מלחמת המפרץ – הבדלי גרסאות

בי"א מנחם אב, העולם כולו הוכה בתדהמה רבתי. ההיטלר המודרני פלש במפתיע לכווית הסמוכה בחומדו את אוצרות הנפט של המדינה הערבית השקטה והעשירה.  

ארצות הברית הצהירה מיד כי היא לא תאפשר למצב הזה להמשיך. הקהילייה הבינלאומית התנגדה למהלך הזה והתגבשה קואליציה צבאית בראשות ארצות הברית לשחרור כוויית. עם הכיבוש פרסה עיראק כ-‏11 יחידות מצבאה לאורך הגבול עם סעודיה, תוך איום של כיבוש סעודיה. מקורות מודיעיניים דאז העריכו כי ביכולתה של עיראק לכבוש גם את סעודיה. המלך הסעודי, פאהד, ראה בצעדיו של סדאם איום חמור וביקש סיוע של ארצות הברית. נשיא ארצות הברית דאז, ג’ורג’ בוש שלח כוחות של צבא ארצות הברית למפרץ הפרסי כדי להגן על סעודיה ולשחרר את כוויית.  

ארה”ב נחרדת ובארץ הקודש מתמלאים בחרדה עצומה לנוכח המשך מעשי הטירוף של הקצב מבגדד, בעיקר מפני הנשק הכימי העצום הנמצא ברשותו.  

בתוך ימים קצרים הוטלו תושבי ישראל אל תוך תקופה מסעירה, כאשר הלקסיקון שעלה על הפרק היה זכור מימים אפלים יותר באירופה: גז, הרג המוני, מסכות אב”כ וכו’.  

הדיבורים על מיגון ומסכות הפכו לנושאים מרכזים בשיח הציבורי הישראלי. גז חרדל או כימי אלו היו נושאים השגורים על שפתותיהם של ילדי גן. לא היו קולעים יותר מדברי המדרש “ישראל מתרעשים ומתבהלים”. העם ציפה בחרדה גדולה לשגיונותיו של השליט העיראקי שהבטיח להבעיר את ישראל כולה, זאת כנקמה על פיצוץ הכור האטומי עשר שנים קודם לכן.  

העולם רועד וגועש. מלכויות מתגרות זו בזו. דם ואש עם עשן המלחמה היתמרו, ומאות אלפי חיילים של הקואליציה העולמית, התרכזו בחולות המפרץ.  

ההתייחסות הראשונית של הרבי לקראת המלחמה, היה לשר המשטרה דאז מר רוני מילוא שהגיע לרבי בכ”ח מנחם אב [[תש”נ]].אנו נמצאים בימים קשים, אמר לרבי.  

כבר מספר חודשים קודם לכן, הכריז הרבי על היעד של שנת [[תנש”א]]. היה זה ביום [[ב’ בסיוון]], כאשר הרבי הכריז כי ראשי התיבות של השנה הבאה הם “[[תהא שנת אראנו נפלאות]]”. הרבי אף הסביר כי באופן מיוחד הוא מקדים לתת את ראשי התיבות של השנה הבאה, כדי שיוכלו להדפיס זאת בלוחות השנה. הרבי בענוותנותו מסתיר את רוח הקודש הגלויה, שהרי בכל שנה שפרסם ראשי תיבות, הדפיסו גם לוח שנה...  

חסידים ואנשי מעשה לא הבינו למה בדיוק ירמזון דברי הרבי - שנת אראנו נפלאות. איש לא ציפה לשנה כה סוערת...  

ממשלת ישראל החלה להכין את העם לקראת מצב של מלחמה ומתקפה. לאיש לא היה מושג מה יקרה, ואנשי הביטחון בעצה אחת עם המדינאים, לקחו את האפשרויות המסוכנות ביותר.  

העם החל להתכונן: מאגרי מים בתוך הבתים, ניילונים, סרטי איטום, סמרטוטים ואקונומיקה. קבלת מסכות, הכנת מזרקים וחדרים אטומים.  

הרב [[יהוסף רלב”ג]] ע”ה, רבה של [[קרית יובל]], היה הראשון שזכה לקבל התייחסות מפורשת למצב העכשווי-מעשי, לאחר שהכניס שאלה לרבי בקשר למצב החדש המתהווה שכמותו לא ידעה ישראל. התשובה של הרבי לא אחרה להגיע:  

א. ישאל [[בן חמש למקרא]] על דבר מה שנאמר מפורש על דרך הפשט: תמיד עיני ה’ אלוקיך בה וגו’  

נראה היה כאילו הרבי עומד מול השטן המקטרג, לנוכח בית דין של מעלה, ומלמד זכות וטובה על עם ישראל בכל האפשרויות.  

דברי הזכות והסנגוריה של הרבי על עם ישראל, לא מוצו בדברי הכיבושין בעשרה בטבת, ובמשך ארבעה שבתות רצופות דיבר הרבי שוב ושוב ב[[מעלתם של בני ישראל]]. הוא הבטיח כי “[[לא תקום פעמיים צרה]]”. הרבי חזר פעמים רבות על כך שארץ הקודש היא המקום הבטוח ביותר. מול גלי השנאה והחרדה שבקעו מבני ברק, הרעיף הרבי טללי אהבה על צאן מרעיתו, ופעל למנוע קטרוגים נוראיים על עמו בית ישראל. מי שהיה נוכח אז, זוכר בבירור כיצד נראו פניו הק’ של הרבי כשדיבר שיחות אלו...  

דבריו של הרבי נסכו עידוד רב. הרבי לא רק קרא שלא לעזוב את ארץ הקודש, אלא שקרא לתושבי חו”ל לנסוע לארץ הקודש. לאם ששאלה האם לדחות את נסיעתה של בתה הלומדת באה”ק, נתן הרבי דולר לברכה על מנת שתתנו לצדקה בארץ הקודש... אחת שאמרה כי רוצה להקדים את נסיעתה לארץ הקודש כי יש לה בן בצבא ולא יודעת כעת מה לעשות. הרבי השיב: “תעשי כפי שתכננת מראש, כי אין יסוד כלל לפחד”. לאחת ששאלה אם לחזור לארץ או להשאר לנוכח המצב, הרבי השיב: “לחכות? למה לחכות? לחזור לארץ הקודש שעיני ה’ אלוקיך בה תמיד כל הימים”.  

התשובות לא פסקו מלהגיע, כל אחת מוסיפה ביטחון יותר מקודמתה. בכל מעמד של חלוקת דולרים, היו עשרות התייחסויות לנוכח המצב.  

מועד המלחמה נקבע אז (לפי התאריך הלועזי) ל-‏15 בינואר. ככל שהזמן הלך ואז, כן גברו ההפחדות והאיומים מצד הצורר הבגדדי. היה אולטימטום יחד עם נסיונות תיווך שונים. מד החרדה בקרב העם, עלה וירד בהתאם לחדשות המדיניות שהגיעו מהבית הלבן ומארמון הצורר בבגדד.  

בכל המצבים הללו, דעתו של הרבי לא השתנתה בכהוא זה, והמסר המרגיע שהחל מתחילת הידיעות על האמור להתרחש, המשיך לאורך כל הדרך, באותו סגנון ובאותו קו ברור וצלול.  

כשעבר נציג משרד התיירות הישראלי בארה”ב בחלוקת הדולרים, הרבי אמר לו: “אני מפרסם בכל האפשרויות שצריך לנסוע. ואדרבה זה המקום הכי בטוח, כיון שהר הבית שם ומקום המקדש שם. והעיקר - שם נמצאים שני מליון או שלוש מליון, כן ירבו של בני ישראל”.  

לאשה אחת שעברה בחלוקת הדולרים, אמר הרבי, ובכך התייחס להפחדות הקשות: “עלייך לפרסם שאת נוסעת לארץ ישראל ישנם יהודים שמפחידים אחרים בנוגע לארץ ישראל בנוגע לנסיעה לשם, עלייך לפרסם שאת נוסעת ואין מה להסתכן בזה. זהו המקום הבטוח ביותר כיון שזהו המקום של [[בית המקדש]]”. לאחד שכתב לרבי ש”כולם מלאים דאגה” נוכח המצב, ענה הרבי תשובה בכתב יד קודשו: “א. חושד בכמה וכמה כשרים המלאים ביטחון בהוי’ שומר ישראל. ב. ואולי צריך להיות בדיקת התפילין והמזוזות שלו...”.  

מכאן אפשר היה לראות את החומרה בה התייחס הרבי לנוכח הפחדות של גורמים שונים.  

בנוסף לההבטחות הברורות הללו, הרבי גם נתן רמזים על המצב גם ב’ליקוט’ השבועי שיצא לאור מדי שבת בשבתו. ה’ליקוט’ של פרשת שמות תנש”א עסק כולו בנושא גדר הביטחון בקב”ה, על פי מאמר רבותינו נשיאנו “‘[[חשוב טוב יהיה טוב]]’, שהביטחון בה’ זה שיהיה טוב בטוב הנראה והנגלה”. הליקוט הופץ במהירות בהיכלי הישיבות ובבתי הכנסת [[בבני ברק]] וב[[ירושלים]], והפך לנושא המדובר ביותר.  

באותה תקופה החלו שיחותיו של הרבי להיות מופצים בקנה מידה נרחב ביותר, בזכות פועלו של הרה”ח ר’ [[טוביה פלס]]. הוא החל להפיץ ברבבות עותקים את קונטרס שיחת שבת פרשת ויחי, בה התייחס הרבי למצב, ושלל לחלוטין את ההפחדות.  

הקונטרס הזה החל לצאת תחת התואר וההדר המלכותי בשם “[[דבר מלכות]]”. כך רבבות נוספים של יהודים קיבלו את המסר של הרבי בצורה הברורה ביותר.  

אם לא די בכך, הרי שרמזים שמימיים מופלאים על אותה מלחמה, כתב הרבי בליקוט השבועי שיצא לאור לפרשת וארא, כשבועיים לפני פרוץ המלחמה. נושא הליקוט נסב אודות נבואת הקב”ה ליחזקאל על החורבן שה’ יביא על מצרים. הרבי האריך בנבואת יחזקאל על אודות המלחמה שה’ יעשה במצרים כי “בני ישראל יראו שנתקיימה נבואתו ויאמינו בדבריו.. וכל זה בשביל ש’לך אתן פתחון פה’, שיבוא מזה תועלת לישראל, ולא רק לכלל ישראל אלא אף למתי מספר דבני ישראל שלא האמינו ביחזקאל...”.  

הרבי ממשיך ואומר כי “בני ישראל צריכים לדעת שכל מה שנעשה בעולם, הכל נעשה בשביל ישראל, כדאיתא בילקוט “שהקב”ה אומר לבני ישראל בני אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, ולכן אין לבני ישראל לירא אלא להתחזק בבטחונם בה’”.  

דבריו של הרבי היו יותר מברורים - הם היו בגדר [[נבואה]] ברורה וגלוייה, כי לא יאונה כל רע לבני ישראל.  

ככל שהמצב התחמם והחששות גברו העמדה של הרבי מלך המשיח נהפכה לנחרצת יותר ויותר. היו מי שהביטו בתימהון על דבריו של הרבי ואפילו חיכו לראות היאמנו דברי הנביא אם לאו.  

ביום רביעי [[כ”ג טבת]] כאשר התברר שכל נסיונות התיווך נכשלו בז’נווה, וכי המלחמה בפתח, הרבי נשאל שוב והשיב: “מה שאמרתי הוא מתוקף העניין ‘דתמיד עיני ה’ אלוקיך בה...’ ומצד העניין דמקום המקדש שנמצא שם, והרי בזה אין שום שינוי”.  

גם למחרת היום ביום חמישי [[כ”ד בטבת]], יום ההילולא של [[אדמו”ר הזקן]], הרבי חזר שוב כי אין שום שינוי בעמדתו. במענה נוסף מאותו יום אמר הרבי: “אין מה לדאוג ובקרוב יראו את הנפלאות בארץ הקודש ולמסור זאת לתושבי ארץ הקודש”. לגבי לקיחת המסכות הרבי השיב כי אם אנשי הג”א מבקשים יש לקחת שהרי לא מפסידים דבר מזה שלוקחים, והוסיף שאין בזה סתירה לעמדתו בנוגע למצב שם. לרבה של אילת, הרב [[יוסף העכט]], שהעביר בקשת ברכה מתושבי עירו, היתה התשובה: אין להבהל כלל וכלל.  

הרבי דרש לא לשנות שום תוכנית וחלילה לא להראות פחד אלא ביטחון ברור באלוקי ישראל.  

לגבי ביטול חתונות או העברתם ממקום למקום הרבי שלל בתוקף. כמו למשל הסיפור הידוע שאף פורסם בכלי התקשורת על משפחה שביקשה להעביר את החתונה מבני ברק לבאר שבע בגלל שבאר שבע היא מקום בטוח יותר והרבי שלל זאת.  

בבוקר של ה-‏17 בינואר 1991 החל מבצע “סופה במדבר” - או “מלחמת המפרץ”,- כפי שכונתה בישראל. כוחות הקואליציה פתחו בהתקפה אווירית אדירה על מטרות עיראקיות.  

עוד באותו הלילה, ליל שישי, שיגרה עיראק אל עבר ישראל טילי סקאד. יותר מעשרה טילים נחתו באזור תל אביב רבתי.  

כמעט מדי לילה נחתו טילי סקאד על ישראל, ופגעו בעיקר באזורי [[תל אביב]] ו[[חיפה]]. נוהל החירום הפך לשיגרה: אזעקה, הסתגרות בחדרים, פחד מורט עצבים בחשש מי יספוג כעת טיל מטווח. דיווחים משותפים של כל רשתות התקשורת.  

אולם למרות זאת, הרבי הודיע כי עדיין הוא דבק בדבריו כי ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר, ואין מה לפחד וכי יש להמשיך בשגרה. כאשר נכנס המזכיר להודיע לרבי [[מלך המשיח]] על מטח הטילים הראשון שנפל בישראל, דקות ספורות בלבד לאחר הנפילה, הרבי אמר כי הוא כבר יודע... לפי דברי הרב גרונר הרבי ביקש ממנו להודיע לו על כל טיל שנופל בכל שעה ובכל זמן, עם מירב הדיווחים מהמקום. הרבי הוסיף שגם אם זה יהיה בשעת לילה מאוחרת.  

כבר ביום שישי הראשון, מיד כשנחת מטר הטילים הראשון, שיגר הרבי מסר מרגיע ומעודד לכל לתושבי ארץ הקודש. המסר הגיע באמצעות מברק מיוחד: “שבת שלום ומבורך וכפסק דין תורתנו הקדושה תורה אור: וביום שמחתכם אלה השבתות וכבכל הלכה - לשון ברורה: שמחה נראית ונגלית”. המסר היה ברור. להוסיף בשמחה!  

עד מהרה החלו להגיע הדיווחים על ניסים ונפלאות. הם הגיעו בשרשרת ארוכה... בנינים התמוטטו ואנשים יצאו משם חיים ללא פגע. כותרות העיתונים זעקו “יש אלוקים”. 39 טילים נפלו על ישראל, ואיש לא נהרג מהם באופן ישיר!

   

הכותרות המשיכו לזעוק ניסים: “‘כל הכבוד’, אמר הפצוע שחולץ מההריסות והתעלף”. “נס שהבית לא הפך לעיי חרבות”. ילדה קטנה וערימת בלוקים לצידה. “ביקרתי בבית ההרוס ואני לא מבינה איך ניצלנו”. אלה רק חלק מהכותרות שזעקו מעל העמודים הראשונים בעיתונות הישראלית במשך כחודש וחצי, עד סיום הקרבות.  

אולם אלו היו הניסים “הקטנים”. רק לאחר המלחמה, וכעבור שנים, הגיעו גילויים מרעישים מפי גורמי הביטחון, על הניסים המופלאים שהיו באותם ימים. רק לפני מספר חודשים, שיחררו סוכנויות הביטחון של ארה”ב הודעה, כי רק פסע היה בין סדאם לבין זריקת טילים כימיים על ישראל. אחד הגילויים האחרונים שפורסמו לפני שבועות ספורים, מדבר על כך כי סדאם חוסיין שלח שלשה מטוסים עמוסים בחומרים כימיים לעבר ישראל, ובדעתו היה לפוצצם בישראל.הקהל לא ידע. אבל גם על הנגלית לנו ולבנינו זעקנו אראנו נפלאות.

   

   

הארץ כולה דיברה אז במונחים של ניסים ונפלאות שהפכו לחלק מהשגרה. במהלך הזמן כבר התרגלו לסיטואציה שהטיל נופל על הבית ודייריו יוצאים ללא פגע. לדאבון כולם, אלו שנפגעו היו כתוצאה מהפחד והפאניקה, כמו אותם שהזריקו לעצמם חומרים נגד פגיעה כימית, וזאת משום הבהלה שהחדירה הממשלה בקרב הציבור. הנתונים דיברו אז על ארבעה אזרחים שקיבלו התקפת לב מחרדה, ושבעה מתו משימוש שגוי במסכות הגז!...  

מי שעדיין לא הבין את גודל הניסים לאחר ט”ל טילים שנחתו בארץ, הגיע טיל סקאד בודד של סאדאם חוסיין, ונפל במחנה צבאי בדהראן שבסעודיה. פגיעתו של הטיל היתה איומה - 28 הרוגים. זה היה הטיל האחרון שבגדד זרקה קודם שהודיעה על כניעתה. בעינים של אמונה אי אפשר שלא להבין, כי גם מי שלא רצה להבין שיד ה’ היתה כאן, והקב”ה מגן על ארץ הקודש, כעת יכל להיווכח את העניין בבירור, כי טילי הסקאד אכן פגיעתם רעה גם רעה...