ניגונים על פרקי אדמו"ר שליט"א

כל אחד אשר (אפילו) בשם חסיד (רק) יכונה, נוהג לומר בכל יום תיכף לאחר תפלת שחרית את פרק התהלים של הרבי. זאת ע”פ מנהג הבעש”ט הידוע, שכל אדם יאמר את פרק התהלים המתאים למספר שנותיו. חסידים מקדימים, אפוא, ואומרים (לפני הפרק האישי שלהם) את פרקו של הרבי - המתאים למספר שנותיו.

זהו אחד מהענינים בהם מתבטאת התקשרותם של החסידים לרבי (וראה עוד בזה וכיוצא בזה בגליון התמים שי”ל לחודש ניסן תשס"א (גליון ז)).

מנהג זה היה קיים גם בדורות הקודמים (וראה שיחת י"ב תמוז תש"י), אלא שבדורנו זה נתווסף בו חידוש מרנין - מידי שנה בשנה לקראת יום הולדתו של הרבי מלחינים יודעי שיר וזמר ניגון מיוחד על פסוק, או על כמה פסוקים, מפרקו החדש של הרבי.

הדבר כבר הפך למסורת, דבר שבשיגרה. כל שנה בהתקרב היום הבהיר נשאלת בחצר המלך השאלה: יש כבר ניגון חדש?! מי הלחין אותו?! איך הולך הניגון?!

ובליל התקדש החג בעת ההתוועדות הגדולה בבית המלך, שרים הכל את הניגון החדש. וגם באיים הרחוקים מאזינים, באמצעות המכשירים השונים, לניגון החדש, לומדים אותו הדק היטב, וכך הוא הופך לניגון השנה. הניגון של הפרק של הרבי.

היסטוריה

את שלבי ההתפתחות של מנהג זה אפשר לחלק לשלושה שלבים:

א. כבר בשנים הראשונות, כשהיה ניגון קיים המתאים למילות הפרק של הרבי, היו מנגנים אותו רבות בהתוועדויות של הרבי באותה שנה. לדוגמא: הניגון על המילים “ימים על ימי מלך תוסיף” שבפרק ס”א; הניגון על המילים “אך לאלוקים דומי נפשי” שבפרק ס”ב; הניגון על המילים “צמאה לך נפשי” שבפרק ס”ג, וכיו”ב.

ב. כתוצאה מכך החלו, לאחר כמה שנים, לבחור במיוחד מילים מהפרק ו”להלביש” עליהם מנגינה חבדי”ת ישנה. כלומר: לקחו מנגינה של אחד מניגוני חב”ד מדורות עברו שהיתה תמיד מושרת בלי מילים ושילבו אותה עם פסוקים מהפרק החדש. כמו למשל: “כי אלקים יושיע ציון” בפרק ס”ט; “אבוא בגבורות” בפרק ע”א; “ואלקים מלכי מקדם” בפרק ע”ד, וכיו”ב.

כך היה הסדר מפרק ס”ט עד לפרק פ’ (משנת תש”ל עד שנת תשמ”א (ועד בכלל)).

נוסיף ונציין: בתקופה זו לא הקפידו לבחור ולהיצמד לניגון אחד בלבד, אלא קרה וחיברו כמה ניגונים לכמה פסוקים. כמו למשל בפרק ע”א, שבאותה שנה חוברו ארבעה ניגוני חב”ד ישנים על פסוקים שונים (ראה בטבלת הניגונים שבסמוך).

ג. לקראת י"א ניסן שנת תשמ"ב - אז מלאו 80 שנה להולדת הרבי - הלחין הרה”ח ר’ פייטל שי’ לוין מנגינה חדשה, על הפסוקים “הרנינו לאלוקים עוזנו גו’”; “שאו זמרה גו’”; “ויאכילהו מחלב חטה גו’”, שבפרק פ”א.

הניגון התקבל, ומאז הפך הדבר למסורת! בכל שנה בהתקרב היום הבהיר, מלחינים כמה בעלי מנגנים מוכשרים ניגונים שונים על הפרק של הרבי.

אחד מניגונים אלו - שמתקבל אצל עדת החסידים - הופך להיות הניגון של הפרק, הניגון השייך לשנה זו במיוחד. הניגון הנבחר מושר לכל לראש בהתוועדויות של הרבי וגם בפי אנ”ש והתמימים בכל העולם כולו.

איזה ניגון נבחר?

בתחילה הענין לא היה כל-כך ‘ממוסד’, ומה שהתקבל, התקבל. לא אחת היה זה בבחינת “כל דקולו אלים וחזק - גבר”. היתה זו מין תחרות סמויה (וגלויה...) בין כאלה שהעדיפו ניגון מסוג אחד, לבין אחרים שהעדיפו ניגון מסוג שונה. מה שברור שתמיד נטלו התמימים חלק בראש - בקלחת השירה, ההתלהבות והתחרות...

התחרות היתה ברורה ומובנת - כשהיא מלווה בהתרגשות לא מעטה בין המלחינים - שכן הניגון הנבחר הוא הוא זה אשר יזכה לעלות על שולחן המלך. אותו ישירו בפני כ”ק אדמו”ר שליט”א במשך כל השנה.

אך משראו “מחברי הניגונים וחבר המנגנים” שלא תמיד באים לעמק-השווה, החליטו כמה תמימים (ביניהם: הת’ יוסף יצחק גרינברג; הת’ נחום גרינוואלד; הת’ יוסף קרסיק; הת’ יוסף יצחק קפלן) להקים ועדה מיוחדת אשר בשם “ועדת הניגונים” תקרא. ועדה זו הורכבה מכמה בעלי מנגנים מוכשרים. וכך בהצבעה ע”פ רוב קולות נבחר ניגון השנה.

בין חברי הוועדה במשך השנים היו: הרה”ח ר’ צבי הירש גאנזבורג, הרה”ח ר’ מרדכי גורארי’, הרה”ח ר’ אליעזר זלמנוב, הרה”ח ר’ משה טלישבסקי, הרה”ח ר’ אלי’ ליפסקר, הרה”ח ר’ אברהם פריד, הרה”ח ר’ מענדל שניאורסאהן, הרה”ח ר’ שנ”ז בוימגארטן והת’ אברהם חריטונוב.

באחת מהשנים האחרונות קיבלו מארגני הוועדה תשובה מהרבי (באמצעות האגרות קודש) ששם הועדה יכלול גם את המילה 'ליובאוויטש', ומאז נקראת הועדה בפי כל "ועדת הניגונים - ליובאוויטש".

חשוב לציין, שחברי הועדה עצמם, לא יכלו באותה שנה להלחין ניגון על הפרק, ומסיבה מובנת - כדי שתהיה זו בחירה אובייקטיבית.

התערבות הרבי

אמנם באופן כללי היה נראה שהרבי לא מתערב בענין זה והוא מקבל כביכול את החלטת החסידים וכו’. ראו כאן במוחש את האהבת ישראל העצומה של הרבי שהוא מעודד את כל הניגונים שהולחנו לכבודו (גם את אלו שלא נבחרו לבסוף לניגון השנה).

יחד עם זה, ראו בבירור שאת “המילה האחרונה” אמר הרבי. וזה לא רק מצד אמונה, שהרבי מנהיג את החסידים כרצונו הקדוש (וממילא גם סגנון ההתוועדויות והניגונים שמנגנים אז וכו’, הם בהסכמתו ובעידודו וכו’), אלא שראו זאת גם במוחש.

ולדוגמא: בניגון לפרק פ”ח (תשמ”ט) בעל מנגן אחד (ר' שלמה ברוכשטאט) בחר את הפסוקים “שיר מזמור לבני קרח גו’”; “תבוא לפניך תפלתי גו’”; “ואני אליך ה’ שועתי גו’”, והלחין עליהם ניגון.

בפועל ועדת הניגונים בחרה ניגון אחר, אך הקהל לא היה שלם עם זה. כך נוצר מצב שחלק מהקהל שר ניגון אחד וחלק ניגון אחר.

כשראו את הבלבול שנוצר הכריזו בשבת הגדול, ערב י”א ניסן, לפני ההתועדות של הרבי, שכדי שלא יווצר מצב של היפך הכבוד בנוכחות הרבי שליט”א, מתבקש הקהל לנגן ניגון אחד בלבד - את הניגון שהועדה בחרה!

ואכן לאחר שהרבי עשה קידוש, התחיל החזן ר’ משה טלישבסקי, ואיתו כל הקהל את הניגון שהועדה בחרה - ניגון שהתחיל במילים “תבא לפניך תפילתי”.

והנה, להפתעת הקהל, התחיל הרבי בשיחה הראשונה, לבאר בהרחבה את הפסוק הראשון בפרק החדש: “שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות משכיל להימן האזרחי”. ברור שלאחר שיחה שכזו התחיל כל הקהל לנגן את הניגון שהלחין ר' שלמה, שהיה היחיד מבין הניגונים שכללו את הפסוק הראשון.

וכן בעוד הרבה הזדמנויות ראו כיצד הרבי מדגיש פסוקים מסויימים דווקא והם היו ה”מכה בפטיש” להלחנת ניגונים על פסוקים אלו (או שלפעמים הוסיפו פסוקים אלו לאחר מכן לניגון שנבחר).

רשימת הניגונים שהתקבלו במשך השנים ושמות המלחינים

ניגונים שהותאמו לפסוקים

שנת תש"ל - פרק סט: כי אלוקים יושיע ציון - הותאם ע”י התמימים שניאור זלמן ווילשאנסקי ושניאור זלמן חאנין.

שנת תשל"א - פרק ע: ישישו וישמחו.

שנת תשל"ב - פרק עא: (1) בך ה’ חסיתי - הותאם ע”י ר’ משה טלישבסקי1. (2) כמופת הייתי לרבים - הותאם ע”י הת’ שניאור זלמן ווילשאנסקי. (3) אבוא בגבורות - הותאם ע”י הת’ יעקב לייב אלטיין. (4) תרננה שפתי - הותאם ע”י רשב”צ אלטהויז ע”ה.

שנת תשל"ג - פרק עב: יפרח בימיו צדיק - הותאם ע”י ר’ שלמה קונין.

שנת תשל"ד - פרק עג: כלה שארי - הותאם ע”י ר’ שלמה קונין2.

שנת תשל"ה - פרק עד: ואלקים מלכי מקדם.

שנת תשל"ו - פרק עה: וכל קרני רשעים אגדע.

שנת תשל"ז - פרק עו: נודע ביהודה אלקים.

שנת תשל"ח - פרק עז: אתה הא-ל עושה פלא.

שנת תשל"ט - פרק עח: (1) וינחם לבטח. (2) ויבחר בדוד.

שנת תש"מ - פרק עט: ואנחנו עמך וצאן מרעיתך.

שנת תשמ"א - פרק פ: רועה ישראל האזינה

ניגונים שהולחנו המיוחד

שנת תשמ"ב - פרק פא: הרנינו לאלקים עוזנו - הולחן ע”י ר’ פייטל הלוי לוין.

שנת תשמ"ג - פרק פב: אני אמרתי אלקים אתם - הולחן ע”י ר’ פייטל הלוי לוין.

שנת תשד"מ - פרק פג: וידעו כי אתה - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשמ"ה - פרק פד: ילכו מחיל אל חיל - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשמ"ו - פרק פה: רצית ה’ - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשמ"ז - פרק פו: אודך ה’ - הולחן ע”י ר’ יוסף יצחק ליפסקר ע”ה.

שנת תשמ"ח - פרק פז: אוהב ה’ - הולחן ע”י ר’ אהרן הכהן בולוסובסקי.

שנת תשמ"ט - פרק פח: שיר מזמור - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תש"נ - פרק פט: כרתי ברית - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תנש"א - פרק צ: שובה ה’ - הולחן ע”י ר’ פייטל הלוי לוין.

שנת תשנ"ב - פרק צא: אורך ימים - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ"ג - פרק צב: מזמור שיר - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ"ד - פרק צג: ה’ מלך גאות לבש - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ"ה - פרק צד: א-ל נקמות - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ"ו - פרק צה: לכו נרננה - הולחן ע”י ר’ יוסף יצחק סילברמן.

שנת תשנ"ז - פרק צו: שירו לה’ - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ"ח - פרק צז: ה’ מלך - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשנ"ט - פרק צח: זכר חסדו - הולחן ע”י ר’ שלום ברוכשטאט.

שנת תש"ס - פרק צט: יודו שמך - הולחן ע”י ר’ שלום הלוי ברוכשטאט.

שנת תשס"א - פרק ק: מזמור לתודה - הולחן ע”י ר’ זאב פיזם.

שנת תשס”ב - פרק קא: לדוד מזמור - הולחן ע”י ר’ דוד כהנוב.

שנת תשס"ג - פרק קב: ואתה ה' - הולחן ע"י ר' דובער מ. פרבר.

שנת תשס"ד - פרק קג: ברכי נפשי - הולחן ע"י הת' ישראל גרנובטר.

שנת תשס"ה - פרק ק"ד: ברכי נפשי - הולחן ע"י הת' מנחם מענדל לבקיבקר.

שנת תשס"ו - פרק ק"ה: הודו לה' - הולחן ע"י ר' דוד כהנוב.

שנת תשס"ז - פרק ק"ו: הללוי'ה הודו לה' - הולחן ע"י הת' מנחם מענדל לבקיבקר.