אדנ"י – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
איחוד |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
==מלכות דחכמה סתימאה== | ==מלכות דחכמה סתימאה== | ||
בחינה שניה הנקראת בשם אדנ"י היא [[מלכות]] של [[חכמה סתימאה]], וזהו מה שנאמר: "אם עונות תשמור י"ה אדנ"י מי יעמד", ששם זה הוא גבוה יותר מ[[י"ה]], [[אבא]] ו[[אמא]], והוא מלכות דחכמה סתימאה שהוא בחינת [[מקיף]] של תיקון הראשון של [[י"ג תיקוני דיקנא]], והיא מקבלת מפאת הראש שהוא [[מלכות]] ד[[גלגלתא]], ובחינה זו נמשכת דווקא על ידי קבלת עול. | בחינה שניה הנקראת בשם אדנ"י היא [[מלכות]] של [[חכמה סתימאה]], וזהו מה שנאמר: "אם עונות תשמור י"ה אדנ"י מי יעמד", ששם זה הוא גבוה יותר מ[[י"ה]], [[אבא]] ו[[אמא]], והוא מלכות דחכמה סתימאה שהוא בחינת [[מקיף]] של תיקון הראשון של [[י"ג תיקוני דיקנא]], והיא מקבלת מפאת הראש שהוא [[מלכות]] ד[[גלגלתא]], ובחינה זו נמשכת דווקא על ידי קבלת עול. | ||
שם זה הוא המקור להתהוות [[נברא|הנבראים]], כי הוא יתברך אדון כל הארץ, ובכדי שאכן יהיה אדון - צריך שתברא הארץ וכל אשר בה ותחול עליה אדנותו יתברך. | |||
==אין מלך בלא עם== | |||
חכמינו זכרונם לברכה אומרים כי "[[אין מלך בלא עם]]" - גדולת המלך ואדנותו על עמו, באה לידי ביטוי רק כאשר קיימת מציאות של עם, שעליהם תהיה מלכותו, ורק כאשר העם מתבטל אליו ולרצונותיו. כמו שכתוב "ברוב עם - הדרת מלך": כאשר ישנו עם רב שממליך עליו את המלך, אזי הדרתו וגדולתו גדולים יותר ורבים יותר. | |||
הגדרת המושג "עם" - שהתבטלותו למלך הוא תנאי למלכות, היא בשנים: מחד, הם זרים ונפרדים מהמלך, ולא בנים או קרובים, כי אפילו יהיו לו בנים רבים ביותר, אשר יכבדוהו מאד, אין זה כבוד מלך, אלא כיבוד אב בלבד. רק כאשר גם אנשים זרים, מבטלים בתכלית את ישותם למלך, אפילו עד כדי [[מסירות נפש]], ועושים זאת ברצונם ובחירתם החפשית, הרי זו הוכחה וביטוי לגדולת מלכות המלך. אך מאידך, העם - על-אף היותם זרים למלך, מכל מקום - הם מערכו וסוגו של המלך, דהיינו - בני אדם, שמקבלים מלכותו עליהם ברצון ובבחירה, ולא בהמות וכדומה - שבהם הוא רק רודה ושולט. | |||
מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, שגם למעלה הנה, על-ידי ש[[אור אין סוף]] ב"ה מצטמצם ב[[ספירות]] בכלל, ובמיוחד ב[[ספירת המלכות]] ושם א-דני, הנה, כאשר ההשפעה ע"י המלכות, פועלת שתעשה מציאות "עם", שהיא התהוות וקיום כל הבריאה, שתהיה כמות שהיא עכשיו - שהנברא חש את עצמו ליש גמור ודבר נפרד - נוסף כביכול, על מציאות הבורא, היינו, שהנברא אינו חש שמציאותו מאוחדת לגמרי בה' ית' - הרי זהו בחינת "עם". | |||
ויחד עם זאת, ההתהות היא באופן כזה שהאדם מישראל - שהוא מערכו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, להיותו חלק אלוקה ממעל - יביא את הבריאה לידי ביטול היש וביטול במציאות על-ידי התורה, שהוא ביטוי למלכות ה' - אדון כל הארץ, כי אדם מלשון 'אדמה לעליון', שנברא בצלם ודמות של מעלה (כפי שהוא לאחר ה[[צמצום]] וההתלבשות בספירות), כי חלק הוי' עמו, ולפיכך ה' הוא מלך ישראל וגואלו. ובזה דוקא, על-ידי ביטול הנבראים שבבחינת יש אל הוי', תושלם אדנותו ומלכותו של ה', כי "אין מלך בלא עם". | |||
{{סגל}} | |||
[[קטגוריה:שמות ה']] | [[קטגוריה:שמות ה']] | ||