רב אשי: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 4: שורה 4:
|חבריו=[[רב אחא בריה דרבא]]
|חבריו=[[רב אחא בריה דרבא]]
|בית מדרש=ישיבת סורא
|בית מדרש=ישיבת סורא
}}[[קובץ:6d76qjn4 w640h480q70.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של האמורא מר טביומי בר רב אשי בגבול לבנון]]
}}[[קובץ:6d76qjn4 w640h480q70.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר המיוחס למר טביומי בר רב אשי בגבול לבנון]]
'''רב אשי''' היה מגדולי ה[[אמוראים]] ומראשי הדור השישי של אמוראי בבל, ידידו של [[רבינא]], ויחד עימו חתם וערך את ה[[תלמוד בבלי]].
'''רב אשי''' היה מגדולי ה[[אמוראים]] ומראשי הדור השישי של אמוראי בבל, ידידו של [[רבינא]], ויחד עימו חתם וערך את ה[[תלמוד בבלי]].



גרסה מ־13:19, 12 בספטמבר 2013

רב אשי
דור דור רביעי לאמוראי בבל
בית מדרש ישיבת סורא
רבותיו רב כהנא מפום נהרא, אמימר
חבריו רב אחא בריה דרבא
קבר המיוחס למר טביומי בר רב אשי בגבול לבנון

רב אשי היה מגדולי האמוראים ומראשי הדור השישי של אמוראי בבל, ידידו של רבינא, ויחד עימו חתם וערך את התלמוד בבלי.

רב אשי הקים מחדש את ישיבת סורא, במתא מחסיא, פרבר של העיר הבבלית סורא, ועמד בראשה. הוא החל בעריכת התלמוד בבלי יחד עם רבינא, עבודה שאותה השלימו ממשיכי דרכו. הוא הקפיד במיוחד על כבודם של בתי הכנסת בעירו. דוגמה לכך היא הקפדתו שלא ייבנו בתים יותר גבוהים מבית הכנסת. פעם אחת, כאשר ראה סדקים בבית כנסת בעירו, סתר את בית הכנסת והכניס מיטתו לשם (כדי להכריח עצמו להתעסק בתיקון), ולא הוציא אותה משם עד שהתקין לו מרזבים.

ידוע שהיה עשיר ורב השפעה. עליו אומרת הגמרא: "תורה וגדולה במקום אחד"[1], וגם ראש הגולה, רב הונא בר נתן, שהיה מרבותיו, היה כפוף אליו. בכח מנוחת דעתו שהיתה לו כתוצאה מגדולתו, ניצל לערוך את התלמוד בבלי[2]. מסופר על רב אשי שהיה לו יער, ומכרו לבית האש (לבית פולחן עבודה זרה), בהנחה ש"סתם עצים להסקה ניתנו" ועל פי רוב, השימוש בעצים לא יהיה לפולחן עבודה זרה אלא לחימום סתם.

לפני פטירתו נגלה אליו מלאך המוות בשוק. אמר לו: "המתן לי שלושים יום ואחזור על תלמודי, שאמרו: "אשרי מי שבא לכאן (לעולם הבא) ותלמודו בידו", אך מלאך המוות לקח אותו יום אחד לפני כן (אחרי עשרים ותשעה יום).

עד רבינא ורב אשי היו סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו, ובהם הסתיים הדבר[3].

כאשר היתה מתעורת לו שאלה בכשרות, הוא היה אוסף עשרה קצבים ושואל את דעתם. הרבי לומד מכך, שכמו רב אשי שהיה גביר, גדול בישראל וחד בדרא, עם כל זה הוא היה שואל את דעתם של קצבים, על אחת כמה וכמה שעל סתם יהודי להזהר בכל הכרעה הנוגעת, ובפרט לרבים[4].

הערות שוליים

  1. גיטין נט ע"א.
  2. שיחות קודש תש"ל חלק א'.
  3. תורת מנחם חלק טו שנת תשט"ז חלק ראשו שיחת ש"פ חיי שרה, מבמבה"ח כסליו, ה'תשט"ז. ומציין: ראה הקדמת הרמב"ם לספרו יד החזקה.
  4. אגרות קודש כרך ט ב'תרסח.