חיבור החגים עם ימות החול: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעבודה מתמשכת}} | {{בעבודה מתמשכת}} | ||
{{תקנות הרבי}} | {{תקנות הרבי}} | ||
[[קובץ:הרבי 10.jpg|ממוזער|[[הרבי שליט"א]] בהתוועדות חיבור החג עם ימות החול, מוצאי [[שמחת תורה]] [[תשמ"ח]] מעודד את שירת החסידים בעת מעמד חלוקת [[כוס של ברכה]] בסיום ההתוועדות לאחר צאת החג]] | |||
'''חיבור החגים עם ימות החול''' הוא מנהג [[נשיאי חב"ד]], שחיברו ב[[ראש השנה]] את הזמן של מוצאי החג עם ימות החול באמצעות אמירת חסידות כדי להמשיך את ההמשכות של ראש השנה על כל השנה כולה, ועל יסוד זה הנהיג הרבי לערוך התוועדויות בכל מוצאי יום טוב: ראש השנה, שמחת תורה, פסח, וחג השבועות. | '''חיבור החגים עם ימות החול''' הוא מנהג [[נשיאי חב"ד]], שחיברו ב[[ראש השנה]] את הזמן של מוצאי החג עם ימות החול באמצעות אמירת חסידות כדי להמשיך את ההמשכות של ראש השנה על כל השנה כולה, ועל יסוד זה הנהיג הרבי לערוך התוועדויות בכל מוצאי יום טוב: ראש השנה, שמחת תורה, פסח, וחג השבועות. | ||
גרסה מ־06:28, 10 בספטמבר 2021
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
חיבור החגים עם ימות החול הוא מנהג נשיאי חב"ד, שחיברו בראש השנה את הזמן של מוצאי החג עם ימות החול באמצעות אמירת חסידות כדי להמשיך את ההמשכות של ראש השנה על כל השנה כולה, ועל יסוד זה הנהיג הרבי לערוך התוועדויות בכל מוצאי יום טוב: ראש השנה, שמחת תורה, פסח, וחג השבועות.
פרטי המנהג
בסעודות אלו הדגש הוא על נטילת ידיים לסעודה דווקא על מנת לברך ברכת המזון של חג בזמן שכבר נחשב לימות החול, וכן על חזרת מאמר חסידות. הרבי הנהיג גם להזכיר את כל רבותינו נשיאינו, ונוהגים לעשות זאת באמצעות ניגון משותף של הניגונים המקובלים בידינו מרבותינו נשיאינו. בהתוועדויות שנערכו במחיצת הרבי בשנים המאוחרות יותר, הורה הרבי להכריז בין ניגון לניגון את שמו[1] של בעל הניגון[2], ואף הורה להזכיר את שמו של האריז"ל[3], וכן הורה בחלק מהשנים שינגנו דווקא את הניגונים שאין בהם מילים, שבבחינות מסויימות הם נעלים יותר[4], ובליובאוויטש נהגו לנגן בהתוועדות של ראש השנה לאחר המאמר את ניגונו של ר' שלמה דער געלער[5].
כאשר יום טוב חל בסמיכות לשבת[6] נוהגים לערוך את ההתוועדות במוצאי שבת הסמוכה[7].
התוועדות זו הינה התוועדות קצרה באופן יחסי, המתחילה סמוך לזמן שקיעת החמה, ונמשכת זמן קצר לאחר צאת הכוכבים[8].
הרבי הורה שבהתוועדות זו כל אחד יאמר לחיים ויבקש את צרכיו ויכלול את עצמו עם צרכי כלל ישראל[9].
בהתוועדויות הנערכות אצל הרבי, נוהג הרבי לחלק כוס של ברכה מכוס ההבדלה עליה מברך ברכת המזון בהתוועדויות אלו. למעמד החלוקה שנמשך שעות ארוכות, נוהגים להגיע גם חסידים ומקורבים המתגוררים בשכונות מרוחקות או בערים הסמוכות, ונוסעים בצאת החג על מנת להתברך מהרבי.
מקור וייסוד המנהג
אדמו"ר הרש"ב היה אומר חסידות ביום השני של ראש השנה אחר מנחה, והיה ממשיך עד הלילה. הוא הסביר את הטעם, כדי לשעבד את כח הדיבור בענייני חסידות לקראת השנה החדשה[10], וכדי להמשיך בעולם את ההמשכות מארבעים-ושמונה השעות של ראש השנה, שבכל העניינים יורגש ויאיר אור התמידות[11].
לקראת תשרי הראשון שלאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"ת שיגר הרבי מכתב בו הציע שכל אחד ואחד ינהג כך, לחבר השעות דראש השנה והתחלת מוצאי ראש השנה בלימוד החסידות[12], ובראש השנה הראשון לאחר קבלת הנשיאות, בשנת תשי"ב, ערך הרבי את ההתוועדות בעצמו יחד עם החסידים ואמר שאמנם 'קשה להנהיג מנהגים חדשים', אך ברצונו להנחיל מנהג זה ולאכול יחד עם הציבור סעודה, והורה שלפחות מנין אנ"ש יטלו ידיהם לסעודה ואמר שיחות קצרות בהם הזכיר את כל רבותינו נשיאינו ואף ניגנו את ניגונו של אדמו"ר הזקן, אך לא מכל שאר הנשיאים.
בשנת תשמ"ה הוסיף הרבי שבימינו יש לנהוג כן גם בנוגע לגליא דתורה, היינו, לחבר את ההמשכות דראש השנה עם מציאות העולם, הן על ידי גליא דתורה והן על ידי נסתר דתורה[13].
בספר המנהגים ציין הרבי בהערה למקור המנהג את דברי הגמרא בירושלמי מסכת יומא "כיון שמסר יום ולילה[14] דיו"[15].
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ הובא גם בספר המנהגים עמוד 57, ושם מציין הרבי לספר השיחות תש"ב עמוד 2. ספר השיחות תשי"א עמוד ד' הערה 4.
- ↑ ראה באריכות את ביאור הרבי אודות טעם ההזכרה בפה דווקא: התוועדויות תשמ"ו חלק א' עמוד 27, שערי המועדים ראש השנה עמוד שכב.
- ↑ התוועדויות תשד"מ חלק א' עמוד 25, שערי המועדים ראש השנה עמוד שכו (הוזכר גם במאמר של הרבי בהתוועדות זו).
- ↑ ראו בשיחת יום ב' דראש השנה תשמ"ה.
- ↑ לשמע אוזן עמוד 104.
- ↑ ראש השנה בימים חמישי-שישי (וכן בחו"ל בשמחת תורה ופסח), ובארץ הקודש אם חל חג השבועות ביום שישי.
- ↑ ספר המנהגים עמוד 57. ושם, שהוא מפני טרחא דצבורא.
- ↑ קובץ ליובאוויטש 15 (תשי"ז) עמוד 3.
- ↑ שיחת מוצאי ראש השנה תשי"ג.
- ↑ ספר השיחות תש"ה, עמ' 10.
- ↑ ספר השיחות תש"ד, עמ' 11.
- ↑ ספר המנהגים עמוד 57, ממכתב ג' דסליחות תשי"א. אגרות קודש חלק ד' עמוד תצח אגרת א'ריד.
- ↑ על פי שיחת יום ב' דר"ה תשמ"ה.
- ↑ בירושלמי שאצלנו הגירסא היא 'ללילה'.
- ↑ ירושלמי מסכת יומא פרק א' הלכה א', אודות לחם הפנים, שאף שנאמר בו 'לפני תמיד' אין גריעותא במה שנוטלים אותו מהשולחן בשעה שמחליפים אותו, כיון שאם 'מסר יום ללילה', נחשב הדבר כ'תמיד' ודי בכך, וכפי שפירש שם קרבן העדה שאפילו אם יהיה השולחן בלי לחם כ"ג שעות - נחשב עדיין הדבר 'תמיד'.