זלדה מישקובסקי (שניאורסון): הבדלים בין גרסאות בדף
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
קהלא קדישא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:Zelda.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מרת שיינא זלדה מישקובסקי]] | [[קובץ:Zelda.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מרת שיינא זלדה מישקובסקי]] | ||
'''שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי''' ( | '''שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי''' (מוכרת כ'המשוררת זלדה') הייתה בת דודה (היחידה) של [[הרבי]], בתו של אביה הרב [[שלום שלמה שניאורסון]], אחיו של רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] (אביו של [[הרבי]]), ואימה [[רחל שניאורסון]], בתו של הרב [[דוד צבי חן]] (הרד"צ). | ||
היתה משוררת מפורסמת. שיריה נלמדים בבתי ספר ואוניברסיטאות והיא קיבלה על שיריה פרסים ספרותיים רבים. | |||
== ילדותה == | == ילדותה == | ||
מרת זלדה נולדה ב[[כ"ו סיון]] [[תרע"ד]] | מרת זלדה נולדה ב[[כ"ו סיון]] [[תרע"ד]] לאביה הרב [[שלום שלמה שניאורסון]], אחיו של רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] (אביו של [[הרבי]]), ולאימה [[רחל שניאורסון]], בתו של הרב [[דוד צבי חן]] (הרד"צ). | ||
שנות ילדותה עברו עליה בביתו של סבה ה[[דוד צבי חן|רד"צ]] יחד עם הוריה. היא הושפעה רבות מדמותו של סבה והדבר אף מוזכר בשיריה. זלדה התחנכה בין שתי תרבויות, דתית-חסידית מחד ורוסית מאידך. אף שאהבה לקרוא ספרות רוסית, היתה ידענית ב[[תורה]]. | |||
היא למדה בגן עברי | היא למדה בגן עברי ואחר כך בבית ספר רוסי. בכל שבוע היתה צריכה להמציא תירוץ חדש בכדי לא לבוא לבית הספר ב[[שבת]], וכמו כן היתה לה מורה שהבינה לליבה והעלימה עין. אולם כשהתחלפה המורה - נאלצה להפסיק לבוא לבית הספר. | ||
== בארץ ישראל == | == בארץ ישראל == | ||
בשנת [[תרפ"ה]] עלתה יחד עם משפחתה ל[[ירושלים]], שם למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה והאווירה המחמירה בבית הספר. כעבור [[שנה]], ב[[ז' בשבט]] [[תרפ"ו]] נפטר אביה ממחלה, וחודש לאחר מכן, ב[[כ"ד בכסלו]] נפטר סבה, [[דוד צבי הירש חן|הרד"ץ]]. בהעדר ברירה אחרת, בהיותה בת יחידה, אמרה זלדה [[קדיש]] לעילוי נשמתם משך כל שנת האבל, בהיותה רק בת אחת-עשרה שנים. [[הרבי הריי"צ]] שלח מכתב ניחומים לאימה מרת רחל{{הערת שוליים|נדפס באג"ק אגרת ה'רה}}. | |||
אחר פטירת אביה עברה עם אמה ל[[תל אביב]] | אחר פטירת אביה עברה עם אמה ל[[תל אביב]] ושם למדה את אומנות הציור. כעבור זמן עברו השתיים ל[[חיפה]] - ומשם חזרו ל[[ירושלים]]. | ||
בתום המלחמה השתדכה זלדה עם ר' חיים אריה מישקובסקי (בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי ([[כ"ט באב]] [[תרמ"ד]] - [[ג' בתשרי]] [[תש"ז]]) היה מרבני [[פולין]], סגן יושב ראש "אגודת הרבנים", נשיא איחוד הרבנים פליטי פולין, מראשי ועד ההצלה ומראשי ועד הישיבות בפולין ובארץ ישראל. | בתום המלחמה השתדכה זלדה עם ר' חיים אריה מישקובסקי (בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי ([[כ"ט באב]] [[תרמ"ד]] - [[ג' בתשרי]] [[תש"ז]]) היה מרבני [[פולין]], סגן יושב ראש "אגודת הרבנים", נשיא איחוד הרבנים פליטי פולין, מראשי ועד ההצלה ומראשי ועד הישיבות בפולין ובארץ ישראל. | ||
{{הערת שוליים|[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99 לקורות חייו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי]}}). הוא היה בוגר ישיבת [[חברון]]. הם נישאו ב[[תש"י]], היא היתה בת 36 והוא בן 42, השניים התגוררו בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם שבמרכז [[ירושלים]]. הוא עבד כפקיד ורואה חשבון, והיא עסקה בהוראה בבתי ספר דתיים | {{הערת שוליים|[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%99%D7%94%D7%95_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A7%D7%99 לקורות חייו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי]}}). הוא היה בוגר ישיבת [[חברון]]. הם נישאו ב[[תש"י]], היא היתה בת 36 והוא בן 42, השניים התגוררו בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם שבמרכז [[ירושלים]]. הוא עבד כפקיד ורואה חשבון, והיא עסקה בהוראה בבתי ספר דתיים ובמקביל כתבה שירים. בביתה הקפידה זלדה על החומרות שהיו נהוגות בבית סבה. | ||
הזוג היה חשוך ילדים. חיים אריה היה זה שעודד אותה לפרסם את שיריה. | הזוג היה חשוך ילדים. חיים אריה היה זה שעודד אותה לפרסם את שיריה. | ||
בשנת [[תשכ"ב]] לקה בעלה בהתקף לב ושהה שבועיים בבית הרפואה "הדסה". כעבור תשע שנים, ב[[תש"ל]] הלך לעולמו והוא בן שישים ושתיים. בעקבות פטירתו שיגר לה [[הרבי]] מכתב | בשנת [[תשכ"ב]] לקה בעלה בהתקף לב ושהה שבועיים בבית הרפואה "הדסה". כעבור תשע שנים, ב[[תש"ל]] הלך לעולמו והוא בן שישים ושתיים. בעקבות פטירתו שיגר לה [[הרבי]] מכתב ניחומים. | ||
ממכתבי הרבי אליה (חלקם נדפסו ב[[אגרות קודש]]) | ממכתבי הרבי אליה (חלקם נדפסו ב[[אגרות קודש]]) ניתן לראות את הקשר המיוחד ואת הביטול שלה כלפי הרבי. היא נועצה ברבי בכל בעיה שהתעוררה בחייה, ועל אף קרבתה המשפחתית קיבלה את הדברים כ[[חסיד]] שמקבל את דברי רבו. | ||
נפטרה ב[[כ"ח ניסן]] [[תשד"מ]]. מנוחתה כבוד | נפטרה ב[[כ"ח ניסן]] [[תשד"מ]]. מנוחתה כבוד ב[[הר הזיתים]] שב[[ירושלים]]. | ||
אחר פטירתה הנציחה עיריית [[ירושלים]] את זכרה בקריאת רחוב על שמה בשכונת רמות | אחר פטירתה הנציחה עיריית [[ירושלים]] את זכרה בקריאת רחוב על שמה בשכונת 'רמות' בעיר. | ||
==שיריה== | ==שיריה== | ||
שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון מדורים ספרותיים של העיתונים. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. תחילה זלדה לא חשבה כלל להוציא את שיריה לאור מחמת צניעותה, אבל ידידים ומכרים שיכנעו אותה להוציאם לאור, ורק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא קובץ שיריה הראשון | שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון מדורים ספרותיים של העיתונים. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. תחילה זלדה לא חשבה כלל להוציא את שיריה לאור מחמת צניעותה, אבל ידידים ומכרים שיכנעו אותה להוציאם לאור, ורק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא קובץ שיריה הראשון - 'פנאי' (בהוצאת הקיבוץ המאוחד). עד לשנת תשס"ז יצאו לאור 14 מהדורות ממנו באלפי עותקים. | ||
את שירה הראשון כתבה כשהיתה כבת שמונה. שיריה מושפעים מהאוירה ה[[חסידות|חסידית]] בה גדלה, | את שירה הראשון כתבה כשהיתה כבת שמונה. שיריה מושפעים מהאוירה ה[[חסידות|חסידית]] בה גדלה, ורבים מהם עוסקים בנושאים כמו ניגודיות בין [[קודש]] וחול, השואה, קדושת השבת, ה[[תנ"ך]], אביה וסבה ועוד. | ||
זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית | זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה ולצעירים שבאו להתעניין ביצירותיה. שיריה נלמדים בבתי ספר ואוניברסיטאות, והיא קיבלה על שיריה פרסים ספרותיים רבים. | ||
==ספרי השירים שלה== | ==ספרי השירים שלה== | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
* '''שנבדלו מכל מרחק''', 1984 | * '''שנבדלו מכל מרחק''', 1984 | ||
כל ספריה של זלדה - שאותם פרסמה מעל במות רבות (לא כל שיריה פורסמו) - ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב[[תל אביב]]. לאחר פטירתה קובצו כל הספרים לכרך אחד | כל ספריה של זלדה - שאותם פרסמה מעל במות רבות (לא כל שיריה פורסמו) - ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב[[תל אביב]]. לאחר פטירתה קובצו כל הספרים לכרך אחד בשם: '''שירי זלדה'''. | ||
==משפחתה== | ==משפחתה== | ||
גרסה מ־01:43, 11 בנובמבר 2011
שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי (מוכרת כ'המשוררת זלדה') הייתה בת דודה (היחידה) של הרבי, בתו של אביה הרב שלום שלמה שניאורסון, אחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי), ואימה רחל שניאורסון, בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"צ).
היתה משוררת מפורסמת. שיריה נלמדים בבתי ספר ואוניברסיטאות והיא קיבלה על שיריה פרסים ספרותיים רבים.
ילדותה
מרת זלדה נולדה בכ"ו סיון תרע"ד לאביה הרב שלום שלמה שניאורסון, אחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי), ולאימה רחל שניאורסון, בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"צ).
שנות ילדותה עברו עליה בביתו של סבה הרד"צ יחד עם הוריה. היא הושפעה רבות מדמותו של סבה והדבר אף מוזכר בשיריה. זלדה התחנכה בין שתי תרבויות, דתית-חסידית מחד ורוסית מאידך. אף שאהבה לקרוא ספרות רוסית, היתה ידענית בתורה.
היא למדה בגן עברי ואחר כך בבית ספר רוסי. בכל שבוע היתה צריכה להמציא תירוץ חדש בכדי לא לבוא לבית הספר בשבת, וכמו כן היתה לה מורה שהבינה לליבה והעלימה עין. אולם כשהתחלפה המורה - נאלצה להפסיק לבוא לבית הספר.
בארץ ישראל
בשנת תרפ"ה עלתה יחד עם משפחתה לירושלים, שם למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה והאווירה המחמירה בבית הספר. כעבור שנה, בז' בשבט תרפ"ו נפטר אביה ממחלה, וחודש לאחר מכן, בכ"ד בכסלו נפטר סבה, הרד"ץ. בהעדר ברירה אחרת, בהיותה בת יחידה, אמרה זלדה קדיש לעילוי נשמתם משך כל שנת האבל, בהיותה רק בת אחת-עשרה שנים. הרבי הריי"צ שלח מכתב ניחומים לאימה מרת רחל[1].
אחר פטירת אביה עברה עם אמה לתל אביב ושם למדה את אומנות הציור. כעבור זמן עברו השתיים לחיפה - ומשם חזרו לירושלים.
בתום המלחמה השתדכה זלדה עם ר' חיים אריה מישקובסקי (בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי (כ"ט באב תרמ"ד - ג' בתשרי תש"ז) היה מרבני פולין, סגן יושב ראש "אגודת הרבנים", נשיא איחוד הרבנים פליטי פולין, מראשי ועד ההצלה ומראשי ועד הישיבות בפולין ובארץ ישראל. [2]). הוא היה בוגר ישיבת חברון. הם נישאו בתש"י, היא היתה בת 36 והוא בן 42, השניים התגוררו בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם שבמרכז ירושלים. הוא עבד כפקיד ורואה חשבון, והיא עסקה בהוראה בבתי ספר דתיים ובמקביל כתבה שירים. בביתה הקפידה זלדה על החומרות שהיו נהוגות בבית סבה.
הזוג היה חשוך ילדים. חיים אריה היה זה שעודד אותה לפרסם את שיריה.
בשנת תשכ"ב לקה בעלה בהתקף לב ושהה שבועיים בבית הרפואה "הדסה". כעבור תשע שנים, בתש"ל הלך לעולמו והוא בן שישים ושתיים. בעקבות פטירתו שיגר לה הרבי מכתב ניחומים.
ממכתבי הרבי אליה (חלקם נדפסו באגרות קודש) ניתן לראות את הקשר המיוחד ואת הביטול שלה כלפי הרבי. היא נועצה ברבי בכל בעיה שהתעוררה בחייה, ועל אף קרבתה המשפחתית קיבלה את הדברים כחסיד שמקבל את דברי רבו.
נפטרה בכ"ח ניסן תשד"מ. מנוחתה כבוד בהר הזיתים שבירושלים.
אחר פטירתה הנציחה עיריית ירושלים את זכרה בקריאת רחוב על שמה בשכונת 'רמות' בעיר.
שיריה
שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון מדורים ספרותיים של העיתונים. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. תחילה זלדה לא חשבה כלל להוציא את שיריה לאור מחמת צניעותה, אבל ידידים ומכרים שיכנעו אותה להוציאם לאור, ורק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא קובץ שיריה הראשון - 'פנאי' (בהוצאת הקיבוץ המאוחד). עד לשנת תשס"ז יצאו לאור 14 מהדורות ממנו באלפי עותקים.
את שירה הראשון כתבה כשהיתה כבת שמונה. שיריה מושפעים מהאוירה החסידית בה גדלה, ורבים מהם עוסקים בנושאים כמו ניגודיות בין קודש וחול, השואה, קדושת השבת, התנ"ך, אביה וסבה ועוד.
זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה ולצעירים שבאו להתעניין ביצירותיה. שיריה נלמדים בבתי ספר ואוניברסיטאות, והיא קיבלה על שיריה פרסים ספרותיים רבים.
ספרי השירים שלה
- פנאי, 1967
- הכרמל האי נראה, 1971
- אל תרחק, 1974
- הלא הר הלא אש, 1977 - עליו זכתה בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשל"ח.
- השוני המרהיב, 1981
- שנבדלו מכל מרחק, 1984
כל ספריה של זלדה - שאותם פרסמה מעל במות רבות (לא כל שיריה פורסמו) - ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתל אביב. לאחר פטירתה קובצו כל הספרים לכרך אחד בשם: שירי זלדה.
משפחתה
- אביה הרב שלום שלמה שניאורסון.
- אימה רחל שניאורסון.
- סבה הרב ברוך שניאור שניאורסון.
- סבה הרב דוד צבי הירש חן (הרד"צ).
הערות שוליים
- ↑ נדפס באג"ק אגרת ה'רה
- ↑ לקורות חייו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי