב במאמריו ובאופן הלימוד בישיבת תומכי תמימים). והרי זה בדוגמת מה שיהיה לעתיד לבוא שאלקות תתגלה לנבראים במוחש, כדברי הפסוק :"כי כולם ידעו אותי" וכן "והיו עיניך רואות את מוריך"

ועניין נוסף בזה שתורת החסידות מביאה את הקב"ה שלמעלה מהשגה שגם בו יהיה שייך עניין הידיעה (- שגם העצם שלמעלה מהשגה יאיר בהשגה)

בחינוך

"אל תגעו במשיחי" (דברי הימים-א טז, כב.) אלו תינוקות של בית רבן (שבת קיט,ב.) חינוך ילדי ישראל צריך להיות באופן שהם נעשים חדורים בענין המשיח כך שכשנותנים עליהם מבט רואים "משיחי".

שיבת השופטים

מיעודי הגאולה הוא נבואת הנביא |"ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה". ענינו של "שופט" הוא שפוסק הדין על הנידון בדרך ציווי וגזירה (והוא גילוי באופן מלמעלה למטה שהגלוי מובדל מהמקבל ומכריח אותו). "יועץ" עניינו לייעץ לאדם שיתיישב ויתקבל בנפשו (והוא על דרך נביא שהגילוי האלוקי מתיישב בנפשו).

לעתיד הגילוי האלוקי שעל ידי התורה יהיה הן על ידי ה"שופט" ודבריו גופא יתיישבו ויתקבלו בנפשות בני ישראל על ידי ה"יועץ".(אמנם שוטרים לא יצטרכו אז לפי שיתבטל היצר הרע - "ואת רוח הטומאה העביר מין הארץ".)

ה"שופטיך ויועציך" עתידים להתחדש לפני בוא הגאולה^{[דרוש מקור: להביא מקור מגוף השיחה בהערות]} והם "רבותינו נשיאנו" שהם ה"שופטיך" המלמדים תורה לכל העם והם גם ה"יועציך" הנותנים עצה טובה לכל עניין של יראת שמים עד לעצה טובה בעניינים גשמיים, ובפרט בתורת החסידות שהתגלתה על ידי "רבותינו נשיאנו" שהוראותיהם בתורה ניתנו באופן של "יעוץ" שמתקבל גם אצל הנפש הבהמית. ובדורנו ישנו שופט ויועץ ("כ"ק מו"ח אדמו"ר ונמשך אחריו על ידי תלמידיו") שהוא נותן הוראות ומייעץ עצות בכל העניינים של תורה ויהדות בחיי היום יום לכל אנשי הדור עד לנבואתו העיקרית של נשיא הדור - בשורת הגאולה. וכהכנה לגאולה היא להוסיף בציות לשופט וליועץ שבדור (וכן על ידי לימוד תורת החסידות) שבאופן זה נעשים כלים מוכשרים לקבל הגלויים של הגאולה.

ובכללות יותר: "שופטיך ויועציך" לשון רבים הם הם ה"יועציך" הפרטיים של כל אחד - קיום ציווי המשנה "עשה לך רב".^{[דרוש מקור: מוזכר בשיחה אודות "מאן מלכי רבנן" אבל אודות "עשה לך רב" לא מצאתי בפירוש]}

ובפרטיות יש לכל יהודי בנפשו את השופט והיועץ הוא נפשו האלוקית ועליו להעמיד את השופט "בכל שעריך" בכל שערי הנפש - בכל החושים - ראיה שמיעה ריח ודיבור ובכל האברים (על ידי לימוד התורה בשכל - "שופט", ועל ידי המידות שבלב - "יועץ")

על ידי זה נעשים בני ישראל לכלי מוכשר לייעוד של "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועציך כבתחילה".

בשליחות

ערך מורחב – השליחות היחידה

"לחיות גאולה" היא לא רק עבודתו של כל אחד ואחת לעצמו, אלא גם עבודת השליחות בדורנו שמטרתה העיקרית להחדיר בעולם את אור הגאולה ולהכין את העולם "לקבל פני משיח צדקנו".

העבודה בפועל

בכדי לחיות גאולה שכל מציאות האדם תחיה חיי גאולה, מוכרח שהשכל יהיה חדור בענייני הגאולה ומשם יתפשט לרגש הלב עד שמחשבתו דיבורו ומעשיו של האדם יהיו באופן המתאים לזמן הגאולה.

זו היא הסיבה שהרבי ביאר והודיע שנמצאים על סף הגאולה והנה זה משיח בא וסיימו את כל ענייני העבודה, בכדי שמהתבוננות ותקיעת הדעת והמחשבה בזה, יחיה האדם חיי גאולה.

לימוד ענייני גאולה ומשיח

ערך מורחב – לימוד ענייני גאולה ומשיח

אמנם מכיוון שמצד הגלות הפנימית של האדם הוא מרגיש מחוץ לגאולה עדיין וחיי חיים גלותיים (בנוסף לכך שהגלויים של הגאולה עדיין לא התגלו בשלימות) לכן העצה לזה הוא על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח. שעל ידי שקיעתו בלימוד עניינים אלו "מתוך עיון והתבוננות והעמקה יתירה" יחל לחיות חיי גאולה, לפי שבכח התורה להחדיר גם באדם שנמצא בגלות ואינו רואה את הגאולה עדיין שיחוש ויחיה גאולה. ועל לימוד התורה בכלל נאמר: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".

(לימוד התורה (בענייני גאולה ומשיח) אינו רק "עצה הגיונית" להחדיר הגאולה בנפש האדם אלא יש לה שייכות מיוחדת לגאולה, מפני שהתורה שרשה בספירת התפארת ועניינה של ספירה זו היא חיבור שני הפכים (חסד וגבורה רצוא ושוב) ובזה שייכת היא לגאולה לפי ש:

א.גם הגאולה היא חיבור, לפי שהגאולה אינה מבטלת את הגלות אלא מתגלית בתוך הגלות (כידוע ש"גאולה" היא הוספת האות א' בתוך המילה "גולה") כלומר, בגאולה תתגלה שהתוכן והפנימיות של הגלות היא עצמה גילוי אלוקי נעלה ביותר.

ב. עניינו של מלך המשיח יהיה הן "רב" והן "מלך" עניינו של מלך היא המשכת גילוי אור נעלה באופן מקיף (על ידי ביטול העם למלך) בשונה מ"רב" שהשפעתו היא השפעה פנימית (שמתקבל לשכל התלמיד) וב"מלך המשיח" יהיו שני התנועות (ההפוכות) הן "רב" והן "מלך" כלומר הגלויים הנעלים של מלך יתגלו לכולם באופן פנימי כהשפעה הפנימית של רב.)

עניינה בנפש האדם

מובא בספריםשכשם שיש נשמה כללית שהיא נשמת משיח כך ישנו בכל אחד מישראל ניצוץ משיח והיא מתלבשת בנשמתו. וכאשר כל ניצוצי משיח שבנשמות בני ישראל יתגלו, יתגלה הניצוץ הכללי הוא משיח צדקנו.

הניצוץ משיח מתלבש בדרגה הגבוהה ביותר שבנשמה (-יחידה). מצד הניצוץ משיח הוא חי כבגאולה: אלוקות מאיר אצלו בנפשו בגלוי, ובכל העולם נמצאת מלכותו של ה' בהתגלות. אמנם זה רק מצד הניצוץ והוא בהעלם. עבודתו של יהודי הוא לגלות את הניצוץ הזה בכל כוחות נפשו שחיותו בהם תהייה חדורה בחיות של הניצוץ משיח שבו. כלומר, שעל ידי העבודה וההכשרה שכל כוחות נפשו כולם יהיו מתאימים לזמן הגאולה - "לחיות גאולה" - הוא מגלה בהם את הניצוץ משיח.

בעומק יותר הניצוץ משיח מתלבש בעצם הנשמה למעלה מכל כוחותיה. ועיקר עניין המשיח הוא שאז יתגלה החיבור העצמי שבין ישראל לקב"ה שהם קשורים ודובקים בעצם מציאותם, וזו היא גם הנקודה של "ניצוץ משיח" שהיא קשורה בקב"ה לא בגלל תנועה או פעולה שמחברת ביניהם, אלא בעצם מציאותה היא קשורה בו. (משאין כן ב"כוחות" הנשמה הקשר מתבטא בפעולה מסויימת בביטול של הנשמה או במסירות נפש או בהתפעלות וכיו"ב)

וממילא עיקר הפעולה לחיות משיח הוא לגלות את המשיח שבנפשו ואת הקשר שלה והוא על ידי ההכרה שהוא ישנו ונמצא, ידיעה זו שמצד יהדותו יש לו ניצוץ שקשורה לקב"ה בעצם, פועלת על כל הכוחות שגם בהם יאיר הקשר כפי שהוא למעלה מתנועה והתבטאות (על דרך אדם הניעור משנתו שעצם ההתעוררות מהשינה היא ההכרה שהוא ישנו במציאות. רק אחר כך הוא מתחיל להתבטאות בפעולות שונות).

עניין זה מרומז אף בלשון "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" דווקא העבודה מתוך עצם הנשמה יכולה לחדור "בכל ימי חייך" הן ביום והן בלילה הן בהקיץ ובין בשינה מפני שהעצם נמצא תמיד (משא"כ אילו ניצוץ משיח הוא כוח ותנועה מסויימת לא שייך שיהיה בגלוי באדם כל הזמן גם כשישן) והוא חייו האמיתים.

ויוצא שעיקר העבודה הוא, שיתגלה המציאות של משיח שיכיר וידע ש"ישראל וקוב"ה כולא חד" ומזה יגיע להכרה בפעולותיו של המשיח בכוחותיו הגלויים שלו להוסיף בכל ענייני יהדות (מתחיל בעניינים השייכים לדרגת היחידה (כלימוד תורת החסידות) ועד לדברים פשוטים כמו לדאוג לצרכיו הגשמים של יהודי.

ראה גם

• בשורת הגאולה
• לימוד ענייני גאולה ומשיח
• ניצוץ משיח
• עבודת הגלות

לקריאה נוספת

• הרבי - התוועדות י"א ניסן תשל"ו שיחה ב' - ד'.

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==