ימות המשיח

ימות המשיח היא תקופת הגאולה.

תקופות

כפי העולה מדברי הרמב"ם^{[דרוש מקור]} משמע שישנם שתי תקופות בימות המשיח.

תקופה ראשונה

בימות המשיח שתי תקופות: תקופה ראשונה ותקופה שניה.

בתקופה הראשונה, שזוהי התקופה הקרובה לביאת המשיח, בתחילת ימות המשיח, לא יתבטל דבר ממנהגו של עולם, אלא יהיה עולם כמנהגו נוהג (רמב"ם הלכות מלכים בהתחלת פרק י"ב).

על התקופה הראשונה אומר הרמב"ם: ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו - אין הדבר כך. שהרי ר' עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות, כיוון שנהרג - נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

תקופה שניה

בימות המשיח ישנם שתי תקופות - תקופה ראשונה ותקופה שניה. כך עולה מדברי הרמב"ם בהלכות העוסקות בענייני המלך המשיח בספרו "היד החזקה".

בתקופה השניה בימות המשיח - יתוספו דברים והנהגות שיעשה הקב"ה, לרבות ענינים שיש בהם משום שינוי מנהגו של עולם.

השינוי הגדול ביותר במעשה בראשית יהיה כמובן תחיית המתים, וכמו כן באגרת תימן כותב הרמב"ם שמשיח עושה אותות ומופתים, בהתיחסו לתקופה השניה של ימות המשיח, לאחר התקופה של "עולם כמנהגו נוהג".

הבנת התורה

הבנת התורה בימות המשיח תהיה תלויה גם כן ברמות. זאת מוכיח הרבי מכך שנאמר על העתיד-לבוא: "כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה לא, לג) מוכח, שגם אז יהיו כאלה שייקראו "קטנים" בידיעה וכאלה שייקראו "גדולים".

אלא שכמובן, ה"קטנים" ייקראו כך רק יחסית לגדולים של אז. אולם ביחס לתלמידי-החכמים של היום, גם אלה הגדולים ביותר - יהיו הם "גדולים" מאין כמותם, כי אז ינסקו גם היהודים הפשוטים ביותר לרמות ידיעה עצומות בתורה.

(דוגמה דומה לכך שהקטנות היא הגדרה יחסית, ניתן להביא ממה שמתואר במסכת שבת (ג, ב), כי אפילו ענקים בתורה יכולים להיות במצב נתון "קטנים" מלדון במסכתות מסוימות, ואז עדיף לפנות לגביהן אל רבנים שישלטו בהן טוב מהם).

אמנם יש מקום להקשות מחלקו הראשון של הפסוק הנזכר: "לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו" - מה שאומר, שכולם ידעו את התורה היטב ולא יזדקקו איש לעזרת רעהו

משיב על כך הרבי, שרק "אותו" - את הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו - כולם ישיגו ויכירו במידה שווה. אולם בכלל-הידיעה בתורה אכן יהיו קטנים וגדולים, והקטנים יזדקקו להיעזר בגדולים.

בעניין הסיוע והעזרה בהבנת התורה, מעניין לציין מסקנה של הרבי בקשר למחברי ספרים מקרב גדולי-ישראל, על בסיס דבריו של רבי יהונתן אייבשיץ: "רוח השם נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב, וחפץ השם בידם הצליח". דברים שעולה מהם, כי יכולות להיות דקויות-הבנה אמיתיות בחיבוריהם של גדולי-ישראל, שהמחברים עצמם לא מודעים להן, ואחרים, גדולים מהם, יחדשו להם אותן! וכמו, לדוגמה, שבתורה שבכתב ישנם עניינים שעל הבנתם אפילו משה רבינו עצמו צריך להיעזר בקדוש-ברוך-הוא.

ראו גם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.